יהודים במצרים: סיפורה של קהילה גוועת

עשרים נשים קשישות התכנסו לישיבה דחופה שלא מן המניין. היו אלה חברות הקהילה היהודית בקהיר, ועל הפרק הונחה בחירתה של נשיאה לקהילה וסידורי ההלוויה לקודמתה. שתי יממות לפני כן,ב-13 באפריל, נפטרה כרמן וינשטיין, הנשיאה היוצאת. אישה חזקה, חשוכת ילדים, בת 82. לא במקרה נעדרו גברים מן הישיבה. קומץ חברי הקהילה היהודית מונה רק נשים, לפחות ככל הידוע. באופן טבעי בחרו המתכנסות במאגדה הארון, בתו של הקומוניסט והאינטלקטואל שחאתה הארון. מאותו רגע יצאה מאגדה למסע לא ארוך במיוחד; המסע לסתימת הגולל על חיים יהודיים בארץ הנילוס.

ליד קברה של כרמן ווינשטין בבית העלמין בשכונת בסאתין ברובע העתיק של קהיר, דקות לפני שגופתה תיטמן למנוחת עולמים, פנתה הארון לעם המצרי, והפצירה בו לחיות בהרמוניה כבעבר, ללא פלגנות דתית, תחת דגל האחדות ששרתה בעבר.

"בני הקהילה היהודית הם אזרחים מצרים", הוסיפה בראיון לעיתון אל-אהראם, "בתי הכנסת היהודים הם כמו הפירמידות והספינקס. אנו נחיה במצרים לנצח...כי היהודים הם חלק מן ההיסטוריה שלה."

קרוב למאה אבלים הגיעו להלווייתה של וינשטיין, בהם השגריר הישראלי בקהיר יעקב אמיתי, כמה דיפלומטים זרים, נציגי קהילות יהודיות בחו"ל ופעילי ציבור. לשכתו של נשיא מצרים מוחמד מורסי דיווחה לעיתון אמריקאי, כי הנשיא הביע תנחומים על מותה, אבל לקהילה עצמה לא הגיע דבר. בהלוויה בלטו בהיעדרם נציגי הממשלה, או חברי מפלגות ותנועות פוליטיות במצרים.

"כרמן היתה אישה משכילה, נבונה ודעתנית", אומר הד"ר יוסי אמיתי, שהכיר את וינשטיין משנותיו בקהיר, שבה כיהן כראש המרכז האקדמי הישראלי. "היא הייתה רהוטה מאוד באנגלית ובצרפתית. בעברה אף כתבה מספר מחזות באנגלית, בעיקר לילדים. לא התרשמתי שהיו לה ידידי נפש, אבל היא ניהלה את ענייני הקהילה ביד רמה וביושר. מה שעניין אותה במיוחד היה הבטחת רווחתם של הנזקקים מבין חברי הקהילה, בתמיכת מוסדות יהודיים כגון הג'וינט, שמירה על רכוש הקהילה וקיום טקסים ותפילות בחגי ישראל. היא חשפה מעילות בקופת הקהילה מצד קודמיה, ועשתה ככל יכולתה כדי שהניהול יהיה תקין."

מסעה של וינשטיין למנוחת עולמים היה ההלוויה הגדולה ביותר שנערכה ליהודי על אדמת מצרים בעשור האחרון. קהילה זו מעוררת עניין רב, בעיקר בימים אלה. בשיאה, באמצע המאה העשרים, היא מנתה 80 אלף נפש. מאז קום מדינת ישראל, הקפידו היהודים שם להרחיק מעליהם כל חשד לגילויי חתרנות או תמיכה בציונות. הם הסתייגו, למשל, ממגע עם עיתונאים ישראלים, או מביטויי קרבה מצד שגרירות ישראל בקהיר. כעת, בימים שבהם פוסעת הקהילה אל סופה, גם עתיד מצרים כולה מעורפל. אין לדעת מה יהיה גורל הרכוש הרב שבבעלות הקהילה, ובראשו 34 בתי כנסת (שרק שלושה מהם פעילים), נכסי נדל"ן, מוסדות תרבות ואלפי כתבי קודש ישנים.

על נכסים אלה אמרה מאגדה הרון, כי הם חלק ממורשתו של העם המצרי. "היא שלכם, והיא רכושכם", הצהירה, ואפשר היה לחוש כי את דבריה כיוונה ליום שבו כבר לא יחיה יהודי על אדמת מצרים. "אנחנו רוצים שתזכרו, כי במצרים חיו יהודים והשתלבו בהרמוניה בכל תחומי החיים."

ד"ר אמיתי: "גורמים יהודיים עתירי הון בארה"ב ובאירופה גילו עניין בנכסי הרוח והחומר של הקהילה, והיו מוכנים להשקיע כסף רב ברכישת ספרי תורה ישנים ומהודרים ונכסי תרבות אחרים והוצאתם ממצרים. כרמן וינשטיין עמדה בתקיפות נגד מגמה זו, משום שהייתה מודעת לעמדת השלטונות, לפיה נכסי הדת והתרבות היהודיים הם חלק בלתי נפרד מן המורשת התרבותית המצרית, ועליהם להישאר בתוך מצרים, ברשות הקהילה כל עוד היא קיימת. היא הייתה מודעת היטב לכורח לשמור על יחסים מסודרים עם מערכת ביטחון הפנים, שסיפקה אבטחה למוסדות הדת היהודיים בכל ימות השנה, ובעיקר בחגים ומועדים."

בימים המעטים מאז מינויה לתפקיד נשמע היטב קולה של הארון בתקשורת המצרית, בין אם בסדרת ראיונות טלוויוזיוניים או בציטוטים מתוך הנאום שנשאה על קברה הטרי של קודמתה. כבר עתה ברור, כי היא תפעל להנציח את קיומם של יהודי מצרים בזיכרון הקולקטיבי המצרי. סימן שאלה מרחף מעל גורל הרכוש הרב, שאת רובו הלאים המשטר. בשנים הקרובות, יש להניח, תפעל הארון גם להבטחת ביטחונן האישי של נשות הקהילה.

העובדה שאינה נרתעת לבטא את עמדותיה בפומבי, וגם להשמיע הצהרות בעלות גוון פוליטי, אינה מובנת מאליה. קודמיה בתפקיד שמרו על פרופיל נמוך מאוד, שמא ירגיזו מישהו. אבל מאגדה הארון, בת 61, ינקה פוליטיקה מהבית. אביה, המשפטן שחאתה הארון (לבית סילוורה), היה מהאישים הבולטים בתנועה הקומוניסטית במצרים, ממייסדי מפלגת השמאל אל-תגמוע (הברית). הוא ורעייתו מרסל העניקו לבנותיהם חינוך גבוה ואיכותי, ושתיהן עוסקות במקצועות חופשיים. נאדיה, משפטנית בהשכלתה, נישאה לאחמד קאסם, במאי סרטים תיעודיים. מאגדה, בוגרת לימודי הנדסה, היא כיום שותפה עם אחותה במשרד עורכי דין. שתיהן היו קרובות בהשקפותיהן למפלגת אל-תגמוע, אך לא עסקו בפוליטיקה פעילה.

יוסי אמיתי הכיר אישית את עו"ד הארון, ואף כתב עליו בספרו "מצרים וישראל – מבט משמאל". אמיתי מספר כי היה אנטי-ציוני, שהאמין באינטרנציונל ובמלחמת המעמדות. בצוואתו דרש לאסור על דיפלומטים ישראלים ללוותו בדרכו האחרונה, וסירב שרב מישראל יערוך את טקס האשכבה. הוא נפטר ב-2001.

"שחאתה סבר שהמענה לבעיה היהודית יבוא עם שחרורן הלאומי והמעמדי של הארצות שבהן חיים היהודים. הוא שלל הקמת מדינה ייחודית ליהודים, שמוציאה אותם מן המאבק בארצותיהם. הוא ראה במצרים את מולדתו האחת והיחידה, גם כאשר חש על בשרו אפליה כיהודי. הוא אף התייחס לכך בספרו 'יהודי בקהיר'. הוא נהג לומר: 'אני תמיד עם המדוכאים בתבל. כאשר מדכאים את היהודי – אני יהודי; כאשר מדכאים את הפלסטיני – אני פלסטיני; כאשר מדכאים את השחורים האפריקאים – אני שחור אפריקאי.'"

בראיון לערוץ הטלוויזיה המצרי CBC, לאחר מינויה לנשיאת הקהילה, סיפרה בתו מאגדה כי היא לא ביקרה בישראל מעולם. היא הצהירה, כי תבקר בה רק לאחר שהפלסטינים יקבלו את מלוא זכויותיהם, ומתוך צו דתי. אכן אפשר לומר, כי ענייני הקהילה היהודית במצרים הופקדו בידיים טובות. ידיה של פוליטיקאית מנוסה לא פחות מקודמתה.