המפתח הרוסי של חמאס

התקשורת הישראלית הגיבה בפליאה כשתנועת חמאס ברצועת עזה הכריזה על מינוי אישה לתפקיד דוברת התנועה. לחמאס יש מזה שנים חיל נשים נושאות נשק ומבצעות תרגילי קרב.

במהלך השנים המונח "נשות חמאס" נחשב ביטוי כולל לגרעין הקשה והנוקשה של נשים בתנועת חמאס, שנטלו חלק פעיל במאבק המזוין נגד ישראל. נשים בחמאס שיחקו תפקיד משמעותי באופן ישיר במהלך האינתיפאדה השנייה, כמפגעות או מסייעות לפיגועים, או באופן עקיף כמורות, מחנכות ומטיפות למאבק מזוין ב"אויב הציוני."

לזרוע הצבאית עז א-דין אל-קסאם הייתה מחבלת מתאבדת, רים אל-ריאשי שקיבלה פסק הלכה (פתווה) מהשייח' אחמד יאסין לבצע פיגוע התאבדות שבעטיו מצאה ישראל צידוק מבצעי לחיסולו של יאסין.

לחמאס הייתה חברת פרלמנט מיליטנטית, אום פרחאת, שקנתה לעצמה את השם "אם השאהידים" כששיגרה שלושה מבניה לבצע פיגועים.

אבל מינויה של איסראא' אל-מודלל, עיתונאית צעירה וסופרת בת 23, לתפקיד דוברת התנועה, הוא סיפור אחר לחלוטין. אל-מודלל, בת למשפחה מוכרת בעזה, התגוררה במשך מספר שנים בבריטניה ולמדה במכללה בעיר ברדפורד. היא דוברת אנגלית רהוטה במבטא בריטי, חובבת ספרות אנגלית ובמאית של סרטים דוקומנטריים.

עם מינויה, אמרה אל-מודלל שתפקידה הוא להראות את הפנים האמיתיות של עזה (היא לא אמרה כמובן של חמאס) ולפעול כדי לשנות, לדבריה, את השיח התקשורתי כי "המערב אינו מבין את השפה של הדת". במילים אחרות, מינויה של אל-מודלל נועד לקרוץ למערב, לשנות את הדימוי של חמאס כתנועת טרור ולהציג את פני התנועה כפניה המחייכות של אל-מודלל - שתמונתה פורסמה בכל אמצעי התקשורת של חמאס עם כאפיה כחולה לראשה ובלי חלילה קלשניקוב בין זרועותיה.

המינוי של אל-מודלל אינו עניין שולי, הוא חוליה נוספת בתהליכים שעוברת תנועת חמאס בשנים האחרונות, החל מהפיכתה לתנועת שלטון, חפצת חיים, ועד המשבר האחרון, נפילת האחים המוסלמים במצרים, האיבה העצומה עם המשטר המצרי החדש והידוק הסגר על רצועת עזה.

סגן שר החוץ של ממשלת חמאס, ראזי חמאד, פעל באופן נמרץ כדי להוציא את תנועת חמאס מרשימתה השחורה של ארצות הברית כארגון טרור, עד כה ללא הצלחה. גם המגעים החשאיים עם נציגים אירופיים בתקווה שיבצעו מהלך ראשוני ויכירו בשלטון חמאס כשלטון לגיטימי, נכשלו.

החמאס נחל גם אכזבה קשה מצד קטאר. חאלד משעל ואיסמעיל הנייה היו משוכנעים כי תמיכתו של האמיר היוצא חאמד בן ח'אליפה תחלץ אותם מבידודם, אך לשווא. גם חידוש הקשרים עם איראן לא צלח עד כה. מה שנשאר עכשיו זו רק התפילה שישראל תמשיך לספק את חומרי הגלם ומוצרי המזון באופן שוטף דרך מעבר כרם שלום.

