חמאס בשיא השפל

למרות השקט היחסי, בישראל ממשיכים לעקוב בדריכות אחרי חמאס. הערכות ביטחוניות בישראל ממקמות היום את חמאס באחת מנקודות השפל הקשות בתולדותיו. גורמי ביטחון ישראלים רמי דרג מצטטים את מה שאומרים אנשי חמאס עצמם, בדיונים סגורים: "עברנו מצמיחה להישרדות". מעייניו של חמאס בעזה נתונים היום למאמץ ההישרדות, לשימור השלטון, לניסיונות נואשים לשפר את המצב הכלכלי ולמצוא בדחיפות משענת מדינית, לוגיסטית וצבאית חדשה, לאחר כל המשענות שקרסו: מצרים, סוריה ואיראן, כמעט בבת אחת.

גורם ביטחוני ישראלי רב ניסיון ורם דרג, ניתח השבוע את מצבו של חמאס במונחים כמעט היסטוריים. "אם עד לא מזמן בחמאס דיברו בפאתוס ובאמונה על השגת המטרה 'עוד בימינו'", אמר, "הרי שמרגע שמוחמד מורסי הופל והאחים המוסלמים גורשו מהשלטון במצרים, המנגינה השתנתה מן הקצה אל הקצה. כמעט בן לילה, הפך המומנטום לתבוסה, האופוריה התפוגגה ופינתה את מקומה לדאגה, הגובלת בפאניקה".

איש ביטחון ישראלי קיים לפני כמה חודשים שיחה עם בכיר בחמאס, הכלוא בכלא הישראלי. הבכיר, מספר איש הביטחון הישראלי, דיבר על כך שבקרוב מאוד תושג המטרה, יוכח ש"האסלאם הוא הפתרון", והאחים המוסלמים ישלימו את השתלטותם על המזרח התיכון. החמאסניק הכלוא שאב את העידוד שלו מהעובדה שהאחים המוסלמים השתלטו על מצרים, הגדולה והחזקה במדינות ערב, הם כבר שולטים בטורקיה, סוריה נמצאת תחת מרד אסלאמי קיצוני והטבעת האסלאמית ממשיכה לסגור על המשלטים האחרונים של ההתנגדות במזרח התיכון. חמאס עצמו שולט בעזה ביד רמה, בעוד אבו מאזן ממשיך לשקוע בשטחים ולאבד פופולאריות. החיים נראו טובים ומבטיחים מאי פעם.

זמן קצר אחר כך, נפל מורסי וה"אחים" נבעטו מהשלטון במצרים. ככה, בבת אחת, נבלם המומנטום.

"נכון לעכשיו, לא האחים המוסלמים ולא אנשי חמאס מצליחים לעכל מה שקרה להם. איך נפלו כל כך מהר מאיגרא רמא לבירא עמיקתא", אומרים בישראל. האנליסטים העוקבים אחר התנועות האסלאמיות במרחב מציינים, כי בקרב תנועות דתיות למומנטום יש חשיבות היסטורית. כשאתה במגמת עלייה, כובש ומתפשט, אתה צובר ביטחון, אמונה, תומכים, עוצמה. כשהמגמה מתהפכת, זה יכול להפוך לכדור שלג במהירות אדירה. זה, על פי גורמי ביטחון בישראל, בדיוק מה שקורה עכשיו לחמאס בעזה ולאחים המוסלמים במצרים, ויש לזה השפעה אדירה בכל רחבי המזרח התיכון.

הניצנים הראשונים שלה נראים בשני הסניפים הפלסטינים שמשני צדיה של ישראל. עזה מתנדנדת, חמאס במצור, הכלכלה שוקעת במהירות והרחוב ממורמר. ברמאללה, לעומת זאת, מקום מושבו של אבו מאזן, החיים נראים טובים יותר, המשא ומתן המדיני מוסיף ליוקרתו של הנשיא הפלסטיני, המצב הכלכלי סביר, התמיכה הבינלאומית רחבה, יש גיבוי, יש עורף לוגיסטי, יש אלטרנטיבות ואופציות.

חמאס, אומרים בישראל, איבד את כל עולמו. מצרים הייתה הפטרון, הגיבוי, צ'ק הביטחון של מנהיגי חמאס בעזה. בן לילה, זה התהפך. מצרים מגדירה היום את עזה ואת חמאס כ"אויב". על פי אחת ההערכות, מנהיגי חמאס כלואים בעזה. הם לא מאתגרים את השלטון המצרי בבקשות יציאה למפגשים בחו"ל, מחשש שיידחו. "הם כלואים בביב השופכין שלהם", אומרים בישראל, "והם מבינים את זה מצוין".

אם עד לא מזמן היה לחמאס עורף בדמשק, הרי שגם זה כבר לא קיים. ראשי חמאס עזבו את דמשק בלב שלם, כי ידעו שיש להם תחליף בקהיר. בתקופת מורסי הם התקבלו בקהיר. לא עוד.

היום, אומרים בישראל, אם מוסא אבו-מרזוק, חאלד משעל ואיסמעיל הניה רוצים לקיים מפגש פסגה ביניהם, איפה הם יעשו את זה? אין להם איפה. גם טהרן כבר נעולה, לאחר מה שקרה בין חמאס לסוריה. קטאר, שתמכה בחמאס בהתלהבות, הבינה שזה ירחיק אותה ממצרים ומארה"ב, וציננה מנועים. חמאס מוצא את עצמו מחזר על הפתחים, מנסה לקושש מעט מפה, קצת משם, ונדחה בדרך כלל. מדובר במצב חדש, כמותו לא חווה הארגון כבר שנים ארוכות. מצב בו כל האמצעים מגויסים מיד לצורך הישרדות ושימור הקיים, עד יעבור זעם. ייקח זמן עד שהוא יעבור.

בנוסף לכל זאת, אין לחמאס שפנים בשרוול ואין להם נכסים אסטרטגיים ליום סגריר. דוגמה לנכס כזה היה החייל הישראלי החטוף גלעד שליט. אם היה לחמאס חייל ישראלי חטוף היום, הכל היה נראה אחרת. אבל אין. זו הסיבה שחמאס מקדיש את כל משאביו להמשך המאמץ לייצר חטיפה יעילה. לצורך הזה נחפרות המנהרות הארוכות, המתוחכמות, לעומק העורף הישראלי. כל מנהרה כזאת, מעריכים בישראל, נחפרת בהשקעה של מאות אלפי דולרים, מאות אנשים שמשתתפים בעבודה, מאמץ הסתרה ומודיעין אדיר, בידיעה ברורה שמדובר במנהרה לצורך מבצע חד פעמי, ורבים הסיכויים שתיחשף בטרם יבוצע בה שימוש. ועדיין, אומרים בישראל, הם חופרים, כי הם יודעים שאין להם שום דרך אחרת לייצר נכסים שיוציאו אותם מהמבוי הסתום.

המצרים, שאטמו את מנהרות ההברחה והטילו על עזה סגר אמיתי, כלאו את אנשי חמאס ברצועה, שברו את המפרקת של הכלכלה החמאסית, שהתבססה על המנהרות, והפכו את ראשי השלטון בעזה לאסירים ברישיון.

הפעילות המצרית פוגעת פגיעה אסטרטגית גם בניסיונות ההתעצמות של חמאס. כשאין הברחות, מה שנותר זה להשקיע את מירב המאמצים בשיפור, ייעול ושכלול יכולת הייצור העצמית. כאן, יודעים בישראל, רושמים בחמאס הישגים משמעותיים. יש בידי הארגון היום רקטות שמכסות גם את תל אביב וגוש דן. הוא מפתח יכולת נ"מ משמעותית, ועובד על מל"טים, פרימיטיביים והתחלתיים בשלב הזה, אבל עוד חזון למועד. עם כל האמצעים האלה, חמאס לא יכול כרגע לעשות שימוש, כי הוא מורתע, ואם יזום פעולה נגד ישראל, יהיה לישראל קל מאוד להנחית עליו מכה כבדה, בגיבוי בינלאומי ותוך שתיקה ושמחה לאיד מצרית. לכן, חמאס מסתפק כרגע באיפוק מתוך חולשה והפעלת סוכני משנה בסיני, שינסו לפגוע במצרים ובישראל, מבלי להותיר חותם שיסכן את נותני ההוראות בעזה. זוהי כבשת הרש של חמאס.

זהו הניתוח הנקודתי של המצב האסטרטגי בין מצרים, עזה וישראל בנקודת הזמן הזו. מבחינת מצרים, שקט בחזית עזה הוא חיוני לצורך המשך המאמץ להשתלט ולהרגיע את הטרור בסיני, והמשך התבססות השלטון המצרי לקראת הבחירות, תוך המשך הכלת האחים המוסלמים בכמה שפחות אלימות.

גם ישראל אינה יכולה שלא להיות מרוצה. בישראל משחקים על זמן, מתמכרים לשקט, וכשיש שקט שנראה יציב יחסית אי אפשר לבוא בטענות לאף אחד. את הבור אליו נפל, אומרים בישראל, חפר חמאס בעצמו. הדבר הכי חשוב שקרה, מוסיפים גורמים ישראלים, זה שאנשי חמאס הביטו דרומה וראו איך ההמונים מפילים שלטון אסלאמי שלא מצא חן בעיניהם ולא שיפר את חייהם.

חמאס לא מודים בזה בפה מלא, אבל הם חוששים מאוד להיות הקורבן הבא של הכיכרוקרטיה, המכונה גם "האביב הערבי". הם יעשו הכל כדי שזה לא יקרה גם להם.