"כאן, בדומא, הכל החל", אומר קצין ישראלי בכיר לאל-מוניטור, "אנחנו סופרים את גל הטרור הנוכחי מרציחתם של בני הזוג הנקין ב-1 באוקטובר, אבל אין ספק שהזרעים נטמנו ב-31 ביולי, כשמשפחת דוואבשה נשרפה בביתה בכפר דומא. העובדה שהמעשה הזה עדיין לא פוענח על ידי השב"כ, לעומת העובדה שרוצחי בני הזוג הנקין נלכדו ארבעה ימים לאחר הפיגוע, מעוררת תסיסה רבה בקרב הפלסטינים", אמר הקצין.

התיאור הזה מדויק. ברחוב הפלסטיני חובב תיאוריות הקונספירציה והמזימות, משוכנעים שהשב"כ וצה"ל פשוט לא מתאמצים ללכוד את הרוצחים ששרפו למוות את סעד וריהאם דוואבשה, ואת בנם הפעוט בן השנה וחצי, עלי. בן נוסף, אחמד, בן חמש, נכווה באורח קשה והוא עדיין מאושפז.

"כשמדובר בפיגוע נגד יהודים", אמר לי השבוע גורם פלסטיני בכיר, "אתה רואה את היעילות של שירותי הביטחון הישראלים, שמפענחים ולוכדים את האחראים תוך ימים, מקסימום שבועות. פתאום, כשיש פיגוע הפוך, של יהודים שרוצחים ערבים, אז כלום לא קורה".

ביום שני בשבוע שעבר [30 בנובמבר] סיירתי, בחברת שני קצינים ישראלים בכירים, ב"ארץ המאחזים" שבשומרון. עמדנו על תל קציף והשקפנו על ההתנחלויות שמסביב, על המאחזים הלא חוקיים שנובטים מאותן התנחלויות, על הכפרים הערביים. לפתע הושיט הקצין את ידו והצביע לעברו של כפר פלסטיני שהשתרע על המדרון ממזרח לתל. דומא. בשב"כ איתרו את נתיב ההימלטות של שורפי משפחת דוואבשה מהכפר, אבל לא הצליחו לעלות על עקבותיהם.