משה ארנס: רון דרמר הוא ליהוק מצוין

מינויו של רון דרמר לשגריר ישראל בוושינגטון נראה למשה ארנס כליהוק מצוין, ולכן הוא נשמע מעט מופתע כשאני שואלת אותו האם בנימין נתניהו לא צפצף בעצם על הנשיא ברק אובמה, כשהוא שולח אליו דווקא את מי שניסה לעזור למיט רומני בבחירות לנשיאות.

ארנס, שר הביטחון לשעבר, ששימש בעצמו כשגריר ישראל בוושינגטון למשך שנה אחת (1982-1983), חושב שלקרבתו המובהקת, כמעט אינטימית, של דרמר עם הרפובליקנים, אין בכלל משמעות בנוגע ליכולת של דרמר להיות שגריר מצוין.

ארנס גדל בארה"ב ושירת בצבא האמריקאי. הוא נחשב לאחד משרי הביטחון הטובים שכיהנו בישראל, ולמי שהצליח לקיים מערכת קשרים קרובה ויעילה עם הממשל האמריקאי בכל תפקידיו.

בראיון לאל-מוניטור הוא גם מתייחס להוראת החרם החדשה של האיחוד האירופי על ההתנחלויות, וטוען שמדובר בסערה בכוס תה. בניגוד, אגב, לטענה של השר נפתלי בנט כי מדובר ב"פיגוע כלכלי".

במאמר שכתב עמיתי עקיבא אלדר, הוא טוען שמינוי דרמר משול לתקיעת אצבע בעינו של אובמה...

"אני לא רואה כאן בעיה בכלל. אם הייתה כזאת מצד האמריקאים, המינוי לא היה יוצא לפועל. אני הייתי פעם שגריר, ואני יודע שהמדינה המארחת צריכה לאשר את המינוי. לרון דרמר יש את כל התנאים להיות שגריר טוב."

וקרבתו לרפובליקנים לא תקשה עליו מול ממשל אובמה?

"אין קשר בין הדברים. כשאני התמניתי לשגריר בוושינגטון בשנת 1982, זה היה אחרי התקיפה של הכור הגרעיני בעיראק. באותו הזמן האמריקאים זעמו על ישראל, איימו להקפיא את המשלוחים של מטוסי האף-16 ודיברו על סנקציות נגדנו. בנוסף, אני גם הייתי מקורב למנחם בגין: האיש שנתן את ההוראה לתקוף את הכור. כל זה לא הפריע לי לרגע בתפקידי.

"להיפך, אני חושב שהאמריקאים מעדיפים תמיד שגריר שנחשב קרוב לראש הממשלה. אני הייתי כזה, וגם דרמר הוא כזה, ולכן יש לו יתרון, מבחינתם. דרמר הוא איש שיכול להעביר מסרים ישירים לראש הממשלה מהנשיא האמריקאי ולהיפך. שני הצדדים יודעים שזה לא יהיה טלפון שבור. הרבה פעמים כשהשגריר הוא פקיד מקצועי, עוקפים אותו. הקרבה של דרמר לנתניהו והעובדה שהוא עבד איתו עד לאחרונה הם דווקא יתרון."

דרמר הוא בן 42 וחי בארה"ב עד גיל 30, סוג של עולה חדש. האם הוא הדמות שצריכה לייצג את ישראל שם?

"גם זה הוא יתרון בעיני. צריך להבין ששגריר ישראל בארה"ב הוא לא רק השגריר לנשיא, הוא גם השגריר לקונגרס ולציבור. זה שהוא יודע אנגלית טובה ברמה של שפת אם ויכול להשתמש בביטויים מקומיים, יש לזה יתרון גדול. בתקופה שאני הייתי שגריר, ימי מלחמת לבנון הראשונה, הופעתי המון בכלי התקשורת האמריקאים. לפעמים הייתי טס פעמיים ביום ממקום למקום, ואני זוכר שבמטוסים כולם הכירו אותי.

"צריך להבין כי כמעט חצי מהאמריקאים הם רפובליקנים וכך גם בקונגרס. הקשר עם הקונגרס הוא מאוד חשוב. אני הכרתי באופן אישי כל אחד מחברי הקונגרס. היו לי יחסים מצויינים עם מזכיר המדינה האמריקאי ג'ורג' שולץ, ואנחנו עד היום ידידים.

"ועוד דבר. אני מיניתי את נתניהו לציר בוושינגטון, וגם אז דיברו על כך שהוא חצי אמריקאי ואיך הוא ייצג את ישראל. הוא היה מצויין בתפקיד ואחר כך גם כשגריר באו"ם, שגם בזה היה לי חלק."

בצעירותו היה ארנס חניך בית"ר והתגייס לאצ"ל. שנים נמנה על בכירי הליכוד ונחשב למי שיכול לכהן כראש ממשלה מטעם המפלגה. עמדותיו לאורך השנים נעו על הציר האידאולוגי הנוקשה. הוא התנגד להסכם השלום עם מצרים ולהתנתקות מרצועת עזה, ואינו חושב שיש כיום עם מי לשאת ולתת בצד הפלסטיני.

בגיל 88 ארנס לא נח. הוא עדיין חבר בליכוד, פעיל בתחום העסקי ומשמש כיו"ר חבר הנאמנים של האוניברסיטה באריאל.

איך אתה מתייחס להכרזת החרם על ההתנחלויות מצד האיחוד האירופי? זה נראה כמו התדרדרות נוספת במעמדה הבינלאומי של ישראל.

"בעיני זו סערה בכוס תה. הרוב לא מבינים בכלל מה זה. אני בדקתי, ואני מבין שלא מדובר בשינוי מהותי. מדברים כאן על מלגות ותקציבים בתחום הלימוד והפיתוח. ברור שכל מי שחושב שצריך לצאת מירושלים ומרמת הגולן, נפנף בזה כהוכחה לצדקתו. זה הרי משרת אותם. יכול להיות שגם ראש הממשלה שלנו נבהל מהצעקה, ולכן הגיב מיד. כל התגובות לא היו פרופורציוניות למקרה. כשבדקתי הבנתי שלא מדובר בחרם על כל המוצרים אלא על משהו מאוד ספציפי. זה לא משהו גדול."

אבל איך אפשר להקל ראש בכך? זה לא מעיד על שינוי באווירה לרעתנו?

"כדאי לברר מהו התהליך של ניסוח קווי המלצה כזאת. לדעתי זה ברמת הפקידים בבריסל.''

מדוע זה חשוב?

"מכיוון שאילו היה מדובר בדרג של מנהיגי אירופה, המנסים להפעיל לחץ על ישראל, מרקל וקמרון למשל, אז הם לא היו כוללים גם את מזרח ירושלים ורמת הגולן. הם היו מסתפקים בדבר אחד. לכן זה לא נראה לי כמו החלטה שלהם. להכניס לחבילה אחת את ירושלים ורמת הגולן זה חוסר תבונה. לחברת טבע יש הרי מפעל הממוקם באיזור כביש 443, שלכאורה גם הוא בתוך ההוראה הזאת. זה הרי לא הגיוני. מה, יחרימו את טבע?

"מחוץ לישראל אין התרגשות גדולה. אני קורא עיתונות אמריקאית וזה לא זוכה שם לעניין מיוחד. זה גם לא עורר עניין גדול באירופה."

אבל אתה מתעלם מכך שמדובר במהלכים קשים נגדנו. הצלחה לפלסטינים שנלחמים נגדנו בזירה המדינית. גם זו אינתפאדה.

"יש אצלנו נטייה להיסטריה. אין ממה להתרגש. בפקידות של בריסל יש אנשים שלא אוהבים את מדינת ישראל וטוענים שאנחנו מתנהגים כמו הגרמנים בתקופה מסוימת. זה הכל."

לאן כל זה מוביל אותנו?

"צריך לשאול לאן המזרח התיכון הולך, מהומות בסוריה ובמצרים. במצב הזה צריכים להיות מאוד זהירים. צריך להגיד תודה רבה שלא מסרנו את רמת הגולן לסורים, הרי היו כאלה שחשבו שזה נכון. בלי שליטה ברמת הגולן הפצמ"רים היו נופלים עכשיו לתוך עמק הירדן. מי שמנהל את המדינה צריך עכשיו להיות זהיר.

"צריך להבין שגם אם העמים רוצים דמוקרטיה זה לא יקרה מיד. במקרה הטוב זו תקופת מעבר. גם אחרי המהפכה הצרפתית לא הייתה מיד דמוקרטיה. זה תהליך. זה כאוס. עבורנו זה מצב חדש. כל עוד היו הרודנים שולטים, החשש היה מקואליציה של מדינות ערב נגדנו. עכשיו הג'יהדיסטים על הגבולות. אין חשש ממלחמה קונבנציונלית אלא מטרור. אבל גם כעת יש להתכונן לאופציה של מלחמה קונבנציונלית, אם יקום רודן חדש."

לסיום, אולי אפשר להתנחם במאמצי השלום של ג'ון קרי? יש לו סיכוי להביא לפריצת דרך מדינית?

"כל העניין המדיני מורכב ומסובך עכשיו. הרי אבו מאזן לא מדבר בשם כל הפלסטינים, אז איזה תהליך מדיני יכול להיות? לגבי קרי, הוא מנסה ומקווה. האמריקאים כבר טעו מספר פעמים בהערכות שלהם במזרח התיכון: באיראן ובאפגניסטן, למשל."