חמאס כבר הפנימה: ישראל היא עובדה קיימת
נכון, חמאס לא תצהיר פומבית על הכרה בישראל. על פי תפיסת מנהיגיה, מהלך כזה מבחינה דתית ייחשב ככפירה. אבל עצם שילוב התנועה במוסדות אש"ף הוא בבחינת הסכמה שבשתיקה לקיומה של ישראל.
התגובות בישראל היו זועמות. מיד לאחר שנודע על הסכם הפיוס בין חמאס לפת"ח [23 באפריל], הצהיר שר החוץ אביגדור ליברמן כי זה סוף המשא ומתן. ראש הממשלה בנימין נתניהו הציב בפניו של אבו מאזן שתי ברירות: לבחור בין פיוס עם חמאס לבין משא ומתן עם ישראל. אבל הפיוס הפנים פלסטיני מציב בפני ישראל הזדמנות פז להשיב את עזה לחיק הרשות הפלסטינית במקום לקבעה כיעד מבוצר של חמאס.
על כן ההנהגה הישראלית חייבת לבחון לעומק את משמעות תהליך הפיוס הנוכחי.
תהליך השינוי של חמאס - מארגון טרור שעיקר מהותו מלחמת ג'יהאד בישראל באמצעות מחבלים מתאבדים לתנועה פוליטית חפצת חיים, החל בעקבות חיסול מנהיגיה על ידי ישראל במהלך האינתיפאדה השנייה. הפעולות הצבאיות הללו הציבו איום על חמאס, כי אם תמשיך לשגר מחבלים מתאבדים לשטח ישראל היא מסכנת את המשך קיומה.
היערכות חמאס לקראת הבחירות ברשות הפלסטינית, שנערכו בינואר 2006, זירזה עוד יותר את תהליכי השינוי בתנועה וכך גם ניצחונה המפתיע בבחירות. נציגי חמאס הרכיבו את הממשלה הפלסטינית ובראשה הועמד איסמעיל הנייה. לפתע מצאה עצמה התנועה אחראית לגורלם של הפלסטינים, לרבות תושבי הרצועה.
