דילוג לתוכן העיקרי

נפילתה ועלייתה של מרצ

איך קרה שהמפלגה שכמעט נעלמה מהמפה הפוליטית הפכה לסחורה חמה בקרב מצביעי השמאל, ומה ניתן ללמוד מכך על הציבור הישראלי?
Palestinian President Mahmoud Abbas (R) meets Israeli lawmaker Zahava Gal-On, leader of the left-wing Meretz party, in the West Bank city of Ramallah August 26, 2012. REUTERS/Mohamad Torokman (WEST BANK - Tags: POLITICS) - RTR3753Y

עד לפני שמונה חודשים, פוליטיקאים ופרשנים העריכו כי קיים סיכוי לא מבוטל שמרצ, הסמן השמאלי בקרב המפלגות הציוניות, תחדל להתקיים. מצבה היה כל כך שברירי, עד שגם דמויות מרכזיות מתוך המפלגה הביעו פסימיות בנוגע ליכולת ההישרדות שלה במערכת הבחירות האחרונה. חבר המפלגה, ח"כ ניצן הורביץ, החל אז לדבר בגלוי על הצורך של מרצ להתמזג בתוך גוף פוליטי שמאלני כדי להציל את המפלגה. מרצ נחשבה למותג כושל, למפלגה מזדקנת שעתידה מאחוריה. הגירעון התקציבי שלה העיב על המשך פעילותה והביא לסגירת כל הסניפים של המפלגה, סניפים שפעם יצאו מהם צעירים רבים בדרכם להפגנות בעד השלום.

מה שקורה למרצ מאז הבחירות, וביתר שאת בחודשים האחרונים, הוא לא פחות ממדהים - תחיית המתים במונחים פוליטיים. מרצ עברה תהליך של התאוששות שהחל בבחירות, כשהמפלגה הכפילה את כוחה בכנסת משלושה לשישה מנדטים. אולם זה לא נגמר שם: תוצאות הבחירות, כך מסתבר, היו רק יריית הפתיחה לעדנה המחודשת שעוברת על מרצ. שני סקרים שפורסמו בשבוע שעבר, אחד בעיתון הארץ ואחד בערוץ הכנסת, חזו למפלגה 10 ו-12 מנדטים בהתאמה, אילו הבחירות היו מתקיימות היום.

וזה עוד לא הכל. מאז הבחירות נוספו למפלגה 10,000 חברים חדשים. חלקם חזרו הביתה לאחר שעזבו את מרצ בשנים האחרונות, אחרים נטשו את מפלגת העבודה או את קדימה ומצאו בה בית פוליטי חדש. זהו גידול פנטסטי ממש, לאחר שערב הבחירות האחרונות היו במרצ 2,000 חברים בלבד.

במקביל לתהליך ההתאוששות, המפלגה מריצה 20 רשימות למועצות הערים בבחירות המוניציפליות שיתקיימו באוקטובר. גולת הכותרת של המערכה המוניציפלית שלה הוא ח"כ הורביץ, המתמודד מטעמה לתפקיד היוקרתי של ראש עיריית תל אביב. אותו הורביץ שחשב שמרצ בפורמט הנוכחי הגיעה אל סוף דרכה, גורם באמצעות אותו מותג לראש העיר הוותיק ממפלגת העבודה, רון חולדאי, להזיע.

אלה הם גם ימים טובים מאוד לזהבה גלאון. יושבת ראש המפלגה האמינה גם בימים הקשים שתפקידה של מרצ עדיין לא הסתיים. היא החזירה את המפלגה לשורשייה המדיניים, בלי לטשטש עמדות ובלי להתנצל. כשהיתה צריכה, היא גם ידעה לבעוט ולעצבן.

גלאון נבחרה לראשות מרצ בפברואר 2012, והפכה ליו"ר המפלגה החמישית. קדמו לה המייסדת המיתולוגית שולמית אלוני, יורשה יוסי שריד, יוסי ביילין מאדריכלי יוזמת ז'נווה וחיים (ג'ומס) אורון, חבר כנסת מוערך אך ממסדי. היא נכנסה לתפקיד בתום עשור רע למרצ. מבחירות לבחירות הלכה המפלגה והתכווצה, כשהשיא היה בבחירות 2009 אותן סיימה עם שלושה מנדטים. בשנים האלה נשמעה מרצ מבולבלת ומנותקת. היא התרחקה מהאלקטורט הטבעי שלה, ואיבדה שלושה מנדטים לטובת קדימה בראשות ציפי לבני.

התהליך שעבר על המפלגה שיקף במידה רבה את התכווצות השמאל המדיני בישראל – תהליך שהחל עם קריסתם של הסכמי אוסלו. מרצ הגיעה לשיא של 12 מנדטים בכנסת ב-1992 כשבראשה עמדה שולמית אלוני, ולקחה חלק בממשלת השלום שהקים יצחק רבין. אכזבת אוסלו, הטרור, האינתיפאדה השנייה והשינויים הדמוגרפיים שעברו על ישראל בעשור האחרון, הביאו לירידת כוחו של השמאל. מרצ הפכה למפלגה שולית באופוזיציה. היא חדלה לעניין את התקשורת ואיבדה את השפעתה על המערכת הפוליטית.

לזכותה של גלאון ייאמר כי על רקע התכחשותה של יו"ר העבודה שלי יחימוביץ' לנושא המדיני, היא התעקשה להאמין שלתהליך השלום עדיין יש ביקוש משמעותי בשמאל. היא גם נעמדה על הרגליים האחוריות כשבמפלגה גברו הקולות שקראו לצרף "כוכבים" מבחוץ כדי להציל את מרצ ולהפוך אותה לאטרקטיבית. "אני לא מחפשת כוכבים" הדפה את הקולות, "אני רוצה איתי את האנשים של מרצ עם תפיסת עולם ופעילות במפלגה."

הודות לגלאון, סיעת מרצ על ששת חברי הכנסת שלה היא אחד הדברים הטובים שקרו לכנסת. חברות הכנסת מיכל רוזין, תמר זנדברג, וחברי הכנסת ניצן הורביץ, אילן גילאון ועיסאווי פרג' מתפקדים כצבא קטן ואפקטיבי של כוח חברתי חרוץ ומוערך. את הדגל המדיני לא קיפלו שם מעולם, מה שאיפשר לגלאון להעביר לאחרונה לראש הממשלה נתניהו מסר אישי, שלפיו מרצ תעניק לו רשת ביטחון מהאופוזיציה בכל מקרה של התקדמות משמעותית במשא ומתן עם הפלסטינים.

מהתאוששות הדרמטית של מרצ ניתן להסיק כמה דברים על הפוליטיקה והציבור בישראל. ראשית, מתברר שלמפלגה עם היסטוריה יש סיכוי רב יותר לשרוד תקופות קשות ולהתאושש, בניגוד למפלגות האינסטנט האופייניות. בעוד קדימה, מפלגת המרכז, הגימלאים ושינוי עלו ונפלו - מרצ, הליכוד (עם 12 מנדטים ב-2006) והעבודה (אחרי הפילוג ב-2010) עברו את המשבר וחזרו להיות שחקנים מרכזיים. מסקנה שנייה היא שגם השמאל המדיני, אחרי שנדחק לשוליים הפוליטיים, חוזר אל סדר היום ואל מרכז הציבוריות הישראלית. אם המגמה הזאת תימשך, יילכו ויגברו הסיכויים למהפך פוליטי בישראל בבחירות הבאות. 

More from Mazal Mualem

Recommended Articles