דילוג לתוכן העיקרי

הפתרון למשבר ההכרה במדינה היהודית

אין לצפות מפלסטיני שיוותר על זיקתו ליפו, כשם שאין לדרוש מיהודי להתכחש למורשתו בשכם. אפשר לסכם על הכרה בזיקתם של שני העמים למולדתם ההיסטורית
Palestinian President Yasser Arafat attends a meeting in his headquarters in the West Bank city of Ramallah July, 19, 2004. [Palestinian President Yasser Arafat sought on Monday to defuse a leadership crisis triggered by unprecedented unrest in the Gaza Strip over corruption within his government and security forces.] - RTXMS1N

לפי ידיעות שפורסמו בסוף השבוע, הדרישה שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי היא אחת מאבני הנגף הגדולות בדרכו של מזכיר המדינה ג'ון קרי להסכם עקרונות. בתום פגישה שקיים מחמוד עבאס עם נשיא צרפת פרנסואה הולנד בארמון האליזה, בכיר בפמלייתו של המנהיג הפלסטיני אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית כי הפלסטינים דחו את הצעתו של קרי בנוגע לסוגיית ההכרה ההדדית בשתי מדינות לשני עמים.

אם בסופו של דבר לא יימצא מוצא מהתביעה האולטימטיבית הזאת של ראש הממשלה בנימין נתניהו, המשא ומתן יסתיים במה שעשוי להיות אחד האבסורדים הגדולים בהיסטוריה: בגלל סירובם של הפלסטינים להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ישראל צפויה לאבד את זהותה היהודית. הרי גם לדברי נתניהו עצמו, בנאום בר אילן ובהזדמנויות אחרות, פתרון שתי המדינות הוא תנאי הכרחי לשמירת אופייה היהודי והדמוקרטי של ישראל. מכאן יוצא, אפוא, שישראל מפקידה את האינטרס החיוני הזה בידי היריב.

הייתכן שישראל מוכנה להכיר במדינה פלסטינית כמדינת הלאום של העם הפלסטיני, מקשים דוברים ישראלים רשמיים ופרשנים בכירים, בהם גם העיתונאי ארי שביט, ואילו הפלסטינים ממאנים להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי? חלקם אף מציעים כי בתגובה להתכחשותה של התנועה הלאומית הפלסטינית לזיקה היהודית לארץ ישראל, ישראל תתכחש לזיקה של העם הפלסטיני למה שנחשב בעיניו לחבלי מולדת.

בציבור הישראלי יש מי שמוכנים לוותר על ריבונות ישראלית בחברון, בשכם ואפילו באגן הקדוש בירושלים. הם מחזיקים בעמדה זו מבלי להתכחש למורשת ולזיקה ההיסטורית של בני העם היהודי לחברון, עירו של אברהם אבינו, לשכם שבשדותיה רעה יוסף את הצאן, וליד אבשלום שלמרגלות חומות העיר העתיקה בירושלים. באותה מידה אין לדרוש מהפלסטינים כי במסגרת הפשרה הטריטוריאלית יכריזו כי יפו, נצרת ושכונת טלביה בירושלים הן מחוזות בלעדיים של העם היהודי ויתכחשו בכך למורשת ולהיסטוריה שלהם.

איך יוצאים מהסבך? היש דרך לפתוח דף חדש ביחסים בין שני העמים השכנים מבלי לקרוע לגזרים את הדפים הישנים? תשובה מעניינת לשאלות הללו שמעתי לפני כעשר שנים מפיו של יאסר ערפאת, המנהיג הפלסטיני הראשון שהכיר במדינת ישראל בגבולות ה-4 ביוני 1967.

לקראת ראיון שקיימתי עמו כשהיה נצור במוקטעה ב-2004, ביחד עם עורך "הארץ" אז, דיויד לנדאו, התקשר אלי פקיד ישראלי בכיר ואמר "שמעתי שאתה עומד לראיין את ערפאת. כדאי שתשאל אותו אם הוא מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית". לימים גילה לי אותו פקיד, כי ערפאת הבטיח לו להגיב בחיוב בשאלה. משמע, התשובה לא תהיה בבחינת שליפה מהמותן.

"אתה מבין שישראל צריכה להמשיך להיות מדינה יהודית?" שאלנו את המנהיג הפלסטיני. "בהחלט" השיב ערפאת בלי היסוס. כדי להיות בטוחים שאוזנינו לא הטעו אותנו, חזרנו על השאלה. "בהחלט" חזר ערפאת והוסיף: "אמרתי שקיבלנו בצורה גלויה ורשמית ב-1988 במועצה הלאומית הפלסטינית שלנו".

ערפאת התכוון לפתיח של הכרזת העצמאות הפלסטינית שפורסמה באלג'יר בנובמבר 1988 לאמור: "פלסטין, ארצן של שלוש הדתות המונותיאיסטיות", ובהמשך מציעה את "מסר השלום שנישא מהמקדש (בית כנסת – temple) מהכנסייה, והמסגד". בחלק האופרטיבי של המסמך הפלסטיני המכונן, הוא מתייחס להחלטת החלוקה מ-1947 ש"מספקת את תנאי הלגיטימיות הבינלאומית, המבטיחה את זכותו של העם הפלסטיני לריבונות ולעצמאות לאומית". זו אותה החלטת עצרת האו"ם, שהכריזה על הקמתן של שתי מדינות עצמאיות, "הערבית והיהודית", על אדמת ארץ ישראל, תחת המנדט הבריטי.

דבריו החשובים של ערפאת טבעו בסערת הרוחות סביב תוכנית ההתנתקות החד-צדדית מעזה, שנחשפה שלושה חודשים קודם לכן. כעבור ארבעה חדשים חלה ערפאת ומת בבית חולים בצרפת. בשבוע שעבר שלף שביט את הציטוט של ערפאת מארכיון הארץ. "אני מבקש לחדש בזאת את הסקופ הדרמטי של הארץ", כתב שביט, "ערפאת הכיר בישראל כבמדינה יהודית. מנהיג המהפכה הפלסטינית, נשיא הרשות הפלסטינית ומפקד המאבק המזוין קיבל את העובדה, שישראל היא מדינה יהודית ועליה להמשיך להיות כזאת".

מכאן גוזר שביט את הקביעה כי "את מה שאבו עמאר (ערפאת) התיר, אבו מאזן אינו יכול לאסור. הוא מנבא כי "לא יהיה שלום אם עבאס לא ילך בדרכו של ערפאת ויאמר שישראל היא מדינה יהודית שזהותה היהודית חייבת להישמר".

חבל ששביט לא ציטט במלואה את תשובתו של ערפאת בנוגע להכרה ביהדותה של ישראל. דווקא סופה טומן בחובו את הסולם המוסרי והמעשי שיכול להוריד את הצדדים מהעץ הגבוה שעליו טיפסו. "יוסף ואחיו חיו ליד שכם. זה נמצא בתנ"ך ובקוראן שלנו", אמר לנו ערפאת וצחק, "אנחנו נשארנו כאן ואתם הלכתם למצרים". הוא התכוון לסיפור התנכ"י על אחיו של יוסף שמכרו אותו לישמעאלים שעברו ליד שדות המרעה ליד שכם, ולאחר מכן מכרו אותו למצרים. "מי יכול לומר שאין קשר?", היקשה ערפאת, והמשיך, "האם אתה שוכח שאנחנו קוראים לכם בני דודינו? למעשה אתה בן דודי. אני צאצא של אברהם. סבתי היתה הגר ואתה צאצא של שרה... כאשר שרה מתה הוא קנה את המערה בחברון כדי לקבור אותה שם, ועדיין קיים הסכם בינינו, שלפיו אתה זכאי לבוא לבקר במערה זו שהיא חלק ממסגד אברהם".

הנוסחה המתבקשת, אם כן, היא שמדינת ישראל ומדינת פלסטין יכירו זו בריבונותה של זו, בגבולות מוסכמים, וכמו כן יכירו בזיקתם של שני העמים למולדתם ההיסטורית ובחופש גישה ופולחן במקומות הקדושים לשלוש הדתות. כך אולי ניתן יהיה למנוע מסבב השיחות הנוכחי להסתיים בכישלון מר.

More from Akiva Eldar

Recommended Articles