לממש את ההסכמים הישנים
כדי לשקם את מערכת היחסים בין הישראלים לפלסטינים אין צורך במשא ומתן ואף לא בניסוח הסכמים חדשים. צריך רק לשלוף מהארכיון שניים-שלושה מסמכים שחתימותיהם של ראשי ממשלות ישראל מתנוססות עליהם – וליישמם.
בראיון לתוכנית "עובדה" ששודרה בחודש שעבר [פברואר 2014] בערוץ 2, תהה אליוט אברמס, מי שהיה הממונה על המזרח התיכון במועצה לביטחון לאומי בממשל בוש הבן, מניין שואב מזכיר המדינה ג'ון קרי את הביטחון שיצליח להביא לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני - במקום שבו כל קודמיו נכשלו. האם הוא מנוסה יותר מהם, הקשה אברמס, כלום הוא חכם יותר מכולם?
שר הביטחון משה יעלון הרחיק לכת, ואבחן את קרי כ"אובססיבי" לקדם תהליך מדיני חסר סיכוי.
הפער שנותר בין הצדדים לאחר פגישותיו של הנשיא אובמה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, הוריד את שערה של מניית הסדר הקבע אל הרצפה. נראה כי אין די בנחישות המפורסמת של קרי, כדי לצלוח את התהום שמפרידה בין שני הלקוחות המזרח תיכוניים שלו בכל אחת מסוגיות הליבה: גבולות, ירושלים, פליטים וביטחון. המחלוקת סביב הכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי מסתירה את התהום הזאת.
במקרה הטוב, אם קרי ימצא את נוסחת הקסם שתאפשר לשחרר את קבוצת האסירים הבאה (כולל אסירים אזרחי ישראל), הוא יצליח למשוך את המשא ומתן עוד מספר חודשים. ומה אז? נתניהו יסכים, למשל, להפוך את ירושלים לבירתן של שתי מדינות? עבאס יעז לחתום על הסכם קבע שישאיר את הר הבית (בערבית אל-חראם א-שריף) דרך קבע בריבונות ישראלית?
