ישראל פולס

ההתנצלות של אהוד ברק לא מספיקה

p
המחבר
בקצרה
התנצלותו של אהוד ברק בפני אזרחי ישראל הערבים לא תגרום להם כנראה להפגין אחריות ציבורית, לצאת מהבית ביום הבחירות ולהצביע בקלפי. הסיבה העיקרית לכך היא אי שיבוצם של מועמדים ערבים במפלגות הלא ערביות.

התנצלות בפני הציבור הערבי ומקום 10 ברשימה לכנסת – זה כל מה שהיה צריך כדי שמרצ תסכים לרוץ ברשימה משותפת עם אהוד ברק ומפלגתו ישראל דמוקרטית.

ברק, המנוסה בהתנצלויות שכאלה (זכורה התנצלותו ב-1997 בפני עדות המזרח על היחס שקיבלו מצד תנועת העבודה בשנותיה הראשונות של המדינה), הבין שאין לו מנוס מלבד להתנצל על אירועי אוקטובר 2000 בפני משפחות ההרוגים בפרט ואזרחי המדינה הערבים בכלל, אם הוא רוצה להישאר שחקן רלוונטי בבחירות ספטמבר 2019. את הטריגר להתנצלות סיפק לו ח"כ עיסאווי פריג' (מרצ) באמצעות מאמר שפרסם בהארץ תחת הכותרת "דברים שברק צריך לומר" [23 ביולי]. במאמרו קרא ח"כ פריג' לברק להתנצל על מותם של 12 אזרחים ישראלים ערבים שנורו למוות על ידי המשטרה. "אלו הדברים שכאזרח ערבי ישראלי הייתי רוצה לשמוע מאהוד ברק", כתב פריג', "אירועי אוקטובר 2000 התרחשו במשמרת שלי. 12 אזרחים ישראלים נהרגו מאש משטרת ישראל בזמן שהייתי ראש ממשלה. כמי שעמד בראש המערכת, האחריות לכך היא קודם כל שלי. גם אם לא אני לחצתי על ההדק".

מוזר, אותו ח"כ פריג' קרא רק שבועיים לפני כן לברק בראיון רדיו "מלכודת דבש מסוכנת ומפלגת", והצהיר כי "אני כערבי לא יכול לסלוח לו על אירועי אוקטובר 2000. ברק, אל תתנצל בפנינו, שב במגדלי הפאר שלך ואל תפריע" [10 ביולי].

אז מה קרה כאן בעצם? כנראה שח"כ פריג' וחבריו במרצ הפנימו את קרבתם לאחוז החסימה המאיים והבינו שאין ברירה מבחינתם אלא להתאחד עם ברק. הדרישה ממנו להתנצל, כפי שפורטה במאמר של ח"כ פריג', נועדה, כך נדמה, לרכך את האנטגוניזם שהשם "אהוד ברק" עושה לחלק גדול מאזרחי ישראל הערבים.

אגב, ייתכן שאותו ברק ישמש כעת "קרש הצלה" לארבע המפלגות הערביות שהרכיבו את הרשימה המשותפת. כלומר חיבורו למרצ יאיץ בהן להתגבר על המחלוקת ה"אידיאולוגית" של מי ישובץ במקומות 12-13, והן ירוצו שוב יחד כדי לסכל את בחירתו של ברק. תסמכו על חלק מהח"כים הערבים ותומכיהם שבוודאי לא יהססו להשתמש בשם "ברק" כדי להפגין עודף פטריוטיות ערבית.

מה גרם לברק להתנצל? התשובה פשוטה: הוא ראה שהמיזם שלו, ישראל דמוקרטית, לא מתרומם בסקרים. כיוון שעמיר פרץ סגר לו את הדלת, הוא היה חייב להתאחד בכל מחיר עם מרצ כדי לצלוח את אחוז החסימה. זו גם הסיבה שהסכים להיות משובץ במקום העשירי ברשימה. הרי זה לא מובן מאליו שראש ממשלה ושר ביטחון לשעבר ישובץ במקום כזה. אבל מי שהקשיב לברק בחודשים האחרונים הבין כי בגיל 77 הוא לא בא להיות עוד חבר כנסת, להסתובב בוועדות השונות ולהגיש הצעות חוק. לכן המיקום ברשימה אינו קריטי עבורו. יש לו מטרה אחת – להחליף את השלטון ולשלוח את נתניהו הביתה. לא משנה לו אם זה יקרה מהמקום השלישי, השביעי או העשירי. העיקר שיקרה.

ועדיין נשאלת השאלה, מה ערכה של ההתנצלות? האם היא תגרום לציבור הערבי לצאת מאדישותו, להפגין סוף סוף אחריות ציבורית ולהצביע בקלפי? נכון לעכשיו כנראה שלא! נתניהו יכול להמשיך להיות רגוע מהבחינה הזו. הסיבה לכך היא אי שיבוצם של מועמדים ומועמדות ערבים וערביות במפלגות הלא ערביות. נדמה כי המפלגות הללו רואות באזרחים הערבים קבלני קולות או עסקנים ולא מועמדים ראויים לרשימה לכנסת. הן רוצות את קולות האזרחים הערבים כדי להכניס אחרים לכנסת, כפי שמנסה לעשות בוגי יעלון ואחרים מכחול לבן באמצעות ציוצים על ביקורים שהתחילו לערוך פתאום ביישובים ערביים. אפילו ברשימת מרצ-ברק המאוחדת לא שיבצו, נכון למועד כתיבת שורות אלו, מועמד ערבי למעט ח"כ פריג'.

עבור מרצ ההתנצלות חשובה מאוד כדי לא לאבד את בוחריה הערבים. במרצ יודעים ששרדו את בחירות אפריל בזכות המצביעים הערבים, כך שהתנצלות ברק עשויה לשמש סוכריה מתוקה בפיהם של אותם מצביעים ולרכך את התנגדותם לברק. חשוב לזכור שרבים ממצביעי מרצ מקרב האזרחים הערבים הם אנשים המחפשים שותפות ערבית-יהודית בבית פוליטי חדש כי הם לא מוצאים אותה במפלגות הערביות או במפלגות המתנערות מהם, למשל כחול לבן.

אבל שאף אחד לא יטעה כאן. סביר להניח שהתנצלות ברק לא הייתה מגיעה כעת אם לא היינו ערב בחירות. מדובר בהתנצלות פוליטית, בדיוק כמו ההתנצלות ההיא בפני עדות המזרח, אך בתור אזרח ערבי אני סבור שמדובר בהתנצלות חשובה מאוד. נכון שהיא לא תחזיר את 13 ההרוגים (12 אזרחים ישראלים ואדם פלסטיני שלא היה אזרח ישראל). שום התנצלות או הבעת צער לא יספקו את משפחות ההרוגים ואת האזרחים הערבים, החשים כל פעם מחדש עד כמה יד המשטרה קלה על ההדק כשמדובר במפגינים ערבים. אני לא מכיר אף אזרח ערבי שיכול לסלוח בקלות על אירועי אוקטובר 2000. ההורים לא ישכחו את יקיריהם ולא יסלחו למי שירה בהם למוות. מצמררים דברי חסן עאסלה, אביו השכול של אסיל עאסלה, בוגר מחנה Seeds of Peace, שאמר לשדר הרדיו רזי ברקאי [24 ביולי]: "היה טוב אם (ברק) היה עומד בין הקהל ויורה לעצמו בראש או נותן לאחד מאחיי השהידים לעשות זאת. (אני) לא קורא לרצוח אותו, אבל אם הוא מודה בפשע הוא צריך לשלם".

ובכל זאת, עם כל הצער ועם כל הכאב, ללקיחת האחריות וההתנצלות הפומבית של ראש הממשלה לשעבר על אירועי אוקטובר יש משמעות סימבולית. גם אם מדובר בצעד פוליטי.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

עפיף אבו מוך כותב עבור אל-מוניטור. מעבר לכך, אבו מוך הינו הייטקיסט, פובליציסט ואקטיביסט פוליטי וחברתי. בעבר פירסם מאמרים רבים בכלי תקשורת שונים בישראל והשתתף כחבר פאנל בתוכניות רדיו וטלוויזיה כפרשן פוליטי. יוזם אירועי שבתרבות בחברה הערבית ופעיל למען הנכחת החברה הערבית בשיח הציבורי והחדרת הקול הערבי לתקשורת העברית בישראל. טוויטר AfifAbuMuch@

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept