האדישות שבה קיבל הציבור הישראלי את המלצות המשטרה להעמיד לדין את ראש הממשלה באשמת שוחד וסקרי דעת קהל שמוסיפים להחמיא לו, מזכירים את האבחנה של דונלד טראמפ מינואר 2016: "אני יכול לעמוד בשדרה החמישית בניו יורק ולירות במישהו – ועדיין לא אאבד בוחרים." בנימין נתניהו יכול להשתלח במשטרה, לחלק תעודות כשרות לאנטישמים, להסית נגד פעילי זכויות אדם, להעליב פעילה חברתית מקריית שמונה ולצרף את רעייתו למשלחת דיפלומטית לגואטמלה, ועדיין לא לאבד בוחרים. הפזמון החוזר ביותר בשיחות סלון הוא "נכון שהוא מושחת, אבל יש לך מישהו יותר טוב?" המענה המקובל הוא הנהון הסכמה.
בשעה שמתנגדיו של הנשיא האמריקאי יכולים לייחל לכך שממצאי צוות החקירות של רוברט מולר יקרבו את קץ הקריירה הפוליטית של טראמפ, נתניהו לא צריך למהר לתפוס תור בלשכת התעסוקה. בעוד שהמפלגה הדמוקרטית, אשר מציגה אלטרנטיבה למדיניות הממשל, הצליחה לכבוש את בית הנבחרים, מפלגות המרכז-שמאל הישראלי אינן מאיימות על שלטון הימין-חרדים. דומה שכל פרשיית שחיתות שנחשפת מחזקת את כוחו של נתניהו. הוא שבר את שיא העולם הדמוקרטי בכל הזמנים במספר התיקים הפליליים והמיניסטריאליים שפוליטיקאי אחד מחזיק בידיו בעת ובעונה אחת.
למרבה האבסורד, אם יוגש נגדו כתב אישום, נתניהו יאלץ להיפרד רק מתיקי הביטחון, החוץ, הבריאות והקליטה שבהם הוא מחזיק כיום. על פי החוק, יש אומרים לקונה אבסורדית בחוק, רק לראש הממשלה שמורה הזכות לחלוק את עתותיו בין לשכתו בקריית הממשלה לספסל הנאשמים.
נתניהו מצדו אינו חושש שהדבר ישפיע על בוחרי הליכוד. אז מה אם נתניהו אמר בעבר שיש חשש כי "ראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על פי האינטרס הלאומי" [2008]. הוא בכלל התכוון לראש ממשלה ששמו אהוד אולמרט, לא לבנימין נתניהו. כשמדובר בו, האינטרס הלאומי הוא שמשפחת נתניהו תשכון ברחוב בלפור עד קץ הימים, גם אם בית המשפט (ש"כידוע", נשלט בידי שמאלנים) יפסוק שזו משפחת פשע.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
