סגן שר החוץ: מסמך קרי הפך מהפתרון לבעיה

רגע לפני מה שמסתמן כפיצוץ במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, סגן שר החוץ זאב אלקין, מבכירי האגף הנצי בליכוד, נערך למלחמת ההסברה בזירה הבינלאומית. לקראת פרסום מסמך קרי, אלקין מטיל את האשמה במבוי הסתום על ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, וההנהגה הפלסטינית.

בראיון לאל-מוניטור הוא מדגיש את המחיר הפוליטי והציבורי הגבוה ששילם בנימין נתניהו בשל נכונותו לקיים מו"מ, ומסביר מדוע ייאבק נגד הוצאתה לפועל של הפעימה הרביעית לשחרור אסירים ביטחוניים.

אלקין מבטא במדויק את האווירה בתוך הליכוד ובימין בכלל, שמצד אחד מחשק את ראש הממשלה במו"מ, ומצד שני מחבק אותו ומגלה אמפתיה כלפי הלחצים שמופעלים עליו.

אל-מוניטור: בימים האחרונים גוברים הקולות בימין לעצור את הפעימה הרביעית. סגן שר הביטחון דני דנון אף מאיים להתפטר מהממשלה. זה ישפיע על נתניהו?

אלקין: זה לא סוד שהתנגדתי לשחרור מלכתחילה, כי חשבתי שזה לא נכון והיינו צריכים להתעקש על מו"מ בלי תנאים מוקדמים. כרגע אנו נמצאים שבועות ספורים לפני סיום הפרק הזה של המו"מ, ואם בסוף המו"מ מתפוצץ אז מה הטעם? גם מי שתמך בשחרור עשה זאת בגלל הטענה של קיום מו"מ.

הממשלה הסמיכה את ועדת השרים להחליט על הפעימות, וועדת השרים הזאת מוסמכת להחליט שהיא לא מתקדמת עם השחרור ומחכה לראות שיש המשך למו"מ. יכול להיות שישראל צריכה לבקש תשובות ברורות מהפלסטינים לפני שמשחררים עוד אסירים.

אל-מוניטור: מה גורם לך להעריך שהמו"מ יתפוצץ?

אלקין: בכל התקופה הזאת של תשעת חודשי המו"מ, כמו בכל 20 השנים האחרונות, לא ראיתי תזוזה אחת בעמדה הפלסטינית, לגבי שום דבר. בעניין הגבולות: הם רוצים 67' ולא מוכנים לזוז מילימטר, הם לא מוכנים לנוכחות ישראלית לטווח ארוך בבקעת הירדן, וזה אומר שהם לא מכירים בצרכים הביטחוניים שלנו. הם גם לא מוכנים לוותר על זכות השיבה ולא להכיר במדינה יהודית ובסופיות הסכסוך, ואני כבר לא מדבר על ירושלים. זאת אומרת שבכל הסוגיות המרכזיות אין תזוזה של מילימטר אחד מצד הפלסטינים.

אל-מוניטור: אולי אתה לא מודע לכל מה שנמצא על שולחן המו"מ שציפי לבני מנהלת?

אלקין: מה שאני לא יודע אני לא יודע. אבל אני שומע הכרזות של ההנהגה הפלסטינית והן מאוד ברורות וחדות. יש הבדל בין הכרה במדינת ישראל לבין הכרה במדינה יהודית, וכל אחד מבין אותו. בזמנו, התפיסה של ערפאת הייתה חיסול מדינת ישראל בשלבים, לכן ההכרה בישראל לא אומרת שתהיה הכרה במדינה יהודית עם גבולות משלה. זה אומר שיש מדינה כזאת, ואנחנו שואפים להשתלט עליה. אם זה כל כך טריוויאלי עובדה שהוא לא מוכן לחזור על זה.

כשמזכיר המדינה האמריקאי מדבר על כך שזה כבר קרה בהחלטת האו"ם ב-47', היא בדיוק הנותנת: הרי הערבים לא קיבלו את ההחלטה הזאת. גם ההחלטה האחרונה של הליגה הערבית לא להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית נותנת לכך תוקף. למה הם מתעקשים? כי זה באמת שורש הסכסוך, כי אף מנהיג ערבי ופלסטיני לא מוכן להשלים באופן עקרוני עם העובדה שתהיה כאן מדינה יהודית.

אל-מוניטור: ולאיזה מציאות נתגלגל אם המו"מ יתפוצץ?

אלקין: אם הפלסטינים מעוניינים במו"מ, אין סיבה שהוא לא יימשך עם מסמך קרי או בלי מסמך קרי. בהתחלה האמריקאים ראו במסמך קרי דרך לזרז את המו"מ ויכול להיות שהיום הוא הופך לבעיה במקום לפתרון. מלכתחילה, הרעיון היה שהמסמך יביא את הצדדים להמשיך במו"מ, ויכול להיות שהוא כרגע מביא את הצדדים לפיצוץ.

אל-מוניטור: זהו, התחיל כבר משחק ההאשמות?

אלקין: אנחנו לא משחקים במשחק ההאשמות. אני חושב שראש הממשלה הישראלי משלם מחיר פוליטי לא פשוט על הנכונות שלו ללכת לשיחות על בסיס הכרה במדינה פלסטינית, זה דבר לא פשוט עבורו בתוך מפלגתו ובתוך ציבור בוחריו. הוא בוודאי משלם מחירים פוליטיים לא פשוטים על ההחלטה לשחרר אסירים - בניגוד לרוב המוחלט של אזרחי מדינת ישראל ובניגוד לדעתם של מאה אחוז מבוחריו. בן אדם לא עושה דברים כאלה בשביל משחק האשמות, הוא עושה זאת כי הוא באמת מוכן לנהל מו"מ באופן אמיתי. הוא שילם מחיר גם על ההקפאה, בעוד הצד השני לא מוכן לשלם שום מחיר.

אל-מוניטור: הוא נבחר מחדש אחרי הקפאת הבנייה.

אלקין: הוא נבחר על הקשקש, ומספר המנדטים של הבית היהודי הוא ברומטר מצוין למחיר ששילם ראש הממשלה. חלק גדול מהקלף האלקטורלי של הבית היהודי היה בגלל ההסכמה של נתניהו למדינה פלסטינית וההקפאה - שני הדברים האלה היו חלק מהקמפיין שלהם. אחרי שקיבלנו בציבור הציוני דתי בקדנציה הקודמת תשעה מנדטים, בקדנציה הנוכחית קיבלנו רק חמישה. לפחות ארבעה מנדטים הלכו לנו לאיבוד כמחיר פוליטי שנתניהו שילם.

אל-מוניטור: כסגן שר החוץ, אתה לא מוטרד מהחרם ומהדה-לגיטימציה של ישראל?

אלקין: אני היום מודע לסכנות המדיניות שיש למדינת ישראל לא פחות מציפי לבני. לכן אני לא חושב שאפשר להגיד שאני לוקה בחוסר ידיעה, ומתוך המקום הזה של הידיעה אני חושב שיש אתגרים אמיתיים, אבל יש הפרזה בתיאור האיומים והחרמות. יש בהחלט נזקים וצריך להתמודד איתם, אבל זה גם לא נכון טקטית להיכנע לכך, כי אם נמשיך להרגיל אותם שאנחנו מוכנים לשלם כל מחיר כדי שהמו"מ יימשך אז יהיה אפשר לסחוט אותנו.

בתחילת הקדנציה הייתה מחלוקת בין בנט ללבני. בנט אמר שהעולם לא מתעניין בנושא הפלסטיני אלא רק בהיי-טק, וציפי לבני אמרה שהעולם יחרים אותנו וחייבים ללכת להסכם. אני נמצא בדרך האמצע: יש בעיה. ציפי לבני מפריזה, אבל זה יהיה לטמון את הראש בחול להגיד מה שנפתלי אמר אז.

אל-מוניטור: יש לישראל בעיית הסברה חמורה.

אלקין: כי לא השקענו בהסברה, בעיקר באירופה, ב-20 השנים האחרונות. בשנות ה-70 וה-80, לדוגמה, למרות שכבר היינו ביהודה ושומרון, החבר'ה הצעירים מסקנדינביה הגיעו להתנדב אצלנו בקיבוצים, והיום הם מגיעים להתנדב אצלנו במחסומים יחד עם הפלסטינים. זה משקף את השינוי בדעת הקהל האירופאית. יש היפוך של 180 מעלות.

אנחנו פספסנו משהו עמוק, ולכן יש בעיה אמיתית, אבל לא צריך להרים ידיים ולוותר על אינטרסים לאומיים בגלל זה, אלא לנתח איפה פספסנו ולנסות לתקן את הטעות. אי אפשר לעשות את זה ביום אחד, אבל חשוב להשקיע היום בהסברה, וזוהי משימה לאומית.

אל-מוניטור: נרדמנו בשמירה בעוד הפלסטינים פועלים באפקטיביות בזירת ההסברה.

אלקין: השקענו הרבה בארה"ב, ואנחנו עומדים גבוה מאוד בדעת הקהל האמריקאית. את אירופה די הזנחנו. אף פעם לא חשבנו שהיא חשובה מאוד, כי ארה"ב הובילה את העולם וגם כי לקחנו את אירופה כדבר מובן מאליו. יש פה גם תהליכים דמוגרפיים. באירופה יש יותר ויותר מוסלמים ולכן יש פה יותר שיקול אלקטורלי בתקשורת האירופית ואצל חלק מהפוליטיקאים.

אל-מוניטור: אתה מתעלם מכך שהסכם שלום יכול לשפר את מצבנו בזירה הבינלאומית.

אלקין: כי אני לא מקבל את הטענה שמו"מ יציל אותנו מכל החרמות וההפך. יש עובדה פשוטה, שכל תופעות החרם באירופה התרחשו בזמן המו"מ. אז הנה הוכחה: מו"מ לא מציל אותנו. זה הרבה יותר מורכב.

אל-מוניטור: ובהמשך הבנייה בהתנחלויות אין נזק?

אלקין: הפלסטינים הצליחו להפוך את הבנייה בהתנחלויות בעיניים אירופיות למרכז השיח. היה מו"מ בתקופת ברק ואולמרט ואף אחד לא העלה את זה אז, לכן זה בסך הכל כלי תעמולה פלסטיני, כי נוח לצד השני לשחק במגרש הזה. העובדה שכן הייתה הקפאת בנייה חסרת תקדים והם לא ניצלו את התקופה הזאת למו"מ אומרת הכל.