ישראל פולס

קולות בחמאס: לדבר עם ישראל כדי לפתור את מצוקת עזה

p
המחבר
בקצרה
הזרם הפרגמטי בתנועת חמאס התרחב לאחרונה ומבין שצעדות השיבה ושיגור העפיפונים לא יביאו את הישועה לעזה. אותם גורמים פרגמטיים סבורים שעל חמאס לבחון קיום מגעים ישירים עם ישראל כדי לפתור את מצוקת הרצועה.

פוסט שפרסם אסלאם שהוואן, דובר משרד הפנים של חמאס לשעבר, חולל סערה גדולה ברצועת עזה. בפוסט, שהוסר בינתיים, תהה שהוואן מה היה קורה אם נציגי תנועתו היו מנהלים במחסום ארז שיחות ישירות עם הישראלים כדי לפתור את מצוקת עזה. שהוואן, פעיל חמאס שכעת אינו נושא תפקיד רשמי אך נחשב לפעיל מרכזי בתנועתו, רמז שהגיע הזמן לחשוב על פתרון "מחוץ לקופסה" כהגדרתו. הפוסט זכה לשיתופים רבים, לתגובות של פלסטינים מעזה ומהגדה שתמכו ברעיון, אבל מטבע הדברים רבים אחרים תקפו אותו על עצם המחשבה לדבר עם "השטן".

שהוואן נאלץ לפרסם פוסט הבהרה בו הסביר כי כתב את הדברים על דעתו בלבד, אך לא נסוג מהרעיון שהציג. "הגיע הזמן לבחון האם ניתן לפתור את בעיית עזה בדרכי שלום עם האויבים ולמצוא הסדרים ביטחוניים שיסייעו למנוע משבר הומניטרי", הוא כתב.

ניהול שיחות ישירות עם דרגים זוטרים של המינהל האזרחי הישראלי הוא סוגיה שאינה זרה לחמאס. לאחר הבחירות בעזה בינואר 2006, כשאיסמעיל הנייה הרכיב את ממשלת חמאס הראשונה והפת"ח סירב להיכנס לממשלת אחדות כדי שלא לשמש לו עלה תאנה, כלומר לנהל עבור חמאס את ענייני עזה עם הישראלים, נעשה ניסיון ראשון מצד חמאס להיפגש עם נציגי המינהל האזרחי. ד"ר אחמד יוסף, לשעבר יועצו המדיני של הנייה, וד"ר ראזי חמד, לשעבר דובר ממשלת חמאס וכיום ממונה על משק האנרגיה ברצועה, יצאו לפגישה במחסום ארז, אך בדרכם (לא ברור עד היום אם לפני הפגישה או אחריה) הם ספגו מטח יריות מאנשי עז א-דין אל קסאם. ד"ר יוסף נפצע קלות בידו והשניים הודחו מתפקידיהם, למרות שהפגישה המתוכננת הייתה בידיעתו של ראש הממשלה הנייה.

שתי הדמויות הללו הן חלק מהזרם היותר פרגמטי בתנועת חמאס, שהתרחב לאחרונה. אותם גורמים פרגמטיים מבינים שללא מגעים ישירים עם ישראל בנושא הסגר, חמאס לא תוכל להמשיך ולשלוט על שני מיליון תושבי עזה.

שהוואן ביטא את ההבנה הזאת בעקבות התחושה בקרב אנשי הזרם הפרגמטי, כי צעדות השיבה ושיגור העפיפונים הצליחו אמנם לפגוע בישראל וליצור תהודה בעולם, אך הם לא יביאו את הישועה לעזה.

מקור בחמאס ששוחח עם אל-מוניטור טוען כי בתנועה עולים כל הזמן רעיונות כאלו ואחרים במטרה להביא לסוף המצור, אך לדבריו עד כה ישראל מתנגדת לכל הצעה המשוגרת אליה באמצעות מתווכים שונים. " לצערנו אצלכם מבינים רק כוח", הוא אומר, "ולכן לא נעשו פניות לפגישות ישירות אלא רק מחשבות ותהיות שלא מומשו".

נקודה מעניינת נוספת בעניין זה היא עמדתו של מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר. סינוואר ישב בכלא הישראלי כ-24 שנים עד ששוחרר בעסקת שליט [2011], ותקופות ממושכות בזמן מאסרו הוא שימש דובר אסירי חמאס בכלא וניהל מגעים לשיפור תנאיהם עם שירות בתי הסוהר. אין אינדיקציה כרגע שהוא תומך במגעים ישירים עם ישראל, אבל מקורות בחמאס טוענים בעקשנות שהוא התבטא באוזניהם כי יהיה מוכן לפשרות גדולות כדי להביא לסוף המצור על הרצועה ולהבטיח את עתידם של תושביה.

לחמאס ברור כעת, כי בישראל הגיעו למסקנה שאחרי למעלה מעשור של סגר על הרצועה לא ניתן להמשיכו במתכונתו הנוכחית (ביום שני, 26 ביוני, נחשפה תכניתו של שר הביטחון אביגדור ליברמן להקמת רציף ימי לעזה בקפריסין). יחד עם זאת, ישראל עדיין לא מוכנה להסיר את הסגר, בוודאי לא באופן שחמאס מצפה ומעוניינת. בפני חמאס ניצבות שתי אפשרויות "לשכנע" את ישראל להסיר את הסגר. האחת בדרכי שלום, כלומר לדבר ישירות עם ישראל. האחרת בדרכי ג'יהאד. אבל הסלמה עם ישראל עלולה להביא לסבב לחימה נוסף ברצועה, להרוגים רבים ולפגיעה נואשת בעזה.

ביטוי לדילמה של חמאס אפשר לראות בפוסט שפרסם לאחרונה (20 ביוני) העיתונאי צאלח אלנעאמי, פובליציסט מרצועת עזה המזוהה עם החמאס (ובינתיים נמחק). אלנעמי כתב: "עלינו לשאול את עצמנו את השאלה הפשוטה הבאה: האם תהלוכות השיבה נועדו כדי להתכונן לעימות עם הכיבוש או כדי לנסח מחדש את אופי הסכסוך כך שישרת את הסוגיה הלאומית שלנו ואת המציאות בעזה? האם עפיפוני התבערה הם אמצעי במסגרת הפעילות (העממית) או מטרה לכשעצמה שיש לשמור עליה ונועדה ליצור אווירה שתאפשר עימות כולל? צריך לעשות הערכה מחדש לגבי השימוש בעפיפונים. שמירה עליהם לא בהכרח מהווה ניסיון לכפות כללי עימות חדשים. (מנגד) אם נדבוק בהם הדבר עלול להוביל לעימות שזמנו אולי טרם הגיע".

האלוף כמיל אבו רוקון, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, מיהר להשיב לו: "עפיפוני התבערה הם לא אמצעי אלא מטרה חסרת תוחלת שלא מניבה דבר מלבד סיכון המצב הביטחוני, שכן מי שמשחק באש – נכווה״. זו בדיוק ההתלבטות של חמאס. מגעים חשאיים עם ישראל עשויים להוביל למציאת פתרון, בעוד שהמשך הבערת הגבול תקרב את המלחמה הבאה עם ישראל.

אין מה להתלבט. על חמאס לעשות הכל כדי להימנע מעוד מלחמה עם אלפי נפגעים, פן יקרה אסון ופן חמאס תאבד את השליטה לגמרי על רצועת עזה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: עזה

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

אל תחמיצו
אף סיפור
הירשםו לניוזלטר שלנו
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept