ישראל פולס

זה הזמן להניח את תוכנית טראמפ על השולחן

p
המחבר
בקצרה
אחרי הכרזת ירושלים, הצגתו של מתווה רציני למשא ומתן על הסדר קבע הוא המהלך היחיד שיכול להציל את התהליך המדיני הגוסס ממוות קליני. אם יש דבר כזה "תוכנית טראמפ לשלום במזרח התיכון", קשה להבין למה הנשיא האמריקאי מחכה.

בסוף השבוע ניכר היה כי נשיא ארה״ב דונלד טראמפ, או אנשיו, מתאמצים להנמיך את גובה הלהבות במזרח התיכון. מזכיר המדינה רקס טילרסון ביקש לצנן את התלהבותם של הישראלים החוגגים את הצהרת ירושלים של הנשיא, ולהרגיע את המפגינים הערבים נגד ארצות הברית וישראל. הוא הבהיר (8 בדצמבר) כי מעמדה של ירושלים ייקבע כחלק מהסדר קבע בין ישראל והפלסטינים. שגרירת ארצות הברית באו"ם, ניקי היילי, גויסה אף היא לכוחות הכיבוי. בנאום שנשאה באותו יום, ציינה הדיפלומטית הבכירה כי הנשיא לא קבע עמדה בנוגע לגבולות ירושלים, והדגישה כי "הפרטים של הריבונות על העיר ייקבעו במשא ומתן".

טילרסון הבטיח כי חנוכת השגרירות בירושלים לא תתרחש בשנתיים הקרובות. הוא נימק את העיכוב ב"שיקולים לוגיסטיים" עלומים, אף על פי שיודעי דבר אומרים שאין מניעה להזמין מחר את חברת האריזה וההובלה לבנין ברחוב הירקון בתל אביב. שגריר ארה"ב לשעבר בתל אביב, מרטין אינדיק, כתב בסוף השבוע שהבניין הירושלמי ערוך ומוכן זה כבר לקליטתם של הדיפלומטים התל אביבים. אינדיק יודע על מה הוא מדבר. כשגריר ארה"ב בישראל ובכיר בצוותי השלום של הנשיאים קלינטון ואובמה, אינדיק עקב מקרוב אחרי התקדמות העבודות להקמת מבנה השגרירות בירושלים.

גורמי תכנון בירושלים אמרו כבר לפני שנה כי המבנה שהוקם בשכונת ארנונה, כביכול לשימושה של הקונסוליה האמריקאית, הותאם מראש לצורכי שגרירות. השטח הבנוי של המבנה הממוקם בשטח ההפקר שבין הגבול הישראלי לירדני בין 1948 ל-1967, ומשתרע על פני 19,500 מטרים רבועים - כמעט כגודלו של בנין השגרירות האמריקאית בתל אביב. למרות שהבניין ערוך ומוכן לאכלוס, שתי הקונסוליות האמריקאיות - זו שבמערב העיר וזו שבמזרחה, נותרו במקומן. העיכוב אינו נובע אפוא מבעיות לוגיסטיות.

טראמפ מתרברב שגישתו לפתרון הסכסוך נכונה יותר מהדרך שבה הלכו קודמיו. היילי ציינה בדיון על ירושלים שהתחמקותם של הנשיאים ביל קלינטון, ג׳ורג׳ וו׳ בוש וברק אובמה מהכרה רשמית בעיר כבירת ישראל, הובילה למבוי סתום. לעומת זאת, כך היילי, הנשיא טראמפ משוכנע שמדיניותו בנושא ירושלים תביא לפריצת דרך בתהליך המדיני.

אך בעוד שקודמיו שמרו את התופינים לישראל עד שיגיע תורם של הוויתורים המרים על שטחים והסדר בירושלים, טראמפ נותן לישראלים לטעום מהמתוקים כדי לעשות להם חשק להמשיך למנה העיקרית. כמו כן, אין להוציא מכלל אפשרות שהצהרת ירושלים נועדה לחזק את מעמדו המתרופף של נתניהו בדעת הקהל, לקראת הצגתה של תוכנית השלום שמתבשלת מזה זמן בוושינגטון.

