דילוג לתוכן העיקרי

ביקורת בישראל: אובמה הרים ידיים בעיראק

גורמים מדיניים וביטחוניים בישראל מותחים ביקורת קשה על אוזלת היד של האמריקאים בעיראק. "אתה לא יכול לשמור על סדר עולמי בלי מקל גדול ביד ובלי שהגורמים הקיצוניים יאמינו שאתה מסוגל להשתמש בו", אומרים המבקרים.
U.S. President Barack Obama speaks about the situation in Iraq from the South Lawn of the White House in Washington June 13, 2014. Obama said on Friday he will take several days to review options for how the United States can help Iraq deal with a militant insurgency, saying any action would need significant involvement by Iraq itself. REUTERS/Kevin Lamarque (UNTIED STATES - Tags: POLITICS) - RTR3TNFS

המצב בעיראק, שקשור באופן ישיר למצב בסוריה, שמשפיע באופן ישיר על המצב בלבנון, בטורקיה ובירדן, משמש מוקד לדיונים קדחתניים המתקיימים במערכת הביטחון הישראלית וגם בקרב מקבלי ההחלטות. על עניין אחד מוכנים רוב גופי ההערכה להסכים: סיכוי רב שבקרוב תכריז האוטונומיה הכורדית בצפון עיראק על עצמאות ותוקם מדינה נפרדת בשם כורדיסטן. ההערכה הזו, שנשמעת כבר זמן רב במסדרונות הכוח הישראלים, קיבלה השבוע אישוש משמעותי כשהכורדים ניצלו את הכאוס בעקבות נפילת מוסול לידי ארגון "המדינה האסלאמית של עיראק והלבנט" (ISIS), והשתלטו על כירכוכ, עיר הנפט החשובה ביותר באזור, בהפגנת כוח ונחישות בולטת.

בשנים האחרונות מהווה האוטונומיה הכורדית, שקמה על חורבות מה שהיה עיראק של סדאם חוסיין, אי של יציבות, פריחה כלכלית, ביטחון אישי גבוה יחסית ושפיות. הכורדים, שמעולם לא הייתה להם מדינה עצמאית, נמנעו ממתיחת החבל ולא הכריזו על מדינה. גם בגלל שהם מוקפים אויבים טבעיים היסטוריים רבי עוצמה (בראשות טורקיה), וגם בגלל שלא ראו צורך קיומי בכך. כעת, מעריכים בישראל, הם קרובים מאוד למעשה הזה. הגורמים העוינים הסובבים אותם נחלשו מאוד, חלק מהם בתהליך התפרקות מהיר (עיראק), חלק טרודים בבעיות פנימיות (טורקיה), חלק במלחמה (סוריה וכו') וחלק במגננה (ירדן). אם לא עכשיו, אימתי?

תהליך ההתפרקות של עיראק גורם להרהורים מחודשים בישראל בכל הקשור למדיניות האמריקאית בעיראק ובכלל. הביקורת הנוקבת שנשמעת מדי פעם מכיוון ירושלים ותל אביב על מדיניותו של ממשל אובמה, והגיעה לשיא בדברים שפורסמו בשמו של שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, נשמעת כעת ביתר שאת בתוך דיונים סגורים. הישראלים נזהרים בכבוד האמריקאי ומלקקים את פצעי ההתלקחויות הקודמות בחזית בין וושינגטון לתל אביב. אבל הדברים נשמעים, מושמעים ונדונים בעוצמה הולכת וגוברת.

"הבעיה עם האמריקאים", אמר השבוע גורם ישראלי מדיני בכיר, "היא שאין להם דרך ביניים. או שהם נלחמים בכל הכוח והעוצמה, כמו בעיראק ובאפגניסטן, או שהם מרימים ידיים ונכנעים ללא תנאי, כמו אובמה בחמש השנים האחרונות".

אין היום חולק, גם לא בישראל, שהמלחמה האמריקאית בעיראק הייתה אחד האירועים המלחמתיים המיותרים והמביכים בהיסטוריה. כולם, כולל העם העיראקי, מתגעגעים עכשיו לסדאם חוסיין. הבעיה עם האמריקאים, אומרים בישראל, שהם הלכו חזק מדי ורחוק מדי בעיראק, ועכשיו הם יוצאים מהר מדי ובורחים רחוק מדי מכל מעורבות שהיא. "כשאתה המבוגר האחראי היחיד שנותר בעולם, אתה לא יכול להרשות לעצמך להיעדר מהזירה. אתה לא יכול להרשות לעצמך לאבד את ההרתעה, אתה לא יכול לשמור על איזשהו סדר עולמי בלי שיש לך מקל גדול ביד ובלי שהגורמים הקיצוניים השונים יאמינו שאתה מסוגל להשתמש בו", אמר השבוע גורם מדיני בכיר בירושלים בשיחה סגורה.

גורם ביטחוני ישראלי הבקיא בפעילות האמריקאית במזרח התיכון מוסיף: "האמריקאים חייבים להבין שני דברים. הראשון הוא, שבמזרח התיכון אין 'זבנג וגמרנו'. הדברים נמשכים לאורך שנים, התהליכים מבשילים לאט, לפעמים חזיונות תעתועים מחליפים את המציאות ונעלמים בפתאומיות, כפי שהופיעו. והדבר השני", אומר הגורם הביטחוני הבכיר, "הוא שלא חייבים תמיד לפתוח במלחמה כוללת, להנחית עשרות אלפי חיילים ומאות טנקים ולוגיסטיקה שעולה טריליונים. במילים אחרות, לא צריך לכבוש את עיראק, לא צריך לפלוש לאפגניסטן. ביכולות שיש לארה"ב מהאוויר אפשר לפתור את רוב הבעיות בדרך הזו. העליונות הטכנולוגית, האמצעים שאפשר להפעיל דרך נושאות מטוסים, כלי טיס בלתי מאוישים ומודיעין מדויק יכולים להקנות לאמריקאים יכולת לפגוע קשות בהתקדמות של מורדי אל-קאעידה, למשל, בלי לשלם מחיר".

גורמי ביטחון ישראלים מתקשים להבין, מדוע בממשל אובמה לא מפנימים את התהליך המסוכן אליו נקלע המזרח התיכון בעקבות נטישתו המוחלטת של "השוטר העולמי" שהייתה פעם אמריקה.

"ככל שהזמן חולף ומתברר שאובמה פשוט לא מוכן לעשות שום דבר אמיתי, כך גוברת ההעזה של הגורמים המיליטנטים", אומר גורם ביטחוני ישראלי, "מה הפלא שארגון טרור שהיה עד לא מזמן שולי ולא משמעותי כמו ISIS, מרשה לעצמו פתאום לכבוש עיר גדולה בעיראק ולצעוד לכיוון בגדד. הם לא היו עושים את זה, אם היו יודעים שיש מי שאינו מוכן לקבל התפתחות כזו, ויש לו מספיק מטוסים ומספיק כלי טיס בלתי מאוישים ומספיק טכנולוגיה כדי להשמיד אותם מהאוויר. זה מקובל ומובן שהאמריקאים לא יסכימו עוד למעורבות שכוללת 'מגפיים על הקרקע', אבל זה לא אומר שצריך להרים ידיים ולנתק מגע. במזרח התיכון, במפרץ ובצפון אפריקה אין ואקום. אם אתה הולך, מישהו אחר יגיע. לרוע המזל, המישהו האחר באזור שלנו הוא בדרך כלל אסלאם קיצוני, ג'יהאד עולמי ואל-קאעידה על זרועותיו וסניפיו השונים".

בישראל לא מתייחסים, עדיין, להתפשטות הג'יהאד כאל איום ביטחוני ישיר. המצרים עושים בחודשים האחרונים מאמץ שמוגדר בישראל "אמיתי ונחוש" להלחם ב"אנסאר בית אל מקדס", הסניף המקומי של אל-קאעידה במדבר סיני. ההצלחות מעודדות והנחישות המצרית מביאה תוצאות בשטח. יחד עם זאת, האפשרות שחלקים מצפון ומערב עיראק, יחד עם חלקים מסוריה, יהפכו למדינת  טרור ג'יהאדיסטית שתנצל את החולשה בסוריה, בלבנון ובירדן ותגביר השפעה ופעילות טרור מערבה, מקבלים בישראל באחרונה תשומת לב לא מועטה.

שאלתי השבוע גורם ביטחוני ישראלי ותיק מה מאפשר לארגון טרור מהסוג הזה לנצח צבא עיראקי מאומן ומצויד. תשובתו הייתה פשוטה: "זה בדיוק מה שקרה לרשות הפלסטינית, עם מנגנוני הביטחון של דחלאן, שהפסידה לכוח נחות של חמאס ברצועת עזה, בזמן ההפיכה ההיא [2007]. כשצד אחד חי טוב וכל מה שהוא רוצה זה לחזור הביתה בשלום, והצד השני מוכן להילחם ולהיהרג למען השגת המטרה, אז הצד השני מנצח. החיילים העיראקים משרתים בצבא בשביל המשכורת. כשהם רואים את נחילי הג'יהאד מתקדמים ואת הגופות הערופות של אלה שלא ברחו בזמן, הם זורקים את הנשק ובורחים. זה מה שקרה בעזה, זה מה שקורה בעיראק, ובמקרים כאלה אין מנוס. כוח חיצוני חזק ומיומן צריך להציל את המצב".

יש היום כוח כזה באזור? שאלתי את המקור. הוא הרהר מעט לפני שענה: "אני ממש לא בטוח".

 

More from Ben Caspit

Recommended Articles