לפני כשנה שודר ראיון מקיף שקיים העיתונאי בוב סיימון בתכנית " 60 דקות" ברשת CBS האמריקאית עם שני האנשים החזקים באמירות קטאר- האמיר חאמד בן ח'ליפה אל ת'אני וראש הממשלה חאמד בן ג'אסם אל ת'אני. באנגלית רהוטה, הם פרשו בפניו את תפיסת עולמם. עיקרה: אנטי-תזה לאיסלאם הפונדמנטליסטי. הם הביעו אמנם את התנגדותם לסממנים המערביים ולהשפעות המערביות המזיקות, לתפיסתם, שחדרו לאיסלאם, אך בו בזמן הם מגלמים פתיחות למערב ושאיפה להיות חלק ממשפחת העמים הגלובלית.
ראש הממשלה בן ג'אסם, שהונו נאמד בשנים וחצי מיליארד דולר, רכש רק לאחרונה אחוזה במנהטן בסכום של 47 מיליון דולר, מידיו של איש הנדל"ן היהודי אבי רוזן.
נזכרתי בראיון ששודר ב- CBS וברכישת הבית במנהטן בעקבות ההצהרה הדרמטית של ראש הממשלה בן ג'אסם, בתום פגישתו בוושינגטון עם מזכיר המדינה, ג'ון קרי, וסגן הנשיא, ג'ו ביידן (29 באפריל): ''משלחת הליגה הערבית חוזרת ומאשרת שהסכם צריך להיות מבוסס על פתרון שתי-מדינות על פי קווי 67', עם אפשרות לחילופי שטחים מינוריים...'', הצהיר בשם הליגה הערבית.
מה הקשר, תשאלו, בין הבית רחב המידות שנקנה במנהטן לבין ההצהרה הדרמטית על הסכמת הליגה הערבית לחילופי שטחים עם ישראל במסגרת הסדר מדיני?
מתברר שבמציאות, שגשוג כלכלי ויוזמות מדיניות יצירתיות הולכים יחד.
מאז הפכה אמירות קטאר, בראשותו של האמיר חאמד בן ח'ליפה אל ת'אני, לשחקן ראשי בליגה הערבית, מוביל אותה הזרם האיסלאמי הפתוח למערב לעבר יוזמות ליברליות משמעותיות. בהתאמה, נדחק הזרם האיסלאמי הפונדמנטאלי לפינה. הצהרה מסוג זה שבוטאה מפיו של ראש הממשלה הקטארי לא הייתה נאמרת, מן הסתם, ע"י נשיא מצרים החדש, איש האחים המוסלמים מוחמד מורסי, שאינו מסוגל כלל להעלות על דל שפתיו את המילה "ישראל".
מורסי עסוק כעת במשבר העמוק במצרים – מדינת ענק שעד לא מכבר הובילה את העולם הערבי. הוא מנסה נואשות להביא להשלטת הסדר הציבורי ולביסוס מוסדות השלטון אחרי הדחתו של מובארק. בו בזמן, נוטל אמיר קטאר, נסיכות זעירה במפרץ, את הובלת הליגה הערבית. קטאר היא מדינה קטנה, כאמור, אך בעלת משאבי גז ונפט בלתי נדלים המחזיקה גם באוצר שהוא לא פחות חשוב: רשת אל-ג'זירה. לגבי האמיר, השפעתה של הרשת לא תסולא בפז. ברצותו, הוא יכול לעצב את דעת הקהל העולמית על פי ראות עיניו ולהכשיר את הלבבות בעולם הערבי בהתאם לגישתו המתפשרת והמציאותית.
יש גם צד שני לדברים. נטען לא אחת ואף נכתב באתר זה, כי אל-ג'זירה ויתרה על האמינות העתונאית שלה לטובת האג'נדה של בעליה. התחנה מילאה חלק פעיל, שלא לאמר מדרבן, בהפיכות שפרצו במדינות כמו מצרים, לוב, תוניסיה ותימן, ועכשיו היא מעורבת, בהתאם למצוותו של האמיר, בהפיכה בסוריה. לפני כחודש, נכתב כאן כיצד הותקף צוות צילום של רשת אל-ג'זירה, שהגיע לעיר סכנין במטרה לסקר את אירועי יום האדמה (מרס 2013). התוקפים, תומכי בשאר אסד, השליכו בקבוקי מים וחפצים נוספים שגרמו לפציעתם של אנשי הצוות. זאת, בטענה שהרשת משדרת דברי שקר לגבי המתרחש בסוריה ומסקרת את ההתקוממות באופן חד-צדדי ומוטה לטובת המורדים.
האמיר עצמו ידוע כתומך נלהב במורדים. הוא תורם כסף רב לחימושה של האופוזיציה הסורית, שכוללת גם קבוצות ג'יהאדיסטיות מיליטנטיות כמו ג'בהת א-נוסרה.
כפי שנכתב כאן מספר פעמים, בהערכת איומי הטרור ברחבי העולם, שהוצגה בפני הוועדה הנבחרת של הסנאט למודיעין ב- 12 במרץ 2013, אמר ראש המודיעין הלאומי של ארה"ב, ג'יימס קלאפר, בהצהרה לפרוטוקול, כי ''חזית א-נוסרה, שהיא הזרוע של רשת אל-קאעידה בעיראק, התחזקה הן מבחינה מספרית והן מבחינות אחרות בסוריה...''
נטען, כי המימון של האמיר לחימושן של קבוצות אלה, יוביל מן הסתם לעוד לחימה, עוד דם ועוד הרג במדינה השסועה.
נחזור, עם זאת, לגישתו של חאמד בן ח'ליפה אל ת'אני לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. זו דוגלת בהסדר מדיני כדי לסיים סוף סוף את המאבק העקוב מדם. ואם נדרשים לפשרה ושינוי גבולות בעקבות העובדות החדשות בשטח שנוצרו בידי ישראל אחרי מלחמת ששת הימים, כיבוש השטחים והקמת ההתנחלויות, אז צריך "ללכת על זה".
הבעיה היא שאמיר קטאר אינו לבד במגרש המדיני. ישראל, השחקן הראשי במגרש, מעולם לא קיבלה את היוזמה הסעודית, המכונה גם "היוזמה הערבית". וחבל שכך - זו אולי ההזדמנות האחרונה שלה.
היוזמה הערבית קוראת להסכם מדיני על בסיס קווי 67' תוך חילופי שטחים בין ישראל לפלסטין. לא פחות חשובה מכך היא ההבטחה שכלל חברות הליגה הערבית יקבלו את ההסכם ויכוננו נורמליזציה ביחסיהם עם ישראל. במילים אחרות, סוף הסכסוך בין ישראל לבין העולם הערבי.
האם זה אפשרי?
אם לשפוט על פי התבטאויותיהם של הקטארים, התשובה היא "כן".
השאלה שנותרה היא האם נתניהו יודע שהרכבת הקטארית יוצאת לדרך, וכי מי שלא יעלה עליה עכשיו עלול להיתקע בתחנה לעד.