דילוג לתוכן העיקרי

התנאים של טורקיה, האינטרס של ישראל

טורקיה של היום שונה לחלוטין מזו שמוכרת לישראל מהעבר הלא רחוק, כותב ערד ניר, ודווקא בגלל זה חשוב לשקם עימה את היחסים.
Pro-Palestinian activists attend a rally to mark the second anniversary of the Mavi Marmara Gaza flotilla incident in central Istanbul May 31, 2012. Nine activists, eight Turkish and one Turkish-American, died on May 31, 2010, when Israeli commandos raided the Mavi Marmara ship, which was part of a flotilla seeking to break the blockade imposed on the Gaza Strip. REUTERS/Osman Orsal (TURKEY - Tags: POLITICS CIVIL UNREST) - RTR32WF0

התבטאויותיו הקשות של ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן, כי "הציונות היא פשע נגד האנושות" וההשוואה שיצר בינה לבין פאשיזם, עוררו סערה גדולה בעולם. רבים הצביעו על כך שהדבר עלול לטרפד את הניסיונות המאומצים והממושכים להביא לפיוס בין ירושלים לאנקרה. אלא שלתפישתי דווקא הסירוב המתמשך של ישראל לעמוד בדרישות הסף שהציבה טורקיה לנרמול היחסים הם שמעוררים את ארדואן להתבטאויות כאלה, שמבטאות יותר מכל תסכול בלתי ניתן לכיבוש. היחסים בין שתי המדינות כמעט שנותקו כליל בעקבות ניסיון ההשתלטות על המשט הטורקי לעזה, שבמהלכה נהרגו תשעה אזרחים טורקים. טורקיה דרשה, בין השאר, התנצלות פומבית מישראל כתנאי לחידוש היחסים. ישראל סירבה.

כשתתעשת ממשלת ישראל ותחליט להסדיר את ענייניה עם טורקיה, היא תגלה שהתנאים שהציבה טורקיה לפיוס בין המדינות נותרו בדיוק כשהיו, אלא שהתנאים בתוך טורקיה השתנו. ירושלים תצטרך להפנים שמדובר, למעשה, בטורקיה אחרת.

אחת המטרות הראשונות של הממשלה החדשה שתקום בירושלים היא שיקום הקשרים המדיניים עם אנקרה. למרות גירושו לפני יותר משנה של השגריר הישראלי מטורקיה, והורדת הדרג הדיפלומטי בשגרירות הטורקית בתל אביב, הרי שהערוץ הדיפלומטי עדיין פתוח ופעיל. מידי חודשים אחדים נפגשים שליחיו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, עם מנכ"ל משרד החוץ של טורקיה, פרידון סינירליאולו, מי שמונה על ידי שר החוץ הטורקי אחמד דאבוטולו, לנהל את הקשר הזה, ודנים באפשרות להסדיר את היחסים. לפי שעה השיחות האלה, כולל הסבב האחרון שהתקיים בסוף ינואר ברומא, לא אפשרו להגיע אל הפיוס המיוחל.

מן המפורסמות הוא שקשרי הכלכלה בין שתי המדינות פורחים, למרות המתח המדיני. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סך היבוא מטורקיה לישראל הסתכם במאי 2010 (לפני משבר המרמרה) ב-154.7 מיליון דולר ובינואר 2013 ב-210.7 מיליון דולר.

אך צר לי לאכזב, הפשרת עסקת הענק לאספקת אמצעי ביון מתוחכמים מתוצרת התעשייה האווירית הישראלית לחיל האוויר הטורקי לא מסמנת את תחילתו של הפיוס המתבקש בין אנקרה לירושלים. וגם עסקת הגז, שלטענת ישראל כמעט שנחתמה, להנחת צינור שייצא אותו לטורקיה, לא תביא לשיקום היחסים. 

שתי ההתפתחויות האחרונות האלה אינן אלא מחווה נוספת, בין שלל המחוות שנקטה ישראל בשלוש השנים האחרונות, בתקווה שטורקיה תמתן את "שלושת התנאים" הקשיחים שהציבה כתנאי לפיוס. זה לא קרה.

מהם אותם "שלושה תנאים"? באיגרת דיפלומטית ששיגר משרד החוץ באנקרה לשגרירות ישראל שם, ב-19 ביוני 2010, כחודש לאחר ניסיון ההשתלטות על המרמרה, הוצבו שני תנאים בלבד: התנצלות ישראלית על הרג האזרחים ותשלום פיצויים למשפחות. בראיון טלוויזיה שהעניק עשרה ימים אחר כך ציין שר החוץ דאבוטולו את שני התנאים האלה בלבד.

גם במסקנות דו"ח הבדיקה שפרסם משרד החוץ הטורקי, בפברואר 2011, נקבע שישראל נדרשת להתנצלות ותשלום פיצויים. הסגר הימי מוגדר כלא חוקי, אך אין דרישה מפורשת להסירו. התנאים האלה נוסחו על ידי בכירי הדיפלומטים הטורקים, שבשיחות עימי הדגישו שכוונתם הייתה "לפתור את הפרשה במהירות. להנציח את כבודם של ההרוגים הטורקים, תוך הקפדה על יוקרתה של ישראל ושמירת הקשר החיוני בין שתי המדינות".

בשלב זה, הצורך להסיר את הסגר מעל עזה הוזכר כל העת על ידי דוברים טורקים כחובה מוסרית בלבד – לא כתנאי. אלא שכשרונו הרטורי של ארדואן סחף אותו בנאומים פומביים רחוק יותר, וכך קרה שהוא עצמו, מיוזמתו, הפך את הסרת הסגר מעל עזה לתנאי השלישי.

כך, כשהתכנסו נציגי ישראל וטורקיה, יוסף צ'חנובר ואוזדם סנברק, בסיועם של השר משה יעלון מכאן ומנכ"ל משרד החוץ הטורקי פרידון סינירליאולו משם, כדי לגבש את חוזה ההסדרה; חוזה שאמור היה לייתר את דו"ח ועדת פאלמר (ועדה מטעם האו"ם לבדיקת אירועי המשט - שבראשה עמד ראש ממשלת ניו זילנד לשעבר, ג'פרי פאלמר) ולהחזיר את היחסים בין שתי המדינות לתלם, הוסדרו לחלוטין שני התנאים המקוריים.

למרות שהתנאי השלישי לא הוסדר לחלוטין, הסכים אז ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להסכם לפיו ישראל תתנצל על "טעויות מבצעיות שאירעו במהלך ההשתלטות על המרמרה, אם היו כאלה" ותשלם פיצויים למשפחות ההרוגים. בסופו של דבר חזר בו ראש הממשלה מהסכמתו בשל התנגדותו הנחרצת של שר החוץ אביגדור ליברמן לכל נוסח שיש בו התנצלות, שעליה מסרבים הטורקים להתנצל. בסופו של דבר, דו"ח פאלמר הודלף, וטורקיה גירשה את השגריר והורידה את דרג היחסים בין שתי המדינות.

כאמור, גם מחוות של רצון טוב – ישראל אפשרה העברת ציוד טורקי לבניית בית חולים בעזה; מיהרה להיענות לקריאה טורקית לסיוע לנפגעי רעש האדמה בוואן (אוקטובר 2011) ; ארדואן, מצדו, שיגר מטוסי כיבוי בזמן השריפה בכרמל (דצמבר 2010) – לא הועילו.

נורמליציה– יוֹק. (אותה מילת שלילה טורקית שמשמעותה "לא").
שוב ושוב מציינים ראש הממשלה ארדואן ושר החוץ דבוטאולו שדבר לא ישתנה כל עוד ישראל מסרבת לעמוד בשלושת התנאים כפי שהם - ללא כל פשרה, ללא "דרך עוקפת".
מנגד, מתעקשת ישראל שלא לקבל את התכתיב הטורקי. הסיבה לכך, מעבר ל"כבוד הלאומי" שבו לא אדון כאן, נעוצה בחוסר הוודאות לגבי השאלות הבאות – "האם התנצלות תחזיר את היחסים לקדמותם?"; ''האם פיצויים יחזירו את הברית האסטרטגית?"; ''האם אנקרה תחדל מהביקורת הבוטה שהיא מותחת שוב ושוב על ממשלת ישראל?''
התשובות לשאלות האלה הן "לא" ו"לא'' ו''לא''. אם יוכלו מקבלי ההחלטות לשוב ולהיפגש עם מקביליהם בטורקיה הם יגלו עד כמה השתנתה המדינה הזו. עד כמה הוביל אותה ארדואן בשנות הנתק הדיפלומטי בדרך אחרת. טורקיה הפכה לאיסלמית יותר.

כך, לפני שנה הצית ארדואן סערה כשהצהיר בפרלמנט שמטרתו "לגדל נוער דתי".

הוא מוביל שינויי חקיקה שמאפשרים לנשים לכסות ראשן במוסדות ממלכתיים.

ארדואן פועל להגבלת זכותן של נשים לבצע הפלה - שאותה הוא מכנה "רצח" - גם כשמדובר באונס, ומפלגתו מטילה עוד ועוד הגבלות על צריכת אלכוהול. אגב, כדי לעמוד בתנאים החדשים נאלצה קבוצת הכדורסל הנודעת אפס פילזן, שנתמכה על ידי החברה ליצור משקאות אֶפֶס לשנות את שמה לאנדולו אפס כדי להסיר את הסממן האלכוהולי פילזן (בירה בנוסח פילזנר) משם הקבוצה.

אנשי הצבא הבכירים המוכרים בישראל – "שומרי הסף" מן העבר של החילוניות - הושמו מאחורי סורג ובריח. ביום הרפובליקה האחרון אף נרשמה היסטוריה כאשר מפקדי הצבא החדשים הגיעו לקבלת הפנים בביתו של הנשיא עבדוללה גול, שאותה החרימו קודמיהם בשל נוכחותה של אשתו מכוסת הראש.

אבל יש גם צד שני לדברים. כדי להתקדם לקראת פיוס, על מקבלי ההחלטות בישראל להבין שטורקיה היום אינה עוד מדינה נכשלת מבחינה אסטרטגית. טורקיה היא מעצמה כלכלית עולה, חברה במועדון הג'י 20, וכלכלתה ממוקמת במקום ה-17 בעולם. ארדואן אף הציב מטרה שבשנת 2023 (מאה שנים לנפילת האימפריה העותמנית והקמת הרפובליקה) היא תהיה אחת מעשר הכלכלות המובילות בעולם.
מנעד היעדים של נתיבי אוויר טורקיים התרחב מעבר לכל דימיון. באיסטנבול מתכננים עכשיו נמל תעופה בינלאומי שלישי. "הגדול בעולם" הם אומרים.

בשנת 2008, כשנפגש ארדואן עם שמעון פרס בעצרת הכללית של האו"ם, הוא ביקש ממנו סיוע בקידום ענייניה של אנקרה בוושינגטון. היום ארדואן לא זקוק לפרס כדי למצוא אוזן קשבת בוושינגטון. נשיא ארצות הברית רואה בראש ממשלת טורקיה שותף קרוב. הדרך מאנקרה לוושינגטון לא עוברת עוד בירושלים.

אם יחליט ראש הממשלה בנימין נתניהו, במהלך כהונתו השלישית, לפעול ברצינות לשיקום היחסים עם טורקיה, הוא חייב יהיה להבין שהתנאים השתנו. נורמליזציה עם טורקיה לא תהיה שוב ברית אסטרטגית ולא תכלול עוד סיכומים אינטימיים עם גנרלים שמנהלים את ענייני המדינה מעל לראשם של פוליטיקאים נבחרים, כפי שהיה לפני שנבחר ארדואן לראשות הממשלה. חלפו גם הזמנים בהם טורקיה היססה והבליגה על מה שנתפש בעיניה כעוולות הכיבוש. הממשלה בירושלים תמשיך להיות נתונה להתקפות מילוליות כשמדיניותה תטריד את אנקרה.

למרות זאת, ודווקא בשל כך, האינטרס הישראלי הוא להסדיר את הקשרים. כל עוד ניתן. כל עוד הערוץ הדיפלומטי פתוח, ובאנקרה פועלים אנשי ציבור שעדיין זוכרים ומוקירים את ימי הזוהר בין המדינות.

האינטרס הישראלי הוא להשיב את שגריר ישראל לאנקרה, כדי שיוכל לנמק את העמדה הישראלית, ואולי אף להרגיע ולהסביר. גם ראש הממשלה ושרי החוץ והביטחון יוכלו לנהל דיאלוג ישיר; גורמי צבא ומודיעין יוכלו להחליף מידע אודות איומים משותפים, כמו סוריה ואפילו איראן.

טורקיה תסיר את התנגדותה ותאפשר לישראל לקחת חלק בפעילות של נאט"ו, ותתיר למפקדי הברית להעביר לישראל מידע מתחנות הרדאר נגד טילים בליסטיים שהוצבו בשטחה, שעלול להיות חיוני אם המתיחות מול איראן תסלים).

זאת, ועוד: אם ישוקמו הקשרים, יהיו נתיבי האוויר מעל טורקיה פתוחים גם לטיסות צבאיות. קציני צה"ל וחייליו לא יהיו נתונים לאיומים ממצד גורמים משפטיים בינלאומיים, וטורקיה לא תנסה להצר את צעדיה של ישראל בארגונים בינלאומיים.

המזרח התיכון משתנה לנגד עינינו. טורקיה לא עמדה במקום מאז הורד דרג היחסים, וגם היא משתנה באופן דרמטי. צריך להבין את זה, אך דווקא בשל כך אסור לישראל לאבד אותה לגמרי. היא זקוקה לה לצידה.

 

More from Arad Nir

Recommended Articles