?מי מפחד מהמצביע הרוסי

הפוליטיקאים הישראלים מתקשים לעקוב אחר ההתפתחויות והשינויים בקרב ציבור דוברי הרוסית. הם תמיד התקשו, אך מאז ש"הרחוב הרוסי" הפך מאוטוסטראדה למסלול מכשולים רב סמטאות מבחינתם, הבלבול באשר ל"מקומם" של "הרוסים" על המפה הפוליטית רק הולך וגדל. דומה שיותר מדי מתעסקים בניסיון לפצח את עמדותיהם המדיניות, ופחות מדי במיפוי מיצובם החברתי. שני הצירים האלה תמיד הניעו את דפוסי ההצבעה של ציבור זה, באופן שבלבל את הפוליטיקאים הישראלים. דומה שהם לא רק כושלים בהבנתו של ציבור זה, אלא גם – עדיין - פוחדים ממנו, כפי שפוחדים מכל תופעה לא לגמרי מובנת. ההמנון הלאומי של דוברי הרוסית בארץ הוא, כמובן, "התקווה"; ההמנון הקהילתי הוא שירו של פרנק סינטרה-"I did it my way".

שני תהליכים עסקיים שהתרחשו בימים אלה משקפים היטב את המתרחש במערכת הבחירות במה שמכונה "הרחוב הרוסי". אחד ממשרדי הפרסום הגדולים בישראל, מקאן אריקסון, סוגר את המחלקה הרוסית שלו, שפעלה במיוחד במגזר הרוסי; כמעט במקביל, הגדיל "וסטי", הגדול בעיתונים בשפה הרוסית בישראל, את מהדורת סוף השבוע שלו ואת מגזין הנשים "שארם" שהוא חלק ממנו.