נתניהו: אי של יציבות

שר האוצר הישראלי, יאיר לפיד, חזר בשבוע שעבר [12 באוקטובר] מביקור עבודה אינטנסיבי בוושינגטון, במהלכו פגש את סגן הנשיא ג'ו ביידן, את שר האוצר ג'ק לו, את ראש הבנק הפדרלי בן ברננקי ובכירי ממשל נוספים. בשיחות פרטיות שקיים אחר כך סיפר לפיד בגאווה, שהאמריקאים רואים בו את "הדבר הבא" בפוליטיקה הישראלית. חוץ מאשר לתלות שלט מחוץ לבית הלבן ועליו כתוב "נו, תחליף אותו כבר", הם אמרו לי הכל, סיפר לפיד למקורביו.

האמת היא, שאפשר להבין את האמריקאים. הם תקועים עם בנימין נתניהו כבר חמש שנים, אין יוצא ואין בא, ופתאום מגיע הנגטיב המושלם של ביבי. אדם צעיר, אופטימי, פתוח להצעות, עם אנגלית מצוינת, ידע נרחב באמריקנה, קסם אישי ושרמנטיות כובשת. לפיד מדבר עם האמריקאים בשפתם, משתמש במושגים שלהם ויוצק דברי מתיקה וכיבושין על אוזניהם הכרויות. עם לפיד, יודעים האמריקאים, אפשר יהיה לנהל עם הפלסטינים משא ומתן אמיתי, אפשר יהיה לתת לאיראנים צ'אנס אמיתי להתקפל, החיים ייראו אחרת לגמרי, פחות קודרים, פחות מאיימים, יותר אמינים.

נכון, גם נתניהו נוהג לספר לאמריקאים, בביקוריו שם, מה שהם רוצים לשמוע. ההבדל בינו לבין לפיד הוא שללפיד האמריקאים מאמינים. לנתניהו, לא.

יושבת ראש האופוזיציה הישראלית, חברת הכנסת שלי יחימוביץ', שהיא גם מנהיגת מפלגת העבודה, מקיימת יחסי עבודה הדוקים עם שגריר ארה"ב בישראל דן שפירו. השניים נפגשים לא מעט ומדברים די הרבה. גם היא, יחימוביץ', נוהגת לספר לבני שיחה על מערכת היחסים העמוקה שנוצרה בינה לבין שפירו והממשל האמריקאי בכלל, על ההבנה הנרחבת שיש לה עם בכירים אמריקאים, על ביקורה האחרון בארה"ב במסגרתו נאמה בוועידת "ג'יי סטריט" [29 בספטמבר], ועל הרוח הגבית שהיא מקבלת מוושינגטון. האמריקאים יודעים, אומרת יחימוביץ' בשיחות סגורות, שרק אני יכולה להיות הדבר הבא. הם רואים את ההתרסקות של לפיד והם יודעים שלבני לא מייצגת קהל בוחרים גדול. הם יודעים שהאלטרנטיבה היחידה למה שקורה עכשיו זו מפלגת העבודה בראשותי.

שרת המשפטים הישראלית ציפי לבני, המובילה את המשא ומתן עם הפלסטינים, היא הבת היקירה ביותר של ממשלת ישראל בוושינגטון. לפעמים נדמה שהרומן האמיתי שנרקם במזרח התיכון בימים אלו הוא הרומן המחודש בין לבני לאמריקאים בכלל, ולג'ון קרי בפרט.

לבני מייצגת בעיני האמריקאים את כל התכונות הישראליות הטובות, במקבץ אחד. גם דאגה לביטחון ישראל, אבל גם שאיפה אמיתית לשלום ונכונות לוויתורים כואבים למענו, הכרה בזכויות הזולת, הגנה על שלטון החוק, תפיסת עולם ליברלית מתונה וביטחוניזם ריאלי הרואה ביחסי ישראל ואמריקה את הנכס האסטרטגי האמיתי והחשוב ביותר לביטחון מדינת היהודים.

לבני משוטטת בוושינגטון כבר למעלה מעשור, בונה לעצמה מוקדי כוח ועושה נפשות. המעריצה הקודמת שלה, קונדוליזה רייס, כבר פרשה, אבל לבני עדיין כאן. בשיחות פרטיות היא מואילה להודות, מדי פעם, שהאמריקאים רואים בה את "הדבר הבא". היא הנכס הממשי האחרון שלהם כאן, אצלנו.