לחמאס אין היום הרבה ברירות. למעשה אין ברירות בכלל. כל האלטרנטיבות וכל תוכניות המגירה לפרוץ את המצור ולשנות את השיח הבינלאומי כלפי התנועה, קרסו.

ואחרי שכל המאמצים כשלו ומנהיגי התנועה בעזה ומחוצה לה מבינים, שאם לא יחול שינוי דרמטי חמאס עלולה לאבד שליטה ברצועה בטווח הזמן הארוך, הוחלט לבחון באופן מעמיק איפה כשלה התנועה ומדוע עד כה, למרות שהפסיקו את פעולות הטרור נגד ישראל, לא חלה תזוזה בדעת הקהל הבינלאומית כלפי התנועה, המייחלת להכרה ולגיטימציה.

המסקנה אליה הגיעה חמאס היא למצוא נתיבי פשרה הגיוניים, שיוכיחו שתנועת חמאס בעזה אינה ארגון טרור אלא תנועת שלטון הפועלת למען אוכלוסייה מדוכאת. למשל, לקיים מגעים דיפלומטיים מול "ידידים" חדשים במדינות אירופה כמו צרפת, בריטניה ומדינות סקנדינביות, ובמקביל להכשיר את דעת הקהל במדינות הללו. בחמאס סבורים כי בלי עבודת שטח הסברתית ראויה, המעלימה את הנשק ואת רעולי הפנים של עז א-דין אל-קסאם ומבליטה את הפנים החדשות של חמאס הפוליטית, אין סיכוי לשינוי תודעתי.

לכן המהלך של מינוי איסראא' אל-מודלל הוא חלק מתוכנית גדולה, המציגה באופן ברור את קו פרשת המים שבה נמצאת התנועה היום.

אבל אם מישהו בחמאס באמת חושב שמינוי דוברת אישה יצליח לכפר על כל השגיאות העצומות שביצעו מנהיגי התנועה בשנים האחרונות מאז זכו בבחירות, הוא ממשיך לשגות בקריאת המפה.

אירופה אינה המפתח של חמאס. אירופה לא תשכנע את ברק אובמה להוציא את חמאס מרשימת ארגוני הטרור. כדי לצאת מהתסבוכת אליה נקלעה, חייבת התנועה לקרוץ לאיש המשפיע ביותר היום במזרח התיכון. קוראים לו ולדימיר פוטין.

מיד לאחר שחמאס נבחרה בבחירות, חאלד משעל יצא למוסקבה (מרץ 2006), לפגישה בקרמלין עם סרגיי לברוב שר החוץ הרוסי. ראשי התנועה הנבוכים ידעו אז שאם יש סיכוי, רק משם, ממוסקבה, יכולה לבוא הישועה. אבל לברוב לא הצליח להזיז את משעל מהעמדה המתבצרת שלו ולגרום לו לוותר אפילו על "לא" אחד במשנתה הסרבנית של התנועה. לכן מוסקבה, על אף רצונה להיות חלק משפיע במזרח התיכון ובסכסוך הישראלי-פלסטיני, לא הייתה מסוגלת בתנאים ההם להשליך מקל הצלה לחמאס, שביקשה הכרה. והמצב רק החמיר מאז.

מוסקבה היום, הכתף האיתנה של משטר אסד, זועמת אף היא על ראשי חמאס שהפנו גבם לבעל בריתם בדמשק. ומכיוון שפוטין, הוא ורק הוא, יכול להוציא את חמאס מן הבוץ, הרי שחאלד משעל, איסמעיל הנייה, ראזי חמאד ואוסראא' אל-מודלל יצטרכו להזיע הרבה ולא רק לחייך כדי לגרום לו למחול להם על הבגידה.

ורק שאלה אחת נותרה פתוחה ומעניינת מאוד: האם חאלד משעל, שהודיע על פרישה מהנהגת התנועה לפני שנה, אינו מצטער על הרגע שחזר בו מהתפטרותו?