דילוג לתוכן העיקרי

"ישראל קרבה לרגע האמת"

פרופ' ידידיה שטרן, חובש כיפה, סבור כי 46 שנים אחרי מלחמת ששת הימים, הישראלים בשלים להכרעה דמוקרטית: סיפוח של השטחים או ויתור עליהם.
A protester waving a Palestinian flag shouts at an Orthodox Jewish man in the Sheikh Jarrah neighborhood of East Jerusalem May 17, 2013, during a weekly demonstration against Jewish settlements and the possible eviction of a Palestinian family from their home. REUTERS/Ammar Awad (JERUSALEM - Tags: POLITICS CIVIL UNREST) - RTXZQQB

ידידיה שטרן, פרופסור בעל שם למשפטים באוניברסיטת בר אילן וחובש כיפה, זוכר כיצד, בהיותו ילד, התהלך ברחובות תל אביב עם אביו בדרכם לבית הכנסת. הוא לבש חולצה לבנה, בדיוק כמו של אביו, והשניים צעדו בחגיגיות כדי לקבל את פני השבת. הוא זוכר כאילו זה היה היום שלהיות חובש כיפה באותן שנים ראשונות של המדינה, זה היה לגזור על עצמך לחיות בשוליה של החברה הכללית. ישראל הצעירה הפגינה את חילוניותה ואת ישראליותה, והתייחסה לדת ולחובשי הכיפה כמי שמייצגים חיים של גלות. במשך שנים חובשי הכיפה נחשבו למגזר קטן שצועד בשוליה של הציונות החילונית.

"כילד, האמנתי שזה נגזר עליי ועל החברים הדתיים שלי," נזכר שטרן, במשרדו במכון הישראלי לדמוקרטיה בירושלים שבו הוא משמש סגן נשיא המכון, "שהעתיד שלי יהיה קטן, כמו המגזר שאליו השתייכתי. לא היו לנו חלומות גדולים. ראינו בחילונים את אדוני הארץ ובייחוד בעיר הכי חילונית בישראל כמו תל-אביב."

ואז התחוללה רעידת אדמה צבאית-פוליטית, שבשיאה נהפכו המתנחלים לחוד החנית של המדיניות הישראלית כלפי פנים וכלפי חוץ. כניסתם של 400 אלף מתנחלים לשטחים שנכבשו אחרי 1967, שינתה את התפיסה החילונית ביחס לחובשי הכיפה, ובייחוד את התפיסה של אלה כלפי עצמם. לפתע הרגישו שהם עלו מדרגה, שהחברה הישראלית סובבת סביבם ואף משתרכת אחריהם. זה לא סוד שמדיניות החוץ והביטחון של ישראל מציבה את המתנחלים בראש סדר העדיפויות שלה.

"אני חייב להודות שהציבור הדתי-לאומי פרץ כבר מזמן את גבולות המגזר," מסביר שטרן, "בציבור שאני שייך אליו, אנחנו מרגישים שהגיע התור שלנו במרוץ השליחים של הציונות. ברור לנו שמי שירה את יריית הפתיחה של הציונות הם החילונים, וברור לנו שהרצל ובן גוריון תפסו את הדת כתוצר גלותי. עם הזמן, התחושה השתנתה, ואנחנו מרגישים ששרביט השליחים החשוב הזה עובר לציונות הדתית לגווניה."

שטרן, כמו רבים בציונות הדתית-לאומית, מאמין שהמפץ הגדול החל מיד אחרי מלחמת ששת הימים ב-1967. עד אז היא התנהלה כמשפחה רוחנית ששואפת לתפוס את מקומה בקרב  הציבור הרחב. רק ימים חלפו מאז המלחמה, וחובשי הכיפה החלו מרגישים משיכה בלתי מרוסנת ביחס לשטחים שנוספו לישראל. רבים מהם ראו בניצחון הישראלי אות משמים של שיבה הביתה, לאדמות המולדת התנ"כית שהורישו להם אברהם, יצחק ויעקב.

"מלחמת ששת הימים הוציאה את השד המשיחי של הציונות הדתית," מסביר שטרן, "והמקומות הקדושים נהפכו פתאום לפולחן קונקרטי, לא מופשט." הוא זוכר כיצד חבריו עזבו הכול מאחוריהם, הותירו אחים ואחיות, עקרו מבתיהם ודהרו לעבר הגבעות של יהודה ושומרון כדי ליישב אותן. עלייתו של מנחם בגין לשלטון ב- 1977 נתנה את אות הזינוק. היה ברור שהחלום של המתנחלים עומד להתגשם.

באותם ימים של להט משיחי יוקד, שטרן מצא את עצמו במיעוט בקרב חבריו. רק בודדים נותרו מאחור מול נחשול הצעירים הדתיים שנסחפו, אפופי שכרון חושים, לעבר 'הארץ המובטחת'. כילד שגדל על קדושת הארץ, נקלע עתה לדילמה. עתה שהארץ כולה בידי ישראל, כיצד לנהוג? "גם לי יש רגש עמוק לשטחים, אבל בניגוד לאחרים, אין לי מפתח לקריאת ההיסטוריה," סיפר, "הציונות חייבת להבטיח בית לאומי ליהודים, אבל לא לשלוט על עם אחר. הפתרון האידיאלי בעיני, הוא יצירת זיקה רוחנית נפשית עם יהודה ושומרון, תוך ויתור על הזיקה הפוליטית."

רבים בישראל ומחוצה לה מאמינים שהמתנחלים נהפכו לגורם המשפיע ביותר ואף המעצב את מדיניותה של ישראל כלפי הפלסטינים. למעט ממשלת רבין (1992-1995), כל הממשלות מאז 1977 היו מזוהות עם הימין, והעניקו למתנחלים עוצמה פוליטית חסרת תקדים. שאלתי את שטרן כיצד יפעלו המתנחלים אם וכאשר יידרשו לפנות את בתיהם. "שתי נפשות מתרוצצות בציונות הדתית," הסביר, "אלה שרוצים להשתלב בתוך החברה הישראלית ותופסים את ישראל כמי שנותנת ביטוי לתפיסות הדתיות שלהם. הם מקבלים את המשחק הדמוקרטי ומצייתים לו. לעומתם קיימים הדתיים-לאומיים שמבקשים להיבדל משאר החברה. הם רוצים להתלבש בצורה שונה, לגור בנפרד, לשרת בצבא ביחידות נפרדות ולהפריד בין גברים לנשים. לצערי, המאבק פתוח ולא ברור מי ינצח. אבל הקבוצה המתבדלת היא הקבוצה המובילה בוויכוח בתוך הציונות הדתית, וזו הסכנה הכי גדולה לשלמותה של החברה הישראלית."

שטרן ממשיל את הוויכוח בתוך החברה הישראלית לרכבת שכל קרונותיה מייצגים קבוצות ומגזרים. הרכבת שלו נעה על שני פסים: הפס יהודי והפס הדמוקרטי, כשמבחוץ יורים על הרכבת ומנסים להוריד אותה מהמסלול. "אתה יודע על מה מתנהלות המלחמות הפנימיות בתוך החברה הישראלית?" הוא שואל ומשיב, "על שאלת השאלות: מי יישב בקטר, ומי יקבע את גורלה של מדינת ישראל. אני חושב שאנחנו מתקרבים לשעת האמת."

האם ישראל עומדת להחליט בקרוב לאן מועדות פניה? 46 שנים אחרי מלחמת ששת הימים, דומה שהישראלים מוכנים להכריע האם השטחים של 1967 הם חלק בלתי נפרד מישראל או יהפכו למולדתם של הפלסטינים. שטרן אופטימי. הוא מאמין שהכרעה דמוקרטית לכאן או לכאן לא תפורר את החברה הישראלית. "יש לישראלים חוט שדרה חזק וסולידי," הוא אומר, "אני מאמין שהם יעשו הכל כדי לשמור על מה שהשיגו. אם חלילה לא תתקבל ההכרעה  על היפרדות מהשטחים, זה עלול להיות סופה של ישראל כדמוקרטיה."

 

More from Daniel Ben Simon

Recommended Articles