דילוג לתוכן העיקרי

שר הביטחון המיועד: לא מאמין בהסדר קבע

משה (בוגי) יעלון, נחשב לנץ פוליטי שמאמין לכל היותר ב"נרמול" היחסים עם הפלסטינים.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu (R) sits next to Vice Prime Minister Moshe Yaalon during a memorial service for the late Israeli Tourism Minister Rehavam Zeevi at the Knesset, the Israeli parliament, in Jerusalem November 2, 2011. Zeevi was assassinated 10 years ago by Palestinian militants. REUTERS/Baz Ratner (JERUSALEM - Tags: POLITICS ANNIVERSARY) - RTR2TIPX

ארבע שנים לאחר שחלומו התנפץ, צפוי משה (בוגי) יעלון להיכנס בימים הקרובים לנעליו של אחד משרי הביטחון הדומיננטים והמשפיעים ביותר שכיהנו בתפקיד – אהוד ברק.

עבור הרמטכ"ל לשעבר, שנאלץ בארבע השנים האחרונות להסתפק בתיק ש"נתפר" עבור קודמו בתפקיד אביגדור ליברמן, כשר ב"משרד לאיומים אסטרטגיים", אין מדובר רק בסגירת מעגל. עבורו מדובר בניצחון אישי על יריבו המר ברק. בלא מעט הזדמנויות, בשיחות סגורות, הזהיר יעלון מפני שיקול דעתו של ברק, ראה בו גורם מסוכן, תככן, חסר עכבות, שאינו מחוייב לאינטרס הלאומי ואשר בתקופת כהונתו כשר ביטחון הביא עמו רוח רעה למטה הכללי של צה"ל.

אף שיעלון נחשב למועמד הטבעי לתפקיד שר הביטחון מטעם הליכוד, אילו היה זה תלוי בנתניהו, ודאי היה מעדיף להשאיר את ברק קדנציה נוספת בתפקיד חרף המתיחות ביניהם. זאת, משתי סיבות: האחת, כי ברק היה, ועודנו, שותפו הבכיר והאינטימי במאבק לבלימת הפצצה האיראנית, ושנית, בשל העובדה שבעוד יעלון שואף ביום מן הימים לרשת את נתניהו, הרי שברק, בשל גילו ומעמדו הציבורי הרעוע, אין שאיפות דומות.

לטובת יעלון שיחקה גם קונסטלציה פוליטית ייחודית, לפיה אף אחד מראשי מפלגות הקואליציה העתידית לא דרש לעצמו את תיק הביטחון הבכיר: יאיר לפיד דרש את תיק החוץ, אך התפשר בסוף על האוצר, ואילו נפתלי בנט חשק באוצר ויסתפק בתיק התעשייה, המסחר והתעסוקה (תמ"ת) מורחב. למען האמת, אף לא אחד מהם ראה בעצמו מועמד מתאים לעמוד בראש הפירמידה הביטחונית. - אולי כי למדו מניסיונו המר של עמיר פרץ במשרד הביטחון (תחת כהונתו של אולמרט, בזמן מלחמת לבנון השנייה).

וכך, נסללה דרכו של יעלון (אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון) למרומי הקומה ה14- של בניין משרד הביטחון בקריה בתל-אביב.

יעלון יהיה שר הביטחון ה-17 של מדינת ישראל, ואמור להמשיך להוביל, יחד עם נתניהו, את המאבק הדיפלומטי, ואולי גם הצבאי, בתוכנית הגרעין האיראנית. יעלון יופקד גם על עדכון תפיסת הביטחון של מדינת ישראל, על רקע השינויים האזוריים.

יעלון, אמנם, נמנה על חברי השמינייה (הפורום המייעץ לנתניהו בעניינים מדיניים וביטחוניים) שהתנגדו לתקיפה ישראלית על מתקני הגרעין האיראני ללא גיבוי אמריקאי. דווקא בחודשים האחרונים, עם זאת, הוא נשמע כמי שמצא את הדרך גם להביע תמיכה בארה"ב וגם לצדד בזכותה וחובתה של ישראל להגן על עצמה. כך שמהבחינה הזאת נתניהו יכול להרשות לעצמו להיות שקט: יעלון לא מתכוון לתקוע לו מקל בגלגלים בעניין האיראני אלא דווקא להפך: להיות שותפו לדרך. דברים שאמר לאחרונה, גם בשיחות פרטיות, מאשרים זאת.

שר הביטחון המיועד הוא שחקן חדש יחסית בפוליטיקה. הוא הצטרף לליכוד לפני פחות מחמש שנים, וכבר הפך לשר הבכיר ביותר - דבר שמשדרג את מעמדו מול פוליטיקאים חזקים כמו גדעון סער וישראל כץ.

בתחילת דרכו בליכוד נחשב יעלון לעוף מוזר, שפלרטט עם הקבוצות הכי ימניות ביש"ע, בראשם משה פייגלין (שנמצא כיום במקום ה-23 ברשימת הליכוד בכנסת), והסתכסך בשל כך עם נתניהו. בשנה האחרונה התרחק מהם, אך הוא עדיין נחשב לנץ פוליטי ולמועמד הבא של המחנה הלאומי להנהיג אותו לאחר עידן נתניהו.

למרות זאת, בשנה האחרונה נהנה יעלון מקרבה יחסית לנתניהו. ככל שיחסיו של ראש הממשלה עם ברק הידרדרו, הידק נתניהו את יחסיו עם יעלון. כך למשל, הוא שלח אותו לטפל בהתנגדות המתנחלים לפינוי מגרון, ומינה אותו לעמוד מטעמו בראש הצוות למציאת פתרון לגיוס החרדים לצה"ל.

לגבי המו"מ עם הפלסטינים - יעלון ספקן. למעשה, הוא מייצג תפיסת עולם שמרנית, שונה באופן תהומי מזו של שותפתו לממשלה, השרה המיועדת לענייני המו"מ ציפי לבני, שדוגלת במו"מ מדיני שיוביל לפתרון קבע. יעלון חושב שלבני, כמו גם אהוד אולמרט, גרמו נזקים כבדים לאינטרס הלאומי באופן שבו ניהלו את המו"מ עם הפלסטינים בין השנים 2006 ל-2009. כך שבזירה הזאת צפויים בממשלת נתניהו השלישית לא מעט מתחים ועימותים פוליטיים.

תפיסת עולמו של יעלון בנוגע למו"מ עם הפלסטינים, ועל כך הוא סיפר בלא מעט הזדמנויות - עברה טלטלה בשנת 1995, כאשר כיהן כראש אמ"ן ונחשף להשלכות של הסכמי אוסלו. כמי שהתחנך על ערכי תנועת העבודה והיה רוב חייו הבוגרים חבר קיבוץ, הוא תמך בהסכמי אוסלו - אך בהמשך הודה בטעותו.

מדברים שאמר לאחרונה ניתן להבין כי יעלון תומך בנרמול היחסים, אך אינו מאמין שניתן להגיע להסדר עם הפלסטינים.

במהלך מערכת הבחירות סיפר יעלון מדוע שינה את יחסו לפלסטינים, וכך התבטא: "בעוונותי, תמכתי בהסכמי אוסלו. אבל כראש אמ"ן נחשפתי לתמונה המלאה, והבנתי שככל שאנחנו מוותרים על אדמה, אנחנו מסכנים נפשות. זו ההיסטוריה שלנו. בכל פעם שעלתה הצעה לחלק את הארץ, הצד השני פתח במלחמה. בכל פעם שהבענו נכונות לוותר על שטח, הטרור גאה".

יעלון כופר בהנחת היסוד כי בין ישראל לפלסטינים שורר סכסוך טריטוריאלי בלבד. לדעתו, מנהיגי השמאל בישראל שכנעו את העולם שזו המציאות וכי חזרה לקווי 67' תביא לקץ הסכסוך. "אני", אמר השבוע יעלון, "הבנתי כבר ב1995- שזה לא הסיפור. ערפאת, גם באוסלו, ראה בהחזרת השטחים רק שלב אחד בתורת השלבים שלו. מי שמבין את זה, יכול גם להסביר למה אבו מאזן לא רוצה להגיע לשולחן המו"מ."

למילה "שלום", מבחינת יעלון, יש לא יותר מאשר משמעות רומנטית. "המילה שלום הושחתה, לצערי, בשנים האחרונות. ישראלי ממוצע, כשאומרים לו 'שלום', מיד חושב על איזה שטח נוותר בתמורה לכלום; כשהוא שומע 'שלום', הוא מיד חושב איפה ננגב חומוס, אבל כנראה שנצטרך להסתפק בחומוס שלנו, והוא לא רע."

ומה הוא חושב על שר ההגנה החדש בארה"ב, צ'אק הייגל, השנוי במחלוקת בקרב ההנהגה הישראלית? כשנשאל במפגש פוליטי על האיש וכוונותיו, אמר: "אני מכיר את יחסי ישראל ארה"ב באופן אינטימי מאוד כבר 17 שנה. לא מדובר במערכת יחסים חד-סיטרית. זה לא שרק אנחנו נהנים מהברית האסטרטגית הזו. גם האמריקאים נהנים. כל מי שמתמנה בסופו של דבר לתפקידים כאלה, בין אם זה נשיא או שר הגנה, מבין את החשיבות של ישראל כנכס אסטרטגי.''

"הייתה לנו תקופה קשה", הוסיף יעלון, "בתחילת הקדנציה הקודמת שמענו מהממשל כל מיני דברים שגרמו למחלוקות. אמרו לנו למשל שהנושא הישראלי פלסטיני הוא מקור אי-היציבות במזרח התיכון. אני לא בטוח שיש הרבה שאומרים את זה עדיין. הם הבינו שלא כל מה שקורה במזרח התיכון הוא בגללנו."

ומה חושב יעלון על אפשרות של התקפה ישראלית עצמאית באיראן?

"המהלך הצבאי הוא האחרון. לפניו, צריך למצות את כל הדרכים ולהתכונן לכל תרחיש. בבחינת 'אם אין אני לי, מי לי'."

 

 

 

More from Mazal Mualem

Recommended Articles