מרידור: הליכוד הלך ימינה, והציבור העניש אותו

בחורף שעבר, באחת מהישיבות השבועיות של סיעת הליכוד, ישבו זה לצד זה החברים הוותיקים, השרים דן מרידור ובני בגין, ועקבו, כשהם מכווצים בכסאותיהם, אחר עוד מופע התלהמות נגד בית המשפט העליון, שהובילו חברי הכנסת מהאגף הימני של המפלגה, "יקירי המתנחלים": ציפי חוטובלי, דני דנון וזאב אלקין.

באותם ימים סער הליכוד בשל הוראת בג"ץ לפנות את בתי המאחז הבלתי-חוקי מגרון, שנבנו על קרקע פרטית. אלקין וח"כים נוספים ניסו ליזום חוק עוקף בג"ץ. מולם עמדו מרידור, בגין והשר מיכאל (מיקי) איתן כחומה בצורה, והצליחו לסכל את הכוונה.

"אני מרגיש כמו חייזר", לחש בגין על אזנו של מרידור, שהרגיש בדיוק כמוהו, לא שייך, לא בטרנד, או בלשון הילדים 'לא מקובל'. פחות משנה לאחר מכן, בלילה אחד, ליל תוצאות הפריימריז בליכוד, מצאה עצמה שלישיית השרים הזאת מחוץ לרשימת המפלגה לכנסת. הקבוצות הימניות הקיצוניות שהשתלטו על הליכוד מפנים, רובם תושבי ההתנחלויות, שלחו אותם הביתה, והציבו בראש הרשימה את חוטובלי, דנון ואלקין. לשלישיית אבירי שלטון החוק של הליכוד, שכונו בלעג "הפיינשמייקרים" ("יפי נפש", בעברית צחה) על ידי אביגדור ליברמן - לא היה סיכוי מולם והם חוסלו פוליטית.

באותו לילה הכריז בנימין נתניהו כי למרות שנשלחו הביתה, הוא רוצה את בגין ומרידור לידו, אמירה ממנה השתמע כי ידאג להם לתפקיד שרים בממשלתו. גם אם נתניהו התכוון לכך, הרי שאחרי הבחירות, עם מפלגה מכווצת ומחסור חמור בתפקידי שרים, הסיכוי שזה יקרה – אפסי.

ארבע שנים ישב מרידור בשמינייה, עסק בענייני איראן (ראו חלקו הראשון של הראיון) והרגיש שהוא משפיע וקובע, עד שהמתנחלים הראו לו מי משפיע באמת בליכוד.

בחלקו הפוליטי של הראיון לאל-מוניטור, מספר מרידור על הטעות הקשה שביצע נתניהו בחבירתו לליברמן, עמו הקים את הליכוד-ביתנו, על התמסרותו לימין הקיצוני, ומביע ספק באשר ליכולתו לתפקד בתוך סיעה ימנית ולהוביל מהלך מדיני משמעותי.

יש בכלל סיכוי שנתניהו, בראש סיעה ימנית כל כך המחוברת למתנחלים, יוכל לפתוח במו"מ עם הפלסטינים?

"נתניהו לא יכול עם הרשימה שיש לו להוביל כלום, ולכן הוא צריך לבנות קואליציה שתאפשר לו את זה, למרות הבעייתיות אצלו. אבל קודם כל נתניהו צריך להחליט לאן הוא עצמו רוצה להגיע. בעם ובכנסת יש רוב לפתיחה במו"מ מדיני ולהגעה להסדר.

אני מניח שאם הוא ירצה להקים קואליציה מדינית הוא יוכל, והוא גם ימצא דרכים לשכנע את המתנגדים בסיעה. בלי להיות ציני יש לראש ממשלה דרכים משלו (מרידור רומז לכיבודים ותפקידים). בעניין של ליברמן אני לא מודאג - הוא הרי הסכים למדינה פלסטינית, הוא אפילו מרחיק לכת ממרצ כי הוא מוכן לוותר על קווי 67".

אתה מצליח להבין איך איבדת את הליכוד?

"הליכוד מעולם לא היה מפלגת ימין, או מפלגת ימין קיצונית. גם אם תחפשי לא תמצאי אצל מנחם בגין באף מקום את ההגדרה "ימין" על עצמו. אנחנו תנועה שתמכה תמיד בבית המשפט העליון. בגין הגדיר את הליכוד 'תנועה לאומית ליברלית'- כדי לבטא מיזוג בין העניין הלאומי לזכויות הפרט והאדם. אני חושב שהליכוד היה צריך להישאר תנועה מרכזית. אני חושב שבבחירות האחרונות היו הרבה אנשים במרכז הפוליטי שהיו יכולים להצביע לליכוד. לו הליכוד היה שומר על הקו המרכזי שלו".

אתה מדבר על כך שנתניהו פספס את המרכז הפוליטי...

"פספסנו את נושא הגיוס לצבא כשמופז היה בתוך הממשלה. אני חושב שאם היינו הולכים לנוסחת גיוס, לא הייתה תקומה למפלגות המרכז. הליכוד היה יכול לקחת עשרה מנדטים מהגוש הזה, ולהיות מפלגה גדולה יותר גם בלי ישראל ביתנו.

הצטערתי על ההליכה ימינה לכיוון הלאומי, הלאומני. חשבתי שהחיבור עם ליברמן, שלא אהבתי אותו מתחילתו – יזיק לנו. מתברר שצדקתי. בנוסף, היו הפריימריז בליכוד שנתנו למחנה הליברלי מכה: אני, בני בגין ומיקי איתן נזרקנו. זו הייתה אמירה פוליטית ברורה וחדה. כשאיש כמו פייגלין בתוך הרשימה, והגורמים הליברליים מחוצה לה זה צובע את הליכוד בצבע אחר, והיה לכך ביטוי בתוצאות הבחירות. הציבור עזב את הליכוד במספרים גדולים, אבל אני מבין למה: המפלגה שינתה את אופיה".

נפגעת אישית?

"אני מצטער שהגענו לזה. לליכוד זה לא טוב, למדינה זה לא טוב. אני חושב שזה עניין ערכי. אני את דעותיי הבעתי בתוך הליכוד, גם על שמירת הדמוקרטיה וזכויות האדם ושוויון וגם על המהלך המדיני. כנראה לא אהבו את זה, את עניין שלטון החוק. לבני בגין, שלא מוכן לוותר על סנטימטר אחד משטחי ארץ ישראל אמרו לו ללכת הביתה, כי הגן על שלטון החוק. זאת אמירה מאוד ברורה.

אני מצטער שהאיזון הזה הופר. כש'דמוקרטיה', 'זכויות אדם' ו'שלטון החוק' הופכים פתאום למושגים שמאלניים, זה דבר לא טוב.

זו עובדה שרציתי להיבחר שוב, כי התמודדתי, וזו עובדה שציבור בוחרי הליכוד חשב אחרת, ואני מקבל את הדין. הציעו לי מקומות במפלגות אחרות, אבל לא חשבתי שזה נכון".