זו הייתה בקשה מאוד לא אמריקאית. ביקורים של בכירים אמריקאים בישראל, מהנשיא דרומה, מתאפיינים בדרך כלל בתכנון מדוקדק מראש. כל שניה מדודה, כל דקה מתוכננת, לוח הזמנים נקבע חודשים מראש, משלחות הכנה ענקיות סורקות את השטח ומכינות לנשיא, או לשר ההגנה, או לשר החוץ, תיק מיוחד על כל מי שהוא אמור ללחוץ לו יד בביקור. והנה, במהלך ביקורו של שר ההגנה האמריקאי צ'אק הייגל בישראל, האמריקאים הפתיעו: הייגל, הם אמרו, מאוד רוצה לפגוש חיילים ישראלים. לדבר איתם, להסתכל להם בעיניים, ללמוד את צה"ל מקרוב, בנגיעה.
לוח הזמנים, כאמור, היה עמוס עד להתפקע. האמריקאים הציעו לדחוף את הביקור המבוקש על הדרך, אחרי הפגישה עם נתניהו ביום שלישי בבוקר, ה-23 באפריל, בדרך לשדה התעופה, משם אמור הייגל להמריא ליעדו הבא. לשכת שר הביטחון יעלון הפילה את התיק על צה"ל, שמצא פתרון מאולתר, אך מבריק. יחידת "עוקץ", יחידת הכלבים המבצעית הישראלית שנחשבת לטובה מסוגה בעולם, ממוקמת בדיוק "על הדרך". הבעיה: הדרך המדוברת היא כביש 443, האלטרנטיבה הנוחה ומהירה יותר לכביש מספר 1, שהוא דרך המלך בין תל-אביב לירושלים. ובכן, הייגל לא נסע ליחידת "עוקץ" ב-443, כי חלקו המזרחי של הכביש עובר בשטח שנכבש ב-67. הפמליה האמריקאית-ישראלית נסעה כרגיל בכביש מספר 1, וממנו חתכה ליער בן-שמן, שנמצא בתוך תחומי הקו הירוק, שם המתינו לוחמות ולוחמי "עוקץ", על כלביהם.
