"וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל, וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ, וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ, לָךְ־אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ." (ספר דברים, פרק ו, פסוק ג)
בספר הקדוש ביותר לעם היהודי, התנ"ך, מופיע הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" יותר מ-20 פעמים. ומשמעותו, על פי מרבית הפרשנים, הינה, כי ארץ ישראל משופעת כל טוב, מפירות ועד בקר וצאן ועד בכלל. אלא שאם נקפוץ לימינו אנו ולמדינת ישראל של שנות האלפיים, נראה כי אפשר לקבוע בוודאות שאת כל הטוב שיש בארץ מקפידות ממשלות ישראל לדורותיהן להעניק למעטים, מקורבים לצלחת, והכל במחיר נמוך מאד, אם בכלל.