אז מי הוא הדבר הבא של הפוליטיקה הישראלית, בעיני האמריקאים, ובכלל? לפיד, יחימוביץ' או לבני? ובכן, "הדבר הבא", שהוא גם הדבר הנוכחי, שהיה ושיהיה, הוא דווקא בנימין נתניהו. מרוב יורשים, כנראה שלא תהיה צוואה. ביבי כאן כדי להישאר.

יאיר לפיד, שגרף 19 מנדטים בבחירות, צולל בדעת הקהל ומתרסק בסקרים. החלטתו האמיצה לקבל על עצמו את תיק האוצר מתבררת כשגיאה הרת גורל. נתניהו טמן ללפיד מלכודת פתאים ולפיד קפץ לתוכה בחדווה. עדיין מוקדם להספיד את לפיד, אבל נכון לרגע זה הוא איבד את משבצת "היורש הוודאי" או "ראש הממשלה הבא" לטובת תפקיד זה שנלחם כדי לא להיות "ציפי לבני הבאה", שהייתה פעם "ראשת הממשלה הבאה" עד שהפכה לקוריוז פוליטי עצוב (ואז עשתה קאמבק).

יחימוביץ'? היא נלחמת עכשיו בפריימריס, שיתקיימו בחודש הבא (14 בנובמבר), נגד יצחק (בוז'י) הרצוג. יחימוביץ' היא פוליטיקאית מעולה, עם אינסטינקט קטלני ואג'נדה מחודדת, אבל יש לה תקרת זכוכית. המצע הסוציאל-דמוקרטי שלה שווה בישראל בסביבות 15 מנדטים וזה בדיוק מה שהיא קיבלה בבחירות האחרונות. קשה לה מאוד לפרוץ את המחסום הזה. יחימוביץ' היא אדם שדבק בעקרונותיו, מחזה די נדיר בפוליטיקה הישראלית, והדבר הזה בעוכריה. כרגע היא נראית כמי שיש לה סיכוי יותר מטוב לשמור על מעמדה הנוכחי ולהיות לא רק יו"ר האופוזיציה הנוכחית, אלא גם יו"ר האופוזיציה הבאה.

לבני? כן, היא חזרה, אבל בקטן. ללבני שישה מנדטים, גם זה בקושי, והיא מנסה לשקם מותג כושל שפשט רגל מזמן. צריך כמות מסחרית של אומץ לב אישי כדי ללכת לבחירות בישראל 2013 על הטיקט של "תהליך שלום". לבני עשתה את זה, שרדה את זה די בקושי, עכשיו היא מנסה לרבע את המעגל מול הפלסטינים כשכולם, כולל היא עצמה, יודעים שאין לה סיכוי אמיתי. למכור לישראלים "תהליך שלום" עם הפלסטינים במצב הנוכחי, זה הגיוני בערך כמו למכור לאמריקאים כרטיס טיסה של TWA. על הנייר, אפשר לדבר עד הבוקר. במציאות, זה כבר לא קיים.

ולכן, למרות ביצועיו הכושלים, למרות הפופולאריות האישית הנמוכה מאוד שלו (ראש ממשלה מכהן, נטול אלטרנטיבה, שגרף רק 20 מנדטים בבחירות האחרונות, בסביבות 25% מהקולות), למרות שהוא לא משדר תקווה ולא מייצר חלום, בנימין נתניהו הוא מה שהיה, מה שיש ומי שיהיה. הוא הדבר הבא היחיד שאפשר לראות עכשיו בפוליטיקה הישראלית.

כשאהוד אולמרט ממשיך להיאבק בבתי המשפט, אביגדור ליברמן ממתין לפסק דין גורלי בעניינו, גבי אשכנזי תחת חקירה משטרתית בפרשת הרפז, יאיר לפיד צולל בסקרים ויחימוביץ' לא מצליחה לפרוץ את תקרת הזכוכית שלה, אין באופק מי שיכול לסכן את בנימין נתניהו כראש הממשלה האפשרי היחיד של מדינת ישראל. אין אחר מלבדו.

 הוא כבר הוספד פעמים רבות. אחרי המחאה החברתית בקיץ 2011 היינו משוכנעים שהוא גמור. אחרי הבחירות האחרונות, אותן בעצם הפסיד (אך הצליח בכל זאת להרכיב ממשלה בזכות תעלול פוליטי), היינו בטוחים שזה נגמר. אבל כפי שהדברים נראים כעת, ואם לא יהיו התפתחויות בלתי צפויות (מהסוג שמתרחשות בישראל על בסיס כמעט יומי), עושה רושם שנתניהו ישרוד גם את ברק אובמה.

בלי שהרגשנו, הפך ביבי לגורם היציב היחיד במזרח התיכון. מה שמעיד יותר מכל דבר אחר על מצבנו ומצב האזור.