דילוג לתוכן העיקרי

הנשיאות: מאחורי הקלעים של מרוץ יצרי וסוער

הקמפיין לנשיאות המדינה שובר שיאי השמצות ומזימות: מועמד אחד נחשד פתאום בעבירות מין; כלפי מועמד שני נטען שהוא מבלה בבתי קזינו ומקבל כסף מנשיא מצרים; ומועמד שלישי הפך אובססיה של ראש הממשלה, החרד מבחירתו
Israel's President Shimon Peres (C), Prime Minister Benjamin Netanyahu (L) and Reuven Rivlin, speaker of the Parliament, attend a ceremony marking Jerusalem Day at Ammunition Hill in Jerusalem May 21, 2009. Jerusalem Day marks the anniversary of Israel's capture of the Arab Eastern part of the city. Israel annexed East Jerusalem as part of its capital in the 1967 Middle East War in a move not recognized internationally. Netanyahu said on Thursday that Jerusalem would "never be divided" and would remain the

ביום שישי בבוקר [16 במאי], יממה אחרי שובו מיפן, נפגש ראש הממשלה בנימין נתניהו בלשכתו בירושלים עם מזכיר ההגנה האמריקאי, צ'אק הייגל. על סדר היום: סערת הריגול, הגרעין האיראני, המשא ומתן המדיני ועוד שלל עניינים ביטחוניים ברומו של עולם.

אלא שאת נתניהו מה שעניין באותם רגעים היה נושא אחר לגמרי: כיצד למנוע את בחירתו של ח"כ רובי ריבלין ממפלגתו (הליכוד) לנשיא המדינה. עיסוק זה הפך בימים האחרונים ל"אובססיה" ו"אמוק", ואלה הן הגדרות בהן משתמשים בכירים בליכוד ובמערכת הפוליטית ששוחחו עמו.

לא תהיה זו הפרזה לקבוע, שבעשרת הימים האחרונים נתניהו, אחד מראשי המדינות העסוקים בעולם, טרוד בעיקר בטרפוד בחירתו של ריבלין לנשיא, הנורא מכל מבחינתו. הוא עשה זאת לאורך כל ביקורו ביפן באמצעות שיחות טלפון בלתי נגמרות ובהולות לראשי מפלגות הקואליציה.

על פי התוכנית הראשונית, נתניהו ביקש להוביל לדחיית הבחירות בחצי שנה. עד אז תכנן למצוא מועמד אחר לנשיאות שיתמודד מטעם הליכוד וגם לשנות את חוק היסוד לבחירת נשיא המדינה. זאת באופן שתבוטל סמכות הנשיא להחליט על מי להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה, ולקבוע כי היא תוטל באופן אוטומטי על ראש המפלגה הגדולה ביותר. הפרשנות לצעד הזה היא שבכך יסכל נתניהו את האפשרות שריבלין ינקום בו, אם במקרה ייבחר.

בשיחותיו הטלפוניות עם לפיד, לבני ובנט, הצליח נתניהו לשכנעם לא להודיע על התנגדות לדחיית הבחירות לנשיאות. הוא היה מעודד מכך שהם מילאו אחר בקשתו ולא הביעו בפומבי את דעתם בנושא, אך הלחץ הציבורי והפוליטי בארץ על כך שהם נותנים יד למעשה מקולקל ולא ענייני, הכריע אותם. הם לא המתינו לשובו מיפן והודיעו ביום שלישי בערב [13 במאי] על התנגדותם. בכך למעשה קברו את המהלך.

אבל מי שציפה שנתניהו ירכין ראש ויבלע את הרוק נוכח כישלונו המהדהד להכפיף חוק יסוד לצרכיו, גילה שראש הממשלה לא איבד מנחישותו. להיפך. הוא יצירתי מאי פעם.

נתניהו ממשיך בניסיונותיו למצוא מועמד מטעמו לנשיאות, אלא שנכון ליום שישי מאמציו עקרים. השרים לשעבר דוד לוי ויעקב נאמן אינם מתכוונים להתקרב לקרב המלוכלך והבלתי צפוי על הנשיאות, וספק רב אם נתניהו יצליח לשכנע מישהו מהם לקפוץ למים העכורים. 

השאלה היא, האם האובססיה של נתניהו נובעת רק מרצון לנקום במי שהיה יו"ר כנסת לעומתי אליו בקדנציה הקודמת כראש ממשלה והתבדח על חשבונה של רעייתו שרה?

על פי אחת הטענות, האיבה של בני הזוג נתניהו לריבלין מקורה באמירה של ריבלין בסגנון "אצלי בבית אשתי לא קובעת", שהפכה אותו מאותו הרגע למוקצה מבחינת נתניהו, פרסונה נון גראטה.

אלא שיותר ויותר סימנים מהימים האחרונים מצביעים על כך, שלצד מוטיבציית הנקמה ברובי ריבלין, מונע נתניהו מפחד ממשי שמא יאבד את ראשות הממשלה אחרי הבחירות הבאות. זאת בגלל סמכות הנשיא להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על ראש המפלגה שהוא בעל הסיכויים הטובים ביותר לעשות זאת.

לדברי גורם בכיר בליכוד, נתניהו מעריך שהמערכת הפוליטית אחרי הבחירות הבאות תורכב מכמה מפלגות בינוניות, כאשר אף אחת מהן לא תהיה גדולה מעשרים מנדטים. נתניהו מעריך שהליכוד בראשותו עדיין יהיה המפלגה הגדולה, והוא רוצה להבטיח שהנשיא הבא יטיל עליו את המשימה, כראש המפלגה הגדולה ביותר.

