לידתה האיטית של דמוקרטיה מוסלמית
זה קורה במצרים, בתוניס, בטורקיה, ובמקומות נוספים. העם מבין שהאסלאם אינו הפתרון והשריעה אינה יכולה להיות החוקה. התופעה הזו מבורכת וראויה לתמיכה בינלאומית מקיר אל קיר.
מתברר שרעידת האדמה הפוקדת את המזרח התיכון ומפרקת את מדינות הלאום הערביות והאסלאמיות היא לא מה שחשבנו. היא נמשכת כבר קרוב לשלוש שנים, היא נחלשת ומתחזקת, נעלמת וצצה מחדש במקומות מפתיעים, מדי פעם גם מתהפכת על מחולליה. עוצמת האירועים מוכיחה עד כמה לא הבינו המומחים, לא הבין העולם, את מה שקורה באמת בחברות הערביות והאסלאמיות המורכבות, ועד כמה עמוקה אי ההבנה הזו.
הטוויסט האחרון של האירועים, המרתק יותר מכל מה שראינו עד עכשיו, הוא תגובת הנגד של ההמונים הערבים להשתלטות הגורפת של האחים המוסלמים על מדינות במזרח התיכון.
הפרדיגמה של ארגוני המודיעין ומקבלי ההחלטות בישראל ובמערב הייתה ידועה: בעידן הנוכחי, כל הפיכה נגד שלטון ערבי ותיק תסתיים, במהירות כזו או אחרת, בעלייתם לשלטון של האחים המוסלמים. זהו המותג הכי שורשי ועוצמתי בשטח, הוא נהנה מתמיכה גורפת, בעיקר ברבדים הנמוכים של האוכלוסייה, הוא מאורגן, הוא נחוש, הוא יודע להפעיל כוח. האחים נתפסו כארגון חסין מהשפעות חיצוניות, מתוחכם, כזה שהשאלה היא לא האם יתפוס את השלטון, אלא מתי.
והנה, הפתעה רבתי. במצרים, בתוניס, בטורקיה, ויש גם סימנים במקומות נוספים, העם מתקומם נגד האחים המוסלמים. ההמונים מגרשים בקלשונים ובמקלות את ה"אחוואן" מעמדות הכוח ומשרדי הממשלה, ומקפלים אותם בחזרה לקסרקטינים האסלאמיסטים.
