כשרע בסקרים, לפיד חוזר לחרדים

היום כבר קשה לזכור, אבל גיוס החרדים כלל לא עמד בראש סדר העדיפויות של יו"ר יש עתיד ושר האוצר, יאיר לפיד, עם כניסתו לפוליטיקה. למעשה, כך גם היה זמן רב לאחר מכן. באחד מימי אוגוסט 2012, בדיוק לפני שנה, הגיע לפיד להפגנה שיזמו ראשי ארגוני השוויון בנטל ברחבת מוזיאון תל אביב. אלה היו הימים שאחרי פרישת קדימה מהממשלה, על רקע כניעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לחרדים. יו"ר יש עתיד סגר אז בקושי חצי שנה בפוליטיקה. הבחירות עדיין לא נראו באופק, והוא החל לאבד רלוונטיות וגובה בסקרים. לפיד חיפש כל דרך להתחבר לרוח המחאה החברתית ולמאבקים בעלי אופי עממי.

השוויון בנטל נחשב אז לנושא חם שלא ירד מהכותרות, והפגנת ארגוני השוויון בנטל התאימה ללפיד. הוא גייס כמה עשרות מפגינים בדווים שהולבשו בחולצות של "יש עתיד" כדי ליצור אווירה של אהדה ציבורית, ויצא לכבוש את השטח. לרוע מזלו, הוא נדחף להפגנה שלא התרוממה, והואשם כמי שתפס טרמפ על האירוע ועשה בו שימוש פוליטי שגרם להברחת המפגינים. זה ודאי לא היה אחד הרגעים המפוארים בקריירה הפוליטית הקצרה של לפיד.

רק בקמפיין הבחירות שלו, כשדשדש בסקרים, הוא גילה את מלוא האטרקטיביות של המאבק לגיוס חרדים בקרב בוחריו הפוטנציאליים – והחליט ללכת על כל הקופה. יו"ר קדימה, שאול מופז, ראה בעיניים כלות איך לפיד משתלט לו על האג'נדה, אך כבר לא יכול היה לעשות דבר. ובכל פעם שיו"ר יש עתיד נקלע למצוקה בסקרים – דבר שקורה הרבה מאז מינויו לשר אוצר - הוא מחמם את החזית מול החרדים. זה יכול להיות באמצעות פוסט מושחז בפייסבוק או נאום כתוב היטב במליאת הכנסת. הוא פונה אל החרדים ישירות, מאשים אותם בשוד הקופה הציבורית ובגירעון התקציבי, ומציג את עצמו כמי שמתקן עכשיו את הנזקים שגרמו.

זו גם הסיבה כנראה שההישג היחיד שלפיד יכול להציג עד כה הוא החוק לגיוס חרדים שאושר השבוע בקריאה ראשונה בכנסת [23 ביולי], אל מול קולות הזעם והמחאה של חברי הכנסת החרדים. גם במקרה הזה, אין מדובר בגיוס חרדים מחר בבוקר - אלא רק בעוד ארבע שנים. עד אז, ייתכן שהחוק החדש אף יספיק להשתנות בידי ממשלה חדשה.

בסוף החודש יסגור לפיד את מושב הכנסת הראשון שלו. הוא נכנס אליו כהבטחה הענקית של הפוליטיקה החדשה, ויוצא ממנו כאכזבה גדולה. מעמד הביניים, המגזר שהכניס אותו לכנסת ואל לשכת שר האוצר, קיבל בתמורה עוד מסים וגזרות ואפס תקווה. כמעט כל הבטחותיו של לפיד למעמד הביניים הופרו, ואין זה פלא שבכל הסקרים האחרונים שנעשו כשליש מבוחריו אומרים שלא ייתנו לו שוב את קולם. 19 המנדטים שקיבל לפיד ניתנו לו כדי שיממש את סיסמת הבחירות שלו: "באנו לשנות". יו"ר יש עתיד אמנם הביא עמו רוח צעירה ורעננה, אבל הוא אינו יכול להציג הישג משמעותי במאבק בבעיית הדיור או בכל תחום אחר הקשור לרווחתו של מעמד הביניים הישראלי.

מה לפיד כן עושה? הוא מתלונן על כך שקיבל לידיו גירעון גדול בתקציב מהממשלה הקודמת, טוען שלא היתה לו ברירה, ודוחה את כל מבקריו בבוז. "מאיפה הייתם מביאים את הכסף לסגור בור של 35 מיליארד שקל? מהצ'קים של החתונה?" שאל בזלזול את מבקריו מהאופוזיציה בנאומו השבוע בכנסת [23 ביולי] בדיון על תקציב המדינה. אולם זוהי בדיוק הנקודה. בוחריו של לפיד האמינו שהוא ישנה את השיטה, במקום זאת הוא מאמץ את הגזרות שהציעו לו פקידי האוצר אשר מריעות עוד יותר את מצבם, ואחר כך מסביר להם שלא היתה לו דרך אחרת.

גם בכל הנוגע לסדר יום מדיני לפיד הוכיח חוסר מעוף. משיקולים אלקטוראליים, לא בהכרח נכונים, הוא המשיך לקרוץ לימין כפי שעשה בקמפיין הבחירות. הוא לא האיץ בנתניהו לקדם את המו"מ, ובסופו של דבר אינו ממלא תפקיד מרכזי בהתרחשות המדינית. זאת למרות שכיו"ר מפלגת מרכז בעלת 19 מושבים בכנסת, שמרבית בוחריה תומכים בחזון שתי המדינות, הוא יכול וצריך היה להיות גורם משמעותי בזירה החשובה הזאת.

מי שבקמפיין הבחירות נהנה להתרברב בכך שהוא איש המחר לעומת הפוליטיקאים הישנים "אנשי האתמול", הפך תוך חודשים ספורים לאחד מהם. מי שהבטיח הרים וגבעות למעמד הביניים, בורח למלחמות עם החרדים. עם דעיכתו של לפיד, נתניהו יכול להיות שבע רצון מהצלחת משימתו לשבש ליריבו הצעיר את התוכנית לרשת אותו בהנהגת המדינה. מבחינתו, מינויו של לפיד לשר אוצר התגלה כאפקטיבי ביותר.