במקום להגן על הרמטכ''ל, נתניהו העדיף לתקוף את מנכ"ל בצלם

בניגוד להצהרותיו המתלהמות נגד חמאס, נתניהו מעדיף ללכת לבחירות מבלי להסתבך במבצע נוסף בעזה. לכן הוא מאפשר לאחרים להסיט את האש ממנו אל הרמטכ"ל וליצור מצג שווא כאילו את המדיניות בעזה מוביל גדי איזנקוט.

al-monitor .

נושאים מכוסים

israeli elections, idf, benjamin netanyahu, gadi eizenkot, btselem, rockets, hamas, gaza war, gaza strip

אוק 19, 2018

ביום חמישי בערב [18 באוקטובר], לאחר מעט מאוד שעות שינה בשל ישיבת הקבינט הלילית שבה נדון אופי התגובה על ההסלמה בעזה, אירח ראש הממשלה בנימין נתניהו את ראש ממשלת רפובליקת ונואטו שארלוט סלוואי ורעייתו. המפגש התקיים במעון בבלפור ונכחה בו כמובן גם הרעייה שרה. למי שהחמיץ, דאג נתניהו לספק עדכון ברשתות החברתיות, כולל תמונות של שני הזוגות.

ונואטו היא מדינת איים קטנה בדרום האוקיינוס השקט. בקיץ 2017 היא הכריזה על הכרתה בירושלים כבירת ישראל, אך למרות זאת מרבית הישראלים מעולם לא שמעו עליה.

נתניהו העדיף להתמסר לביקור הלא מאוד חשוב הזה, ולהתעלם כליל מההתקפות נגד הרמטכ"ל גדי איזנקוט מצד שרים בקבינט, אשר התפרסמו בו בזמן בתקשורת. לפי הפרסומים, במהלך ישיבת הקבינט הדרמטית בלילה של רביעי תקפו שרים את איזנקוט וטענו כי המדיניות שלו בעזה גרמה להסלמה.

מי שמכיר את ההיררכיה השלטונית בישראל יודע שאין דבר מופרך מזה. מי שקובע את המדיניות בעזה הוא הדרג המדיני, במקרה הזה נתניהו ושרי הקבינט. אמירה כזאת על רמטכ"ל, בימים ביטחוניים רגישים, אולי אפילו ערב מלחמה בדרום, היא משולחת רסן ופרועה.

הציפייה שראש הממשלה ימהר לקטוע באִבה את ההתקפה, התבדתה. נכון ליום שישי בבוקר [19 באוקטובר], נתניהו לא גיבה את הרמטכ"ל שלו. מי שכן עשה זאת היה שר הביטחון אביגדור ליברמן, שצייץ: "מצער ומקומם ששרים בקבינט עושים פוליטיקה קטנה על גבו של הרמטכ"ל. לא יעלה על הדעת שחברי קבינט יאשימו את הרמטכ"ל במדיניות שהם מתווים. זו חציית קו אדום ופגיעה בביטחון המדינה".

אז מה קרה לנתניהו, שביום שני השבוע [15 באוקטובר] דווקא גיבה את איזנקוט אחרי שיו"ר הקואליציה לשעבר ח"כ דוד ביטן האשים את הרמטכ"ל בכישלון המדיניות מול עזה ובאובדן כושר ההרתעה? "הוא (איזנקוט) עושה עבודה מצוינת", אמר ביום שני נתניהו, "אנחנו פועלים יחד בחזית אחת. זאת האמת לאמיתה".

מה שקרה הוא שבלילה שבין שלישי לרביעי [17 באוקטובר] פגעה רקטה ובה 200 ק"ג חומר נפץ בבית בבאר שבע. רק תושייתה של אם המשפחה מירי תמאנו, שהספיקה להכניס את ילדיה הקטנים לממ"ד, מנעה אסון כבד. בה בעת שוגרה רקטה נוספת אל מרכז הארץ ונחתה בים.

לפי הצהרות מתלהמות קודמות של ליברמן ונתניהו, אירוע מהסוג הזה אמור היה להוות עילה להתקפה קשה על עזה, אולי למבצע צבאי רחב. תחת זאת, אחרי יותר מחמש שעות של ישיבת קבינט, התקבלה החלטה להכיל את האירוע ולקבל את הודעת מנהיגי חמאס שלא הם ירו את הרקטות. לטענתם, ייתכן שסופת ברקים הפעילה את הרקטות בטעות (שלומי אלדר במאמרו היום באל-מוניטור מסביר שחמאס כן עמד מאחורי הירי).

בישיבת הקבינט נכח גם הרמטכ"ל. על פי הדיווחים הוא הפך לשק חבטות של חלק מהשרים, אבל נתניהו של יום רביעי בלילה כבר לא היה נתניהו המגבה של יום שני. בעצם, מרגע שהרקטה פגעה בבית בבאר שבע ציפה הבייס הימני של ראש הממשלה לפעולה בעזה, אך נתניהו החליט להכיל את ירי הרקטות. הוא הוביל את הקבינט להחלטה אחרת, מתונה, והעניק צ'אנס נוסף למאמצי ההסדרה מול חמאס. תגובתו המדודה יחסית חייבה את נתניהו (להבנתו) לתלות את האשמה בהסלמה באיזנקוט.

אגב, בפרשת אלאור אזריה הראה נתניהו אותו דפוס פעולה. תחילה הוא גיבה את הרמטכ"ל על תגובתו התקיפה נגד החייל היורה מחברון, אך כעבור יומיים, כשהבין שהדבר פוגע באלקטורט שלו בימין, נתניהו נעלם והשאיר את איזנקוט חשוף בחזית המתקפות הפרועות נגדו בימין.

ככל שחולפים הימים מתבהר שראש הממשלה מעדיף ללכת לבחירות מבלי להסתבך במבצע בעזה, שתוצאותיו במידה רבה ידועות מראש וודאי יובילו את ישראל וחמאס לאותה נקודה שבה הן נמצאות כעת, לאחר הקזת דם נוספת. נתניהו כמובן אינו מוכן להצהיר על כך פומבית, בוודאי לא בשנת בחירות, אז הוא מאפשר לאחרים להסיט את האש ממנו אל הרמטכ"ל וליצור מצג שווא כאילו איזנקוט הוא זה שמוביל המדיניות בעזה בארבע השנים האחרונות.

המציאות היא שנתניהו אחראי כמעט עשר שנים על המדיניות בעזה. תחתיו כיהנו שלושה רמטכ"לים שונים ושלושה שרי ביטחון, אבל הוא הוביל והוא ניווט.

פעילותו הענפה של נתניהו ברשתות החברתיות מרתקת, אך אינה מספרת את כל הסיפור. מה שחסר בפוסטים שלו לא פחות מעניין מהתמונות והמילים שהוא מפרסם. עניין הרמטכ"ל כצפוי נעדר משם. מה שכן פורסם – מלבד העדכון המרעיש על ארוחת הערב עם ראש ממשלת ונואטו – הוא התקפה ממוקדת על מנכ"ל "בצלם" חגי אלעד, שנתניהו הספיק לפרסם רגע לפני ארוחת הערב החגיגית. באותו ערב נשא אלעד במועצת הביטחון של האו"ם נאום תוכחה נגד מדיניות ישראל בשטחים, כשלצדו השגריר הפלסטיני. אלעד, ולא בפעם הראשונה, האשים את ישראל בכך שהתנהלותה בשטחים מזכירה את משטר האפרטהייד שהיה בדרום אפריקה.

חגי אלעד, מתברר, נפל לנתניהו בדיוק בזמן, כשביקש להסיט מעצמו את הביקורת מימין על ההבלגה מול הפרובוקציה של חמאס. "בשעה שחיילנו נערכים להגנה על ביטחון ישראל, מנכ"ל בצלם בוחר לשאת נאום רצוף שקרים באו"ם, בניסיון לסייע לאויבי ישראל", מיהר נתניהו להגיב.

נתניהו יודע שלא רק הימין מסתייג מהופעות בסגנון הזה של אלעד מעבר לים, אלא רוב הציבור. לכן הוא קפץ על ההזדמנות להתנגח בו. המהלך הזה זהה להסטת האש על ההסלמה בעזה אל עבר הרמטכ"ל, בתקווה לסמא את עיני הציבור מהעובדה שאין לראש ממשלת ישראל תוכנית פעולה לעזה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020
כמו ב-1996, ברית המקופחים התייצבה מאחורי נתניהו
מזל מועלם | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020