קראו
זה היה האירוע שישנה את הפוליטיקה הישראלית יותר מכל אירוע לפניו. מעתה יקבל הסכסוך הישראלי-פלסטיני תפנית חדה. כחודש אחרי החתימה על הסכם אוסלו במדשאת הבית הלבן [ב-13 בספטמבר 1993] הגיעו השחקנים הראשיים למשכן הכנסת. מפלגות הימין לא ידעו את נפשן מתדהמה וזעם. הן התכוננו למרר את חייו של ראש הממשלה על שחצה את הרוביקון.
כמה שנים קודם עוד נאסרו ישראלים, אם ניהלו מגעים עם גורמים פלסטינים רשמיים. והנה עתה, ראש הממשלה יצחק רבין, הוא ולא אחר, עומד ולוחץ את ידו של מי שתואר במשך שנים כרב-מרצחים. תמונותיו של יאסר ערפאת התנוססו ברחובות מזרח ירושלים ודגלי פלסטין התנופפו מעל מרפסות הבתים. הישראלים התפלגו בין חסידי ההסכם ובין אלה שנשבעו למנוע את יישומו בכל מחיר.