כאמור, על פי החוק כיום, הנשיא בוחר בבעל הסיכויים הטובים ביותר להרכיב ממשלה. נתניהו עצמו, בשנת 2009, קיבל מהנשיא שמעון פרס את המנדט לעשות זאת כראש הליכוד עם 27 מנדטים - למרות שללבני שעמדה  בראש "קדימה" היו 28 מנדטים, אך לא הייתה לה יכולת להשיג רוב קואלציוני. לדברי אותו גורם בליכוד, "ביבי פוחד שיצליחו להרכיב בלעדיו ממשלה אם כמה מפלגות מתאגדות וחוסמות אותו. אז מה הוא עושה? משנה את חוק נשיא המדינה".

הערכה זו מתיישבת היטב עם האופן בו מתנהל נתניהו בזירה הפוליטית: הוא פועל בכל רגע נתון להרחקת איומים על שלטונו בהווה ועל שלטונו העתידי. מבחינת נתניהו, הוא מקדים תרופה למכה. על פי אותו הסבר, גם לפיד הבין השבוע שהמהלך של נתניהו הוא בעצם לרעתו. שינוי החוק ימנע מלפיד, לבני או בנט (או אחרים) את יכולת התמרון הפוליטית ביום שאחרי הבחירות. הם יתמסרו לנתניהו כבר עכשיו. לכן לפיד מיהר להרחיק את עצמו מיוזמת נתניהו לדחיית הבחירות ולשינוי חוק יסוד נשיא המדינה, מה גם שמבחינה תדמיתית וציבורית זה היה עבורו הדבר הנכון לעשות.

גם הפעם הוכיח נתניהו שהוא לא יודע לבחור את המאבקים אליהם הוא יוצא. לא רק שהוא לא הצליח להזיק לריבלין, אלא ייתכן שאפילו סייע לו על הדרך. ריבלין הוצג בתקשורת כמי שרודפים אחריו בגלל ששרה נתניהו לא אוהבת אותו.

האם אירועים אלה ישנו את פני ההתמודדות? לא בטוח, ובוודאי שלא ניתן כרגע להעריך זאת. הבחירות לנשיאות היו ונותרו חור שחור. אלה הן בחירות אישיות, חשאיות, שמתקיימות בקרב גוף זעיר של 120 חברי כנסת בלבד על כל מה שכרוך בכך: שנאות, התחשבנויות ונקמות.

אנשי ריבלין מקווים שהעובדה שנתניהו פועל נגדו תסייע לו בקרב שונאי נתניהו בכנסת, והם לא מעטים. כך למשל חברי הכנסת החרדים של יהדות התורה וש"ס, שמבקשים לנקום בנתניהו על כך שהשאירם מחוץ לממשלה. הם התקווה של ריבלין. אלא שגם במקרה הזה העניין לא כל כך פשוט. ריבלין תמך בחוק השוויון בנטל שנועד לגייסם בהובלת יאיר לפיד, ולכן לא ברור עד כמה הם ירצו לסייע לו.

מנגד בנימין (פואד) בן אליעזר, שבגלל משמעת סיעתית התנגד לחוק השוויון בנטל של לפיד, ועלול לשלם על כך מחיר בבחירות לנשיאות, כיוון ש-19 חברי הכנסת של "יש עתיד" יימנעו מלבחור בו.

בשבוע הקרוב יודיע יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, על מועד הבחירות. הן יתקיימו ככל הנראה ב-11 או ב-17 ביוני. עד אז נתניהו מתכוון להמשיך במאמציו לגייס מועמד לנשיאות מטעם הליכוד, ובמקביל ימשיך במהלך לשינוי חוק יסוד נשיא המדינה.

עם קביעת מועד הבחירות ייכנס הקמפיין הכי סוער ומלוכלך אי פעם לנשיאות לישורת האחרונה. קמפיין בו ניסו לחסל את פואד על ידי טענות כי הוא מבלה בבתי קזינו בלונדון – אלה בינתיים הופרכו אבל השאירו טעם רע. פואד סיפר כי הוא יודע שחוקרים פרטיים ניסו לדובב אנשים קרובים לאשתו הראשונה ולברר כיצד נהג בה, הכל כדי להטיל דופי בהתנהגותו. הוא אפילו נאלץ להתמודד עם טענה שבעת היותו שר ביטחון קיבל מדי חודש 25,000 דולר מנשיא מצרים מובארק, טענה שאף היא הופרכה.

ברקע נאלץ השר סילבן שלום, שנחשב מועמד מוביל, לגנוז את תוכניתו להתמודד עקב חשדות לביצוע עבירות מין. התיק אמנם נסגר, אבל שלום בינתיים לא חזר למירוץ.

השבוע גם הופץ בקרב הח"כים סרטון משמיץ נגד ריבלין המציג אותו כמאכער, ועוד היד נטויה. ובתוך כל ההשמצות וההכפשות הללו ניצב ראש ממשלה, שבמקום להרגיע ולהכניס שפיות למערכת, רק הופך אותה לעצבנית יותר, ואת הליך בחירת הנשיא לפארסה.

 

 

More from Mazal Mualem

Recommended Articles