אביגדור ליברמן בהמתנה. האיש שנחשב עד לאחרונה כחזק ביותר על המפה הפוליטית הישראלית, כמאיים ביותר על ההגמוניה של בנימין נתניהו, ממתין כעת למשפט פלילי באישום זניח לכאורה, אבל נפיץ דיו כדי לסיים את הקריירה הפוליטית שלו. יחסית לאדם במצבו, ליברמן מעולם לא היה במצב טוב יותר. יחסית למי שאינו יכול לכהן כשר (אבל כן יכול להיות חבר כנסת, עד מתן פסק הדין), חולש ליברמן על עמדות כוח רבות ולא איבד מאומה מהשפעתו על נתניהו, על השלטון, ועל קבלת ההחלטות. עתידו של ליברמן לוט בערפל ונתון לחסדי השופטים. ההווה שלו נינוח בהרבה, מבטיח ומהווה עמדת זינוק משמעותית להנהגה.
ליברמן הוא מאסטר בהפעלת כוח. הוא יודע לנתח את מצבו בכל נקודה שהיא, ולמקסם את המנופים שלו. כך הבין, עוד לפני הבחירות, שהוא תלוי על חוט השערה ברמה המשפטית, והלך לאיחוד עם נתניהו. ליברמן בעצם העניק לנתניהו את המפתחות לראשות הממשלה. אלמלא האיחוד, ביבי היה מפסיד את הבחירות. זה כבר ברור לכל. כשהאיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו הוכרז, עמד נתניהו על כ-24 מנדטים בסקרים. לשלי יחימוביץ, מנהיגת מפלגת העבודה, כבר היו 22-21 מנדטים. המומנטום עבד נגד ביבי ובעד שלי. הציבור הישראלי, שכמה להחלפת נתניהו, היה בוחר את יחימוביץ לראשות הממשלה. יחימוביץ הייתה אמורה להפוך לציפי לבני החדשה, עם בונוס. היא כן הייתה מצליחה להרכיב ממשלה. אבל אז בא האיחוד, ביבי וליברמן זינקו מייד לכ-35 מנדטים, והמשחק נגמר. היה ברור שאף מפלגה על המפה לא תדגדג את המספר הזה. יחימוביץ החלה לרדת כמעט באותו יום. מרגע שכבר לא הייתה האופציה אחרת, החל האלקטורט הישראלי לנדוד, עד שמצא בית חם אצל יאיר לפיד, הישראלי המוכר, החביב, הרהוט, האינטילגנטי, שלא הפחיד את הליכודניקים (כמו לבני), ולא הבריח את הבורגנים ואת הקפיטליסטים (כמו יחימוביץ). כל השאר היסטוריה. נתניהו ספג מכה קשה מהבוחר, איבד כרבע מכוחו, אבל סיים ראשון. הוא חייב את זה לליברמן.
