בית שמש, עיר מריבה

בית שמש, מחוז ירושלים.

התושבים טרם עיכלו מה קרה להם. כיצד הפכה עיר העולים הסובלנית לזירת קרבות בין חילונים לחרדים, שעלולה לגרום למשבר שרק צד אחד ישרוד בו. היום זה ברור לכולם: אם נהירת החרדים תימשך בקצב הזה, תשנה בית שמש את פניה, ותהפוך לעיר החרדית הגדולה בישראל. אף יותר מבני ברק, הריכוז הגדול ביותר של החרדים בישראל.

לראשונה הופר הדו-קיום בעיר, ששוכנת 20 ק"מ מירושלים, כשתושבים חרדים התנכלו לילדה דתית שעשתה את דרכה לבית הספר. זה קרה לפני כשנתיים. התלמידה, בת למשפחה דתית, הותקפה בידי תושבים חרדים שאף ירקו עליה. היא לא נחשבה אדוקה מספיק בעיניהם. כשאמה מיהרה לגונן עליה, התנפלו עליה צעירים חרדים, ודרשו ממנה לעזוב את השכונה החרדית.

כעבור זמן, הודבקו שלטים בכניסה לשכונות החרדיות, שדרשו מהעוברים ושבים ללבוש בגדים צנועים. וכאילו לא די, התושבים החרדים דרשו שאוטובוסים שנוסעים בשכונות שלהם יושיבו את הנשים במושבים האחוריים, כדי למנוע קרבה כלשהי בין גברים לנשים.

מרכז קניות שהחל להבנות ליד השכונות החרדיות זכה לביקורים ליליים של מתפרעים חרדים, שהרסו קירות וניפצו חלונות כדי למנוע את פתיחתו. כיום עומד הבניין עזוב ושומם. "אני מצטער לומר שבקרב הגדול שמתנהל בין חילונים לחרדים בעיר, החרדים נצחו," קבע ריצ'רד פרס, חבר מועצת העיר מטעם מפלגת העבודה, "הם מאוחדים, ואנחנו החילונים מפולגים. אם זה יימשך כך, הלכה בית שמש, וכל החילונים ייאלצו לחפש להם איפה לגור. אי אפשר יהיה לגור כאן יותר."

זה לא תמיד היה כך. עד לבואם של החרדים, הצליחה בית שמש לנער מעליה את הדימוי של עיירת עולים כושלת. בשנות ה–80 וה-90, הצטרפו אליה יותר משלושים אלף עולים מארצות הברית ומברית המועצות לשעבר, רובם חילונים או דתיים מתונים. הם נטעו בעיר ניצנים של מהפכה שבית שמש לא ידעה כמותה מאז נוסדה ב-1950. במשך השנים יצאו לעיר מוניטין של מקום שכוח אל ועני ששוכן בין תל-אביב לירושלים. היא הצטיירה כמיקרוקוסמוס שהבליט את כישלונן המהדהד של עיירות העולים שנבנו עם בואם של מאות אלפי עולים לישראל מיד אחרי הקמתה.

לא היה עתיד בעיר. מי שהצליח עזב את המקום, מי שרכש השכלה מחוץ לעיר, לא שב אליה. כל מי שיכול, מיהר להימלט ממנה. עד לנס שקרה לה בעקבות בואם של התושבים החילונים החדשים. בתוך פחות מעשר שנים זינקה האוכלוסייה מעשרים אלף לכמעט שישים אלף. "בשום עיר בארץ לא נרשמה נהירה כזאת כמו בבית שמש", הסביר שלום פדידה, ששימש ראש העיר באותה תקופה.

ואז החלו להגיע החרדים. כמעט ארבעים אלף בעשור האחרון. ההתחלה הייתה מבטיחה. הם עברו לשכונות חדשות שנבנו במיוחד למגזר שלהם, והעניקו תחושה מרגיעה בקרב הציבור החילוני. עד לפרשת הילדה והדרת הנשים שהתפרשו בקרב תושבי העיר והציבור הישראלי כניסיון של החרדים לכבוש את העיר ולהשתלט עליה.

הלכתי לראות את שלום פדידה, האיש שפתח את שערי העיר בפני הגל החרדי. משרד עורכי הדין שלו עדיין שוכן בבית שמש, על אף שהוא עצמו עקר עם בני משפחתו לתל-אביב. שאלתי אותו אם בדיעבד לא שגה, כשהחליט לצרף אוכלוסייה חרדית לעיר שלו. הוא נעץ בי מבט ארוך, מתקשה להסתיר את מבוכתו. "אגיד לך את האמת", אמר אחרי כמה רגעים, "באותם ימים לא ידעתי שנגיע למצב הזה. אילו ידעתי מה שעומד לקרות, הייתי סוגר את העיר בפניהם ולא נותן להם להתקרב."

הוא נזכר באותם ימים של התלבטות קשה. "בית שמש קרובה לירושלים, והחרדים רצו להיות כמה שיותר קרובים אליה", סיפר, "בגלל מחירי הדיור היקרים, הם חיפשו מקום קרוב. בית שמש התאימה להם. היו כמה שרי ממשלה שהפעילו עליי לחץ אדיר. בסוף אישרתי שכונה חרדית אחת בלבד. 1,100 יחידות דיור לחרדים. אמרתי לעצמי ש10% חרדים לא יזיקו למרקם החברתי של העיר. תאר לעצמך שהייתי אומר 'לא'. היו מאשימים אותי באנטישמיות."

פדידה מתגעגע לבית שמש של ימים אחרים, שבהם אחד הכיר את השני ושכנה בה אווירה משפחתית בין התושבים. חילונים ודתיים גרו בהרמוניה, וחיו זה לצד זה באין מפריע. "המצב היום הוא בלתי אפשרי," הוסיף, "אי אפשר לעצור את החרדים יותר. בקצב הזה, לא רק בית שמש תיפול בידיהם אלא המדינה כולה עלולה להיות חרדית, כי אנחנו מצמצמים את הילודה והם רק מרחיבים אותה. לכל משפחה שלהם יש עשרה ילדים ואפילו שנים עשר ואף ארבעה עשר. לאן נגיע?"

יש לו פתרון לבעיה הדמוגרפית של בית שמש. בבחירות לראשות העיר, שייערכו באוקטובר הקרוב, מתגבש איחוד בין כל המפלגות החילוניות כדי לחסום את התעצמותו של הכוח החרדי. פדידה ורבים מהמועמדים תומכים בחיתוך העיר לשניים: עיר לחילונים ועיר לחרדים. כאילו הכירו בעובדה שאינם יכולים לחיות יחד.

"אין ברירה אלא להתגרש", פסק ריצ'רד פרס, שמתכנן להתמודד על ראשות העיר בראש הכוח החילוני, "אם חלילה החרדים ינצחו בבחירות הקרובות, הלכה בית שמש. זו תהיה טרגדיה לכולנו. זה כמו לאבד את הבית שלך ואת המשפחה שלך. בשבילי בית שמש היא הבית. ביום שבו איאלץ לעזוב, ארגיש כאילו החיים שלי הלכו."