ישראל פולס

תושבי סוסיא: אם ייהרס הכפר, נפנה להאג

p
המחבר
בקצרה
כבר 20 שנה מנהלים תושבי הכפר הפלסטיני ח'ירבת סוסיא מאבק משפטי נגד כוונת ישראל להרוס את בתיהם ופינויים לשטחי הרשות הפלסטינית. אחרי שנדחו על ידי בג"ץ ורגע לפני מימוש צווי ההריסה, הם גייסו את האמריקאים לעזרתם.

תושבי הכפר הפלסטיני ח'ירבת סוסיא בדרום הר חברון גילו רק בשבוע שעבר [12 ביולי], בפגישה עם מתאם פעולות הממשלה בשטחים האלוף יואב (פולי) מרדכי, כי בתחילת חודש אוגוסט צפוי המינהל האזרחי להרוס מחצית ממבני הכפר.

אם אכן כך יקרה, יהיה זה סופו של מאבק משפטי שהם מנהלים נגד המדינה כבר יותר מ-20 שנה, מאז גורשו מכפר המערות בו גרו ושהוכרז "גן לאומי". לאחר גירושם הם הקימו