אפשר שההצהרה אינה אלא מלכודת דבש. הימין, שמציג היום את טראמפ כיהודה המכבי, יתקשה להציג אותו מחר כאנטיוכוס הרשע. זאת אם יבוא היום בו יזם הנדל"ן האמריקאי אכן יגיש לישראל את החשבון עבור הנדל"ן שהיא משתמשת בו ללא רשות כבר 50 שנה.

אבל בין אם הצהרת ירושלים הייתה מתנה מתוקה או מלכודת דבש, בינתיים היא משחקת לידי יריביה של ארה"ב. לשונו הארוכה של הנשיא, שלא מכיר כנראה את האמירה של שלמה המלך "חיים ומוות ביד הלשון", מספקת תחמושת למתנגדי השלום במזרח התיכון. הלשון שתרמה השבוע למותם של בני אדם, ורק אותה לשון, יכולה להפיח רוח חיים בתהליך המדיני הגווע ולעצור את שפיכות הדמים.ֿ לא על ידי שליחים ממחלקת המדינה או שגרירים באו"ם.

לא בכדי הקונגרס האמריקאי (בעל רוב רפובליקאי) שהעביר ב-1995 את חוק השגרירות, קצב לממשל חמש שנים להשלים את העברת הנציגות מתל אביב. ההנחה הייתה אז שבמהלך התקופה הזאת ממשלת רבין-פרס וההנהגה הפלסטינית בראשותו של יאסר ערפאת ישלימו את המו"מ על הסדר הקבע. מאז רבין נרצח, ערפאת הלך לעולמו וכך גם פרס. קנאי דת ולאומנים, יהודים ומוסלמים, הצליחו לחבל בתהליך המדיני ובתוך כך בהעברת השגרירות לירושלים. שלושה נשיאים העריכו ששינוי בסטטוס קוו בירושלים, ללא הקשר להסכם כולל בין הצדדים, עלול לפגוע אנושות לא רק באינטרסים של ישראל והפלסטינים, אלא גם באינטרסים האמריקאים במזרח התיכון. ההערכה הזאת תקפה גם היום.

הצגתו של מתווה רציני למשא ומתן על הסדר קבע הוא המהלך היחיד שיכול להציל את התהליך המדיני הגוסס ממוות קליני. אם יש דבר כזה "תוכנית טראמפ לשלום במזרח התיכון", קשה להבין למה הנשיא מחכה. יועציו ג׳ארד קושנר וג׳ייסון גרינבלט לא ימציאו מחדש את הגלגל ולא יחזירו את גלגלי המשא ומתן לאחור; הגבול המוסכם היחיד בין ישראל לפלסטין היה ונותר קווי 67׳ עם חילופי שטחים מוסכמים. יותר מזה ישראל לא תקבל (בהנחה שלא תעדיף להפוך למדינה דו-לאומית או למשטר אפרטהייד); ירושלים המזרחית, המאוכלסת ברובה הגדול בפלסטינים, לא תהפוך במטה קסם לחלק מהמדינה הציונית; נורמליזציה עם מדינות ערב לא תתרחש כל עוד ישראל היא הריבון הבלעדי בהר הבית (חראם א-שריף).

במשך דורות רבים מדי ירושלים היוותה כדור משחק בידי קנאים שהפכו אותה לזירת קרבות. לטראמפ נקרתה הזדמנות נדירה להירשם בהיסטוריה כמנהיג שהפך את ירושלים לעיר השלום. לשם כך, חנוכת השגרירות האמריקאית בירושלים בירת ישראל, תיאלץ להמתין עד לחנוכתה של שגרירות ארה"ב בירושלים בירת פלסטין.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept