האדישות שבה קיבל הציבור הישראלי את המלצות המשטרה להעמיד לדין את ראש הממשלה באשמת שוחד וסקרי דעת קהל שמוסיפים להחמיא לו, מזכירים את האבחנה של דונלד טראמפ מינואר 2016: "אני יכול לעמוד בשדרה החמישית בניו יורק ולירות במישהו – ועדיין לא אאבד בוחרים." בנימין נתניהו יכול להשתלח במשטרה, לחלק תעודות כשרות לאנטישמים, להסית נגד פעילי זכויות אדם, להעליב פעילה חברתית מקריית שמונה ולצרף את רעייתו למשלחת דיפלומטית לגואטמלה, ועדיין לא לאבד בוחרים. הפזמון החוזר ביותר בשיחות סלון הוא "נכון שהוא מושחת, אבל יש לך מישהו יותר טוב?" המענה המקובל הוא הנהון הסכמה.
בשעה שמתנגדיו של הנשיא האמריקאי יכולים לייחל לכך שממצאי צוות החקירות של רוברט מולר יקרבו את קץ הקריירה הפוליטית של טראמפ, נתניהו לא צריך למהר לתפוס תור בלשכת התעסוקה. בעוד שהמפלגה הדמוקרטית, אשר מציגה אלטרנטיבה למדיניות הממשל, הצליחה לכבוש את בית הנבחרים, מפלגות המרכז-שמאל הישראלי אינן מאיימות על שלטון הימין-חרדים. דומה שכל פרשיית שחיתות שנחשפת מחזקת את כוחו של נתניהו. הוא שבר את שיא העולם הדמוקרטי בכל הזמנים במספר התיקים הפליליים והמיניסטריאליים שפוליטיקאי אחד מחזיק בידיו בעת ובעונה אחת.
