הליכוד ביתנו – שתי מפלגות לשני קהלים

מעל במת אולם האירועים "וידה" באשדוד, שארח את כנס סיום קמפיין הבחירות של "הליכוד ביתנו", הצהיר חגיגית ראש העיר המארחת, הד"ר יחיאל לסרי (ליכוד): "בחיבור בין הליכוד לישראל ביתנו - הקמנו מעצמה פוליטית". באותה שעה בדיוק, דיווחו במהדורת החדשות של השעה 8 בערב, כי על פי סקר עדכני מקבלת "המעצמה המאוחדת" 32 מנדטים; שהם עשרה מנדטים פחות מסכום כוחן של שתי המפלגות הנפרדות בכנסת היוצאת: 27 הליכוד, 15 ישראל ביתנו. האם משהו לא לגמרי עובד, או להפך - עובד מצויין? הליכוד ביתנו היא עדיין המפלגה הכי גדולה, והיא זו שתוזמן לנשיא להרכיב את הממשלה.

האווירה ששררה בקרב 600 מאוהדי שתי המפלגות, שמילאו את האולם מפה לפה, שיקפה היטב את המורכבת הפנימית שטמונה במפלגה החדשה "הליכוד ביתנו": הטקסיות החגיגית שמעל הבמה, לעומת הבלבול והמבוכה שלמרגלותיה.

אפילו האופן בו התפרשו האוהדים והפעילים באולם, שיקף את ההססנות שבחיבור הזה. על כיסאות הפלסטיק הלבנים, מתחת לדגלי ישראל לאין ספור, התיישבו אנשי ליכוד מזה, ואנשי "ישראל ביתנו" מזה. עברית לחוד, ורוסית לחוד. ביחד - אך כל אחד לחוד. "זה כמו לחבר לא נכון שני חוטי חשמל. מה תקבלי? קצר חשמלי. זה מה שקרה בחיבור בין הליכוד לישראל ביתנו", אמר אליהו שווילי המצביע למפלגתו של אביגדור ליברמן; "אנחנו זה בעיקר רוסים, אצלם זה כאלה ותיקים". ואילו גבריאל אטיאס מהליכוד מסכים אתו עקרונית, אבל מוצא בכל זאת את הצד החיובי. "זה טוב לנו, כי החיבור הזה הבטיח מראש שביבי ימשיך להיות ראש הממשלה. יש באמת שינוי באופי של המפלגה, אבל נקווה שזה יעבוד".

ואכן, לרגע אחד באותו ערב נדמה היה שזה עובד: כשנכנסו לאולם בזה אחר זה אביגדור ליברמן ובנימין נתניהו זכו שניהם לתשואות רמות משני הקהלים. לרגע אחד באולם האירועים באשדוד האפילה תחושת ניצחון על הספקנות ואפילו על הכעס.

לא בכדי נבחרה אשדוד לארח את כנס סיום קמפיין הליכוד ביתנו. העיר מוכת הטילים, שבדרך כלל זוכה להתייחסות תקשורתית רק בעת מבצע בעזה, צמחה וגדלה בזכות העולים מברית המועצות לשעבר, עד שזכתה לכינוי "מוסקבה הקטנה". דפוסי ההצבעה שלהם גם הבטיחו את אופייה הימני של העיר. בבחירות האלה, יש גם לעולים המאוכזבים מאובדן הייצוג העצמאי שלהם שנוצר בעקבות חיבור מפלגתם עם הליכוד, אפשרות לשחזר משהו מדפוס ההצבעה הקודם שלהם בשתי מערכות בחירות קודמות: ב-1996 וב-1999. באותן מערכות בחירות הצביעו הבוחרים ''הרוסים'' בשני פתקים: האחד לישראל בעלייה ואחר כך גם לישראל ביתנו, והאחר לראש ממשלה על פי בחירתם - נתניהו ב-96' ואהוד ברק ב-99'.

עכשיו, בפתק אחד, הם מקבלים את נתניהו וליברמן ביחד. הראשון – ראש הממשלה שעדיין מועדף על רובם. השני – המנהיג הוותיק (למרות העובדה שכבר צוינה באתר זה שההצבעה עבורו כבר מזמן אינה מגזרית במהותה). אגב, זאת הסיבה לכך שמתוך המנדטים הלא-מעטים שאיבדה, על פי הסקרים, הליכוד-ביתנו, זליגת "קולות הרוסים" קטנה בהרבה ממספר הקולות של הצד הליכודניקי שברחו מהרשימה המשותפת.

סביר להניח, כי ש"ס בכלל ואריה דרעי בפרט, תרמו לא מעט לליכוד השורות בישראל ביתנו, והותירו בתוכה גם את אותם מצביעים שחשבו לנדוד למפלגות אחרות. התבטאותו של דרעי שכינה את הליכוד "הרוסי" מפלגה לבנה, ותשדיר הבחירות הבוטה של ש"ס עוררו תחושת עלבון צורב שפעלו לטובתו של ליברמן, (חברו הטוב, אגב, של דרעי). למי שהחמיץ: בתשדיר בוטה במיוחד נראים בני זוג עומדים תחת חופה, כשמכשיר פאקס לידם, הכלה - רוסיה בלונדינית גבוהה הפולטת בגסות מילים ברוסית מוגזמת - מסבירה לחתן כהה העור וקטן הקומה, כי היא תקבל את אישור הגיור-אינסטנט שלה בפאקס. החתן המזועזע מגלה שכלתו אינה יהודיה, ונרתע בסלידה מן הנשיקה שלה. התשדיר, המכונה "כוכבית גיור", עורר זעם ציבורי רחב, ופגע קשות ברגשותיהם של מאות אלפי עולים מבריה"מ.

על פי הערכות, מפלגתו של ליברמן איבדה במערכת בחירות זו עד שני מנדטים מקולות מצביעיה ה"רוסים"; הליכוד, מצידו, איבד יותר מחמישה. עיקר בריחת הקולות מהליכוד היא כנראה לבית היהודי. הקולות הרוסים נדדו למקומות מגוונים יותר. כשליש למפלגתו של יאיר לפיד "יש עתיד", כשליש לבית היהודי בראשות נפתלי בנט. חלקם בזכות "הימניות" המוצהרת, חלקם דווקא בגלל האופי הדתי- מסורתי-מתנחלי של המפלגה. בהקשר זה יצויין, כי בניגוד לתדמית החילונית המובהקת של העולים מבריה"מ, יש בקרבם מקרים לא מעטים של חזרה בתשובה, ורובם, על פני שנים, מבקשים לשמר את אופייה היהודי של המדינה. שיעור דומה של עולים, על פי סקר של הד"ר מינה צמח, נדד למפלגת העבודה.

קולות מעטים מכדי להתייחס אליהם, ילכו למפלגות שמאל כמו מרצ וקדימה. השמאל, גם הפעם, לא הצליח כמעט לגייס מצביעים בקהילת דוברי הרוסית. בשולי מפלגות המרכז - שמאל יש אמנם קבוצות של צעירים ממוצא רוסי, צעירים אידאולוגים ומחויבים, אבל כרגע זה לא מספיק. כך, למשל, כשמנהיגת העבודה, שלי יחימוביץ', ומנהיגת מרצ, זהבה גלאון, הגיעו במסגרת מסע הבחירות למועדון "פישקה" בתל אביב (מועדון לפעילות חברתית- אומנותית של צעירים דוברי רוסית), הן התקבלו באהדה רבה מצד הנוכחים. הצעירים גילו עניין וידע עמוקים להפתיע באידאולוגיה ובקווי היסוד של שתי התנועות. הצבעה לאחת מאותן מפלגות - זה כבר סיפור אחר. כששאלתי אותם אם הגיעו לכנסים בגלל כוונה להצביע לאחת המפלגות האלה - רבים הגיבו בחיוך: "יש עוד אפשרות; באנו כי אין משהו אחר לעשות הערב". עם זאת, סביר כי ההתעניינות הזאת תתורגם בעתיד לניידות פוליטית חדשה של הדור הצעיר של דוברי הרוסית.

חזרה לאולם וידה באשדוד. המצביעים "הרוסים", לצד שותפיהם החדשים לדרך, מתכנסים תחת דגלי הליכוד-ביתנו. כשנתניהו נכנס לאולם, מלווה ברעם תופים ועל רקע קריאות קצובות "הו-הא מי זה בא - ראש הממשלה הבא", נותרו דוברי הרוסית סקרנים אך שקטים. הם לא הצטרפו לקריאות, ולא מפני שאין הם מסכימים; זו פשוט תרבות פוליטית אחרת. הם ביחד - אבל עדיין שתי מפלגות לשני קהלים - זה של הליכוד וזה של ישראל ביתנו.