כיצד היה נוהג מנכ"ל מפעל, אשר מנהל המחלקה המשפטית שלו מבהיר לו באופן חד משמעי כי תוכניתו לספח למפעל שטח שאינו שייך לו עלולה לסבך אותו עם החוק? מה היה עושה המנכ"ל, אם אותו מנהל מחלקה, שמחזיק בתואר דוקטור למשפטים, היה מודיע לו שלא יוכל להגן על הפלישה בבית המשפט? כמה מנכ"לים היו מעזים להתעלם מאזהרותיו של היועץ המשפטי, שהם עצמם מינו לתפקיד, תוך שהם אוטמים את אוזניהם למשמע רעמי הביקורת מכל קצווי תבל נגד המהלך המפוקפק? כמה מועצות מנהלים היו מאשרות את תוכניתו של המנכ"ל וגם מאפשרות לו למנות עורך דין חיצוני, כדי שיגן על החברה מפני תביעות נזיקין של בעלי הקרקע?

הנמשל הוא כמובן פרשת "חוק ההסדרה" שנועד לאפשר השתלטות של מדינת ישראל על אדמות פרטיות של פלסטינים בגדה המערבית. היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, שכנה לבניין של שרת המשפטים איילת שקד, הבהיר לה שהחוק אינו חוקתי וגם מנוגד למשפט הבינלאומי. טובי ידידיה של ישראל בבירות העולם מחו נגד הכוונה להעבירו בממשלה ובכנסת. בצעד נדיר, הודיע מנדלבליט כי לא יגן על המדינה מול עתירה צפויה לבג"ץ נגד החוק. ואמנם, העתירה הגיעה והיועץ משך את ידו מהתיק. הלקוחה שלו היא המדינה. תבוסה שלו היא תבוסה של המדינה. באופן נדיר גם ראשי השירות המשפטי הציבורי האחרים הנוגעים בדבר - היועץ המשפטי לכנסת, היועץ המשפטי למערכת הביטחון והפרקליט הצבאי הראשי - הביעו את התנגדותם לחוק.

מועצת המנהלים בראשותו של מר בנימין נתניהו, כלומר הממשלה, לא פיטרה את הפרקליט אשר מקבל שכר כדי לייצג אותה אבל במקום זאת שולח אותה לחפש עורך דין בשוק הפרטי. לשרי הממשלה לא היה מה לומר על החלטתה של שקד להפקיד את התיק בידי עורך הדין הראל ארנון, שהמשטרה המליצה לא מזמן להעמידו לדין פלילי. שקד הודיעה כי אין מניעה משפטית לשלוח את ארנון לספסל ההגנה בבית המשפט העליון, שכן "הוא האדם המתאים ביותר למשימה הזאת".