המתנחלים משוכנעים: נתניהו לא מסוגל להעביר הסכם בליכוד

ראש מועצת יש"ע לשעבר, דני דיין, לא יודה בכך, אבל במבחן התוצאה תוכנית המתנחלים להשתלט על הליכוד התבררה כהימור נכון. לאט ובהדרגתיות הם נכנסו למוסדותיה של מפלגת השלטון והפכו לרוב, או לכל הפחות לגורם משמעותי, שלא ניתן לקבוע מדיניות מבלי להתחשב בעמדתו. בדרכו, דיין אומר את הדברים האלה בדיוק, כשאני מבקשת ממנו להעריך מהי יכולתו הפוליטית של בנימין נתניהו להוציא לפועל הסכם מדיני.

"אני מנתח אחרת את המצב הפוליטי מכל הפרשנים שמתרגשים ממה יגיד יאיר לפיד או מה יגיד בנט. כי על פי הניתוח שלי, בלי הליכוד נתניהו לא יכול לעשות דבר. הוא יכול לבנות איזו קואליציה שרק ירצה, אבל יש דבר אחד שהוא לא יכול לשנות, וזה לשנות את הרכב סיעת הליכוד". אבל האם נתניהו רוצה הסכם? "אני בכלל לא בטוח", הוא עונה.

דיין מספר שמדי כמה ימים הוא מדפדף ברשימת עשרים חברי הכנסת של הליכוד באייפון שלו, ושלפי הספירה שלו, רק שניים מהם יתמכו בהסכם המבוסס על פתרון שתי המדינות. אם ראש הממשלה ממש יתאמץ, טוען דיין, הוא יצליח לגייס מאחוריו עוד שניים או שלושה חברי כנסת נוספים. "בהרכב הנוכחי של סיעת הליכוד אין היתכנות לוויתורים", הוא פוסק.

דיין, מהדוברים הרהוטים והמרכזיים של הימין כיום, נבחר לתפקיד ראש מועצת יש"ע ב-2007 ומילא אותו במשך שש שנים. בשנים הללו הטראומה של ההתנתקות עדיין הדהדה, ובקרב ציבור המתנחלים היה חשש גדול שראש הממשלה אז, אהוד אולמרט, ילך למהלך נוסף של נסיגה חד צדדית, הפעם מהגדה. אלה היו שנות ההתפקדות ההמוניות של המתנחלים לליכוד. האסטרטגיה היתה פשוטה: נכשלנו במניעת ההתנתקות - אז נשתלט מבפנים על הליכוד ונשפיע על השרים והח"כים שירצו את תמיכתנו. האפקטיביות של המהלך הוכחה בבחירות הפנימיות האחרונות בליכוד, כשחברי הכנסת שזכו לתמיכת המתנחלים נבחרו למקומות גבוהים.

בחודש הבא צפוי מזכיר המדינה ג'ון קרי להציג מסמך עקרונות למשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. המערכת הפוליטית מתחילה לתסוס, אבל דיין לא נשמע מוטרד במיוחד. התהליך המדיני תופס הפעם את המתנחלים כשהם ערוכים ומוכנים מבחינה פוליטית. למעשה, דיין בטוח ששום דבר לא הולך לקרות.

לאחר שעזב את לשכת ראש מועצת יש"ע הוא הקים את הזרוע המדינית של יש"ע בארץ ובחו"ל, שפועלת בעיקר בארה"ב. זה מעין משרד חוץ קטן ואפקטיבי עם שליטה מתרחבת ברשתות החברתיות. סדר היום שלו גדוש בפגישות עם דיפלומטים, פוליטיקאים ועיתונאים מכל העולם. מאמרים פרי עטו התפרסמו בגרדיאן ובניו יורק טיימס. הראיון עמו לאל-מוניטור מתקיים כמה ימים לפני ביקורו הצפוי של קרי השבוע באזור.

לפי הניתוח הפוליטי שלך, ביו״ש יכולים להיות רגועים.

"הסכם מדיני עם הפלסטינים לא יכול לקרות בקדנציה הזאת של הכנסת. נתניהו, ובצדק, לא ילך למהלך מרחיק לכת ללא גיבוי ביטחוני של יעלון וגיבוי פוליטי של גדעון סער. אני גם לא רואה היתכנות פוליטית בצד הפלסטיני. אני לא חושב שאבו מאזן רוצה, וגם אם כן, אין לו כוח פוליטי. לכן, במידה רבה, יש כאן תמונת ראי שהופכת לדעתי את הצהרת העקרונות המתוכננת לבלתי אפשרית. מהבחינה הזאת, זה לא דומה לימים שבהם אולמרט נבחר לראשות הממשלה על מצע של התכנסות, של נסיגה חד צדדית שהוא באמת התכוון לבצע. אנחנו עוקבים אחר התהליך ואנחנו ערניים".

קורה לדעתך משהו רציני בחדרי המו"מ?

"כל המהלך הזה הוא מהלך סרק מבוסס על העקשנות של קרי. זו לא מדיניות נכונה ולכן הכישלון יהיה יותר גדול. זה מזכיר לי את הפיאסקו של קמפ דיוויד בשנת 2000 עם אהוד ברק, זה ייגמר לדעתי באותה צורה. אין שום אפשרות שיקרה משהו, הרי הפלסטינים לא יסכימו להכיר במדינה יהודית, לא יוותרו על זכות השיבה ולא יסכימו לנוכחות ישראלית בבקעה. לכן, כדאי שהאמריקאים יגבשו מהר אסטרטגיית יציאה לא מזיקה, אחרת זה ייגמר באלימות.

"כשקרי מאיים בראיונות לתקשורת הישראלית באינתיפאדה שלישית, אז מעבר לחוצפה שבדבר, אם חלילה תפרוץ אינתיפאדה היא תהיה רשומה על שמו. קרי נכנס למהלך הזה כמו פיל בחנות חרסינה, ומבלי שתהיה לו אסטרטגיית יציאה מראש. אני מבין שהאופטימיות האמריקאית מבוססת על כך שחמאס חלש, אבל מי שחושב שזהו פרמטר מכריע, לא מבין את הזירה הפלסטינית. זה שחמאס חלש לא משנה את זה שאבו מאזן לא יסכים לוותר על זכות השיבה. וזה מראה שהאמריקאים לא יודעים לקרוא נכון את התמונה. כך קרה גם באיראן, במצרים וגם כאן בזירה הפלסטינית".

אז מהי התמונה הנכונה?

"היכולת להגיע להסכם היא בלתי אפשרית. אני רק מקווה שהאמריקאים יתעשתו ויתחילו לצאת בהדרגה מהתהליך, וישקיעו בשיתופי פעולה כלכליים ובזכויות אדם".

מה אתם מציעים במקום?

"אין כרגע פתרון לסכסוך. הסיבה לכך היא בין השאר האשליות שאוסלו יצר, ובראשם הנוסחה של פתרון שתי המדינות. רק אם נשתחרר מזה נוכל להתקדם. לפנינו תקופת ביניים ארוכה שאני מעריך אותה בדור, שבה צריך להתרכז בהגברת המשילות של הרשות הפלסטינית, וליצור מצב שבתנאים הלא נורא נורמליים שבהם אנחנו חיים, יהיה נורמלי ככל האפשר.

"יש לנו נשיא שבשנות ה-70 כבר היה שר בכיר בממשלה, ולפני שהמיר דתו לדת אוסלו היה מדבר על פשרה פונקציונלית לעומת טריטוריאלית ועל האופציה הירדנית. אני מאמין שכדי שיהיה פתרון לסכסוך צריך להגדיל את העוגה ולכלול גם את ירדן. הפשרה תהיה פונקציונלית, אבל לא נחלק טריטוריה אלא נחלק סמכויות. במידה רבה עושים זאת גם עכשיו בכל מיני גופים כמו המשטרה הפלסטינית. גם היום צריך לתת משהו ממוסד, אבל לא תהיה חלוקה טריטוריאלית בשטח שבין הירדן לים. זה לא יקרה כרגע, זה ייקח לפחות דור".

למה אתה כל כך בטוח שהאמריקאים טועים הפעם?

"השגיאה האמריקאית היא בקריאת המפה הכוללת, באיראן, במצרים ובאזורנו. הם מנסים להשיג דבר שאינו בר השגה. במדיניות אין דבר יותר גרוע מאי הבנה של המציאות, וזה בדיוק מה שקורה עכשיו. אנחנו צריכים כאן היום יותר טוני בלייר, ופחות ג'ון קרי - במובן הזה שצריך יותר פרויקטים כלכליים וזכויות אדם ולא תוכנית שאינה בת מימוש.

"אני מבין שהמסלול הזה הוא פחות הירואי, ולא מקבלים עליו פרס נובל, אבל הוא אפקטיבי. קרי גורם נזק בכך שהוא מתעקש על פתרון עכשיו. זה לא יקרה. הנשיא האמריקאי שגרם הכי הרבה נזק במזרח התיכון הוא האיש שבא עם הכוונות הכי טובות. ביל קלינטון קיבל ב-1992 מזרח תיכון פחות או יותר יציב והחזיר אותו עם כאוס מוחלט. למה זה קרה? הוא העלה את רף הציפיות וכינס את קמפ דיוויד כאשר זה היה בלתי אפשרי. אני חושש שקרי עלול לעשות את אותו הדבר, ולהביא לכאוס למרות הכוונות הטובות. אני גם לא חושב שהוא אנטישמי או אנטי ישראלי, הוא פשוט מגיע עם החריצות הבלתי רגילה שלו".