ירושלים תחילה: כך הימין מקדם את רעיון המדינה הדו-לאומית

את פתיחת חגיגות יום ירושלים ה-47 ביום שלישי בערב (27 במאי), בחר שר הבינוי והשיכון אורי אריאל מהבית היהודי לציין בעצרת המסורתית בישיבת מרכז הרב המיוחסת – אחד מסמליה של הציונות הדתית. מול קהל משולהב של אלפים הכריז כי "ירושלים לא תחולק עוד. אין הקפאות ולא יהיו עוד הקפאות, ולא נשלים עם העיכובים וההגבלות בירושלים וביהודה ושומרון. נמשיך לבנות בכל ארצנו". אריאל רואה בתפקידו בממשלה שליחות אידאולוגית, ולכן הוא ממצה אותו עד תום. כמעט לפני כל ביקור בישראל של מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, הוא הקפיד להכריז על פרויקט בנייה חדש כדי לחבל בשיחות.

בשבועות האחרונים, מאז מה שנראה כמו קריסת המו"מ, לאריאל יש הרבה סיבות לחגוג, ואין אירוע מתאים יותר מיום ירושלים כדי לתת לכך ביטוי בהצהרות עולצות על המשך הבניה בעיר. מה שהשר אריאל ושאר מנהיגי הימין כנראה מסרבים לראות, הוא שדווקא בסרבנותם לפתרון שתי המדינות ולחלוקת ירושלים, הם זורעים בעצמם את זרעיה של מדינה דו-לאומית.

השנה ה-47 לשחרור ירושלים, בדיוק כמו כל קודמותיה מאז החלו שיחות השלום בין ישראל לפלסטינים לפני למעלה משני עשורים, מרחיקה עוד יותר את יכולתם של שני הצדדים להביא לסיום הסכסוך. ככל שחולף הזמן, המציאות בעיר הופכת למורכבת ומסובכת יותר.

במארס האחרון פרסמה עמותת "עיר עמים" דו"ח לבחינת היתכנות פתרון סוגיית ירושלים, על רקע מאמצי השלום של קרי. הדו"ח משרטט תמונת מצב עגומה.

על פי הנתונים, מאז שנת 2000 הועמקה משמעותית השליטה הישראלית במזרח ירושלים. 9,863 יחידות דיור נבנו באופן שהרחיב את שטחי השליטה הישראליים, והעמיק את הפיצול בין השכונות הפלסטיניות. השינוי הבולט ביותר, קובע הדו"ח, הוא צמיחתה העצומה של שכונת הר חומה מ-274 ל-4,299 יחידות דיור, במיקום הקוטע את הרצף הפלסטיני בדרום העיר, בין השכונות הפלסטיניות לבין בית לחם וסביבתה.

שינויים נוספים הם התרחבותם של מאחזים ישראלים בתוך שכונות פלסטיניות באגן ההיסטורי, וכן הגדלתם של מתחמים תיירותיים באזור והעברת השליטה עליהם לארגוני מתנחלים. עוד מצוין בדו"ח, כי חזון ירושלים המטרופולינית קורם עור וגידים גם באמצעות רשת כבישים מהירים המקשרים בין גושי ההתנחלויות לבין עורק התחבורה הראשי של ירושלים. כבישים אלה, מבתרים את המרחב הפלסטיני בתוך ירושלים ומחוצה לה.

התהליכים האלה מגשימים את המשאלות של הימין, ששואף להמשיך לבנות עד לנקודת האל חזור. במקרה של ירושלים, הדברים מסתבכים עוד יותר בעקבות מעבר של תושבים בין השכונות היהודיות לשכונות הערביות וביתורן של השכונות במזרח העיר. על פי מתווה קלינטון שפורסם בשנת 2000, חלוקת העיר הייתה אמורה להתבצע על פי הרוב המאכלס כל שטח ושכונה. כלומר, שכונות שבהן יש רוב ערבי יעברו לפלסטינים. במציאות שבה השטחים מתערבבים בכוונת מכוון, קשה ליישם פתרון כזה, ככל שהזמן עובר.

במקביל לשינויים האלה מתרחשים בעיר תהליכים בעייתיים נוספים, המרחיקים את פתרון שתי המדינות ואת חלוקת ירושלים. הדו"ח של עמותת עיר עמים מציג תמונת מצב עגומה בכל הנוגע לממדי העוני בקרב כ-300 אלף הפלסטינים המתגוררים במזרח העיר. על פי הדו"ח, זוהי אוכלוסייה המופלית לרעה לא רק בשל העובדה שתושביה אינם מחזיקים בתעודת זהות ישראלית ומעמדם האזרחי הוא של "תושב", אלא גם בגלל אפליה בתקציבי רווחה ופיתוח. כך לדוגמה, בירושלים המזרחית חסרות יותר מ-2,000 כיתות לימוד, יש מספר קטן מדי של תחנות טיפת חלב, ובעיות קשות באספקת המים. ערביי מזרח ירושלים מופלים לרעה בכל הנוגע למימוש זכויותיהם האזרחיות, הקהילתיות, החברתיות והכלכליות.

בתוך סיר הלחץ הזה במזרח ירושלים גדל דור צעיר של פלסטינים המבקשים לעצמם מציאות חיים טובה יותר. חלקם מושפעים מרעיונות של האביב הערבי במדינות השכנות, ורבים מהם מתחילים לדבר בקול על זכותם לשוויון. המשמעות היא שככל שעובר הזמן והפתרון המדיני מתרחק, הצעירים במזרח ירושלים מפנים עורף לרעיון שתי המדינות ומתחילים לפתח את הרעיון של מדינה אחת, שבה הם ידרשו להיות אזרחים שווי זכויות.

"אנחנו הצעירים כבר התייאשנו מהרעיון של שתי המדינות. אנחנו רואים שזה לא קורה ומחפשים פתרונות אחרים. אני שומע יותר ויותר את הדיבורים על מדינה דו-לאומית שבה יהיה שוויון זכויות". את הדברים האלה אמר זיאד חליל אבו זיאד, צעיר בן 28 מבית חנינה, בכנס לציון יום ירושלים שערכה ביום שני האחרון עמותת עיר עמים. אבו זיאד הוא דובר צעירי הפתח ואקטיביסט פוליטי. דודו הוא זיאד אבו זיאד, פוליטיקאי פלסטיני מאצולת ערביי מזרח ירושלים. זיאד הצעיר היה מתושבי מזרח העיר הראשונים שלמדו באוניברסיטה העברית למרות הניסיונות למנוע זאת מהם. הוא אף הקים באוניברסיטה תא סטודנטים פלסטינים, וכיום כ-2,000 מערביי מזרח ירושלים לומדים בקמפוס הר הצופים.

בכל יום שעובר מתרחקת האפשרות לחלק את ירושלים – תנאי הכרחי ליישום פתרון שתי המדינות. דווקא ביום ירושלים ה-47 מכריז שר הבינוי והשיכון של ישראל על המשך התפשטות הבנייה היהודית אל תוך שכונות מזרח ירושלים, ומרחיק עוד יותר את השלום והשלווה מהעיר הפצועה והמסוכסכת.