אובמה מניח את האג'נדה המדינית על שולחן המו"מ הקואליציוני

הבחירות הקודמות בישראל התקיימו בפברואר 2009, כשלושה חודשים לאחר שברק אובמה נבחר לתפקיד הנשיא השחור הראשון בתולדות ארה"ב, כחודש לאחר שנכנס לתפקיד. ממשלת נתניהו הוקמה ב-1 באפריל 2009. היה לאובמה "תפר" של 40 יום בהם הוא היה נשיא מכהן ואילו נתניהו היה ראש ממשלה מיועד וניסה להרכיב קואליציה. קדימה של ציפי לבני היתה אז המפלגה הגדולה ביותר בכנסת, 28 מנדטים, אחד יותר מהליכוד של ביבי. גורמים שונים, מישראל וגם מחוצה לה, המליצו אז בפני אנשיו של אובמה לקיים ביקור בזק נשיאותי בירושלים. הסיבה: לנסות להשפיע על הרכב הממשלה העתידית בישראל. מכיוון שלנתניהו יש שתי קואליציות אלטרנטיביות אפשריות, אמרו הממליצים, ביקור נשיאותי יבהיר לנתניהו, וגם לציפי לבני, שהאג'נדה בקדנציה הקרובה תהיה מדינית וכדאי להרכיב ממשלה בהתאם. זו תהיה "התערבות עדינה" בעניינים הפנימיים של ישראל, אבל כזו שנמצאת במתחם הלגיטימיות. אובמה, כזכור, לא קיבל את ההמלצה. הוא העדיף לבקר בקהיר ולשאת את "נאום קהיר" המפורסם שנראה, בדיעבד, כאחת השגיאות המהדהדות שלו.

נדלג לימינו אלה. גם הפעם שוגרה לוושינגטון המלצה. אותה המלצה בדיוק. זהות הממליצים היתה דומה. גורמים ישראלים המעורים במו"מ המדיני לדורותיו, מעורבים פוליטית, וגם בינלאומית, באיזור כולו. יש לך הזדמנות, אדוני הנשיא, לאותת שוב על כוונותיך. להבהיר, למי שצריך להבהיר, שהפעם הנושא המדיני באמת בראש סדר היום. יכול להיות שכך תוכל להשפיע על הרכב הקואליציה. יכול להיות שנתניהו יפנים סוף סוף את המצב. יכול להיות שהשותפים הקואליציוניים שלו יבינו. זו ההזדמנות השניה שלך, אדוני הנשיא, אמרו הממליצים, שלישית לא תהיה. אין עוד קדנציה. זה עכשיו, או אף פעם.

הרושם הראשוני היה שאובמה לא מקבל את ההמלצה. הסימן הברור הגיע בדמות ההכרזה על ביקור בזק של ג'ון קרי, שר החוץ המיועד, באיזור. זה יספיק לילידים המזרח תיכוניים והאסיאתים, בינתיים. והנה, אתמול, הפתעה. אובמה מגיע. רבים בישראל הופתעו. ראשית, בגלל ההנחה שנשיא ארה"ב מתכוון להיות אורח הכבוד המרכזי ב"ועידת הנשיא" הישראלי שתתקיים ביוני, בה יחגוג שמעון פרס יום הולדת 90. אובמה רוחש כבוד עמוק לפרס ומטפח אותו כאלטרנטיבה המוסרית לנתניהו. הגעה שלו לאירוע של פרס, תוך דילוג אלגנטי על ביבי במשך 5 שנים, יכולה להיות מסר נוקב. אבל נדמה לי שמשהו בוושינגטון זז בכל זאת והם החליטו להפסיק ליהנות, ולנסות לנצח. לא רק בקלפיות באמריקה, אלא גם בלבבות בישראל. אובמה יגיע במארס, עם ממשלה ישראלית חדשה או בלעדיה, וזה יהיה איתות ברור: חברים, הפעם יהיה תהליך מדיני, הפעם לא ניתן לכם למרוח אותנו, נתניהו יקירי, כדאי לך להקים קואליציה שתוכל לעבוד איתה, כדי שאנחנו נוכל לעבוד איתך. נקודה.

אז מה התוכנית? מוקדם לחגוג. לאובמה אין כוונה בשלב הזה להפשיל שרוולים ולטבול את ידיו העדינות בזוהמה שלנו. בשביל זה הוא הביא את ג'ון קרי ויותר מדוייק להגיד, בשביל זה המציאו את האירופאים. אמריקה "תוביל מאחור", כמו שאובמה אוהב, עם גיבוי ועם איתות ותנסה לזהות את הרגע הנכון ביותר כדי להתפרץ פנימה ולהטיל את מלוא כובד משקלה על משהו, או מישהו.

ומה האירופאים יעשו? הם חושבים על זה עכשיו. ההובלה היא של לונדון, פריס וברלין. בפעם הקודמת שהם הניחו על השולחן תכנית מדינית, היא נפחה את נשמתה עוד בטרם נגמלה מחיתוליה. התכנית הבאה שלהם תהיה יותר ריאלית. קווים כלליים: אישור היוזמה הערבית על ידי כל הצדדים (עם הסתייגויות ישראליות רפות). פתיחת מו"מ להסדר קבע, בפיקוח בינלאומי, בלי דדליין. דחיית הבעיות הקשות לסוף התהליך, שאף אחד לא רואה באופק. במקביל, זירוז של תהליך ה"בוטום-אפ" המפורסם, השקעה מאסיבית בשטחים, סיוע של העולם הערבי, הליגה הערבית, המפרציות והקהיליה הבינלאומית. וכן: הקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים, בהסכמת כולם. אבו-מאזן יהיה סוף סוף ראש מדינה. במקביל,  הוא יקבל ערבויות בינלאומיות שישראל לא תמזמז את המו"מ לנצח (אלא רק עד ביאת המשיח). ובא לציון ולפלסטין גואל.

אזהרה: התכניות הללו עוד בשלב גיבוש. יש מספיק דברים שיכולים לפוצץ אותן בטרם יוולדו. אם יוולדו, עלול לקרות להן מה שבדרך כלל קורה לתכניות שהגויים מתכננים בשביל היהודים והערבים: קבורת חמור בקבר האחים של תכניות השלום לדורותיהן. אבל בינתיים, מותר לגלות שביב מסויים של אופטימיות. קודם כל, אובמה עושה מעשה, סוף סוף. שנית, העניין המדיני מתחיל להתרומם מרבצו ומגלה סימני חיים. המוניטור מתעורר וצפצוף חלוש נשמע בחדר הבקרה. מה זה אומר לגבי המפה הפוליטית בישראל? שיכול להיות שדווקא "הבית היהודי" של נפתלי בנט תהיה פחות רלוונטית. ואולי ציפי לבני תהיה יותר רלוונטית מכפי שתכננה מראש. יאיר לפיד, אגב, מדבר בשיחות סגורות על תכניות מדיניות דומות. כל מה שנשאר זה להביא גם את ביבי, ואת הקיצונים (הלא מעטים) בליכוד, ואת ליברמן כמובן, ולעשות הסטוריה. ובכן, אל תעצרו את נשימתכם. אבל בטח יהיה מעניין.