גם הסימנים בשטח מגלים: חמאס זונחת את ההתנגדות החמושה

כדאי לשים לב לשינוי שעוברת חמאס. מאז מבצע "עמוד ענן" לא חידשה כמעט התנועה את מלאי הרקטות שלה; היא עוצרת פעילים שמעורבים בירי על ישראל, ומסיטה מאמץ מבניין כוח צבאי לשמירה על השקט.

לא אחת פורסמו באתר זה כתבות על המהפך האידאולוגי שעוברת חמאס.  מתנועה שדבקה בדרך הטרור וההתנגדות המזוינת - לתנועה החותרת אחר לגיטימיות בינלאומית, ואשר שואפת לעלות לשלטון ברשות הפלסטינית בבחירות הבאות. הסימנים למהפך היו ברורים: בחירתו של חאלד משעל "הפרגמטיסט" לתפקיד יו"ר הלשכה המדינית (1 באפריל)  ועוד יותר מכך – הרחקתו של מחמוד א-זהאר, ממובילי הקו התקיף, מהנהגת התנועה;  הצהרתו של סגן שר החוץ בממשלת חמאס, ראזי חמד, כי "חמאס מסכימה למדינה בגבולות 67'" והפעילות הנמרצת של ראשי התנועה להסרתה מרשימת ארגוני הטרור.

עכשיו גם הסימנים בשטח מעידים על כך.    

עם תום מבצע "עמוד ענן" בעזה (21-14 בנובמבר), התקיימה בפיקוד הדרום הערכת מצב, בראשות שר הביטחון, בניסיון להעריך את ההישגים, מתוך הסתכלות קדימה. הפסימיים מבין הנוכחים צפו שבוע בודד של שקט בדרום ישראל; האופטימיים דיברו על חודשיים. אף אחד לא חזה את מה שמתחולל בעזה בחמשת החודשים שחלפו מאז. כבר בימים הראשונים לאחר "עמוד ענן" נדהמו אנשי פיקוד הדרום של צה"ל לראות אנשי חמאס המפזרים במכות אלה מפגינים שנאספו ליד הגבול עם ישראל. זה היה הסימן הראשון לכך שמשהו משתנה בשטח.

בימים שאחרי המבצע, קיימו גם בכירי החמאס הערכת מצב: נטלו בה חלק אנשי הזרוע המדינית וכן אנשי הזרוע הצבאית, שאיבדו את מפקדם, אחמד ג'עברי, שנשא בתואר "רמטכ"ל החמאס". ג'עברי חוסל מהאוויר בידי צה"ל בעת שנהג ברכבו. חיסולו היווה, למעשה, את מהלך הפתיחה במבצע ''עמוד ענן''. המסקנות היו שהארגון נחל כשלון צבאי חרוץ: על אף שהצליחו לשגר כ-1,500 רקטות במהלך שישה ימים – הם לא הצליחו ליצור אפקט משמעותי בעורף הישראלי, שזכה להגנה של כיפת הברזל. מהצד השני, המתקפה האווירית הישראלית היתה כירורגית, וגרמה לנפגעים מעטים יחסית מקרב אזרחי עזה. דבר זה אפשר לציבור הפלסטיני לצפות בהתכתשות באדישות יחסית. למפקדי השטח של החמאס לא היה נעים להודות בכך, אבל הפגיעה השיטתית של חיל האוויר בבתיהם הפרטיים, הטרידה אותם מאד.

בארגון הג'יהאד האיסלאמי היה השבר גדול אף  יותר. אם התשתיות הצבאיות של חמאס ספקו מכה קשה, הרי שאלה שלהם ספגו מכה אנושה.

בנוסף לכל זה, לחמאס הסתבר שלשלטון האחים המוסלמים במצרים אין שום כוונה "לתת להם גב" במלחמתם בישראל. להיפך: המצרים דרשו מחמאס להפסיק כל פעילות צבאית מול ישראל. במקביל, הם החלו גם בצעדים אפקטיביים: הם הרסו רבות ממנהרות ההברחה בין סיני לעזה, ואסרו על חמאס לייבא, ברווח עצום, דלק מצרי מסובסד מאל-עריש, כתחליף לדלק שעזה נהגה לרכוש מישראל.

חמאס הבינה את המסר. תחת  הנהגת החוץ בראשות חאלד משעל – החליטה פה אחד לנצור את הנשק ולהתרכז ביציבותו של "הפרוייקט", כלשונם: הרחבת השלטון בעזה גם  לשטחי הגדה המערבית. מאותו רגע, האינטרס הפך להיות שמירה על השקט מול האויב הציוני, במקום חיכוך מתמיד שמביא לסבבי הסלמה.

ב"פרימטר" הבטחוני שליד הגבול עם ישראל, אכף חמאס את השקט בקנאות. מדובר בשטח ממערב לגדר המערכת המקיפה את רצועת עזה, שצה"ל מונע כל כניסה אליו, גם מחקלאים. אנשי החמאס, מצידם, מנעו גישה של אזרחים אל 100 המטרים הסמוכים לגדר והקפידו בעצמם שלא להכנס חמושים ל-500 המטרים שממערב לה.

גם בהרגעת ירי הרקטות והקסאמים לעבר ישובי "עוטף עזה" רשם החמאס הצלחה – אם כי חלקית. מאז "עמוד ענן" נורו כ-20 רקטות לעבר ישראל מתוך רצועת עזה. אלה נורו בידי מה שמכנים בישראל "ארגונים סוררים" – ארגוני ג'יהאד עולמי המונעים מתוך אידאולוגיה דתית-קיצונית. גם במקרים אלה, אחרי כל תקרית ירי מיהרו כוחות ביטחון הפנים של חמאס לעצור את כל מי שנראה להם מעורב. העצורים נחקרו (ולא בשיטות המקובלות על "בצלם"...) וחלקם עדיין במעצר.

מקרה המבחן למהפך הפוליטי-צבאי שעובר החמאס אירע בשבוע שעבר. לראשונה מאז מבצע ''עמוד ענן'', חיסלה ישראל פעיל טרור ברצועה. הית'אם מסחאל היה מומחה ליצור רקטות שעבד כפרילנס עם מספר ארגונים רדיקליים ברצועה. הוא היה זה שסיפק את הרקטות שנורו על אילת מסיני בחודש אפריל. תושבי הדרום למודי הניסיון כבר ראו עצמם מבלים עוד לילה במקלטים, אלא שהפעם באופן יוצא דופן – לא התקבלה תגובה מהחמאס. יותר מזה: לאחר האירוע מיהרו אנשי התנועה  להזהיר את שאר הארגונים כי מי שיעז לירות לעבר ישראל – ייעצר מייד.

מרתקת לא פחות היא העובדה שחמאס נמנעת, לפי שעה, מלחדש את מלאי הרקטות שברשותה. במבצע "עמוד ענן" היא ירתה כ-1,500 רקטות, ועוד כמה אלפים הושמדו בתקיפות של ישראל. ולמרות זאת חמאס – גם כאן  בהחלטה מודעת - מעדיפה שלא לייבא כרגע פאג'רים וגראדים לתוך רצועת עזה.

לא, חמאס לא הפכה ל"חובבת ציון". היא גם  לא מתכוונת לוותר על ה"התנגדות" שטבועה בשמה. אבל כחברה בציר האחים המוסלמים האזורי – שכולל את טורקיה, מצרים, קטאר וחלק מהמורדים באסד – נושאת התנועה באחריות לאינטרס רחב יותר.

והאינטרס הזה אומר שהג'יהאד נגד ישראל יכול לחכות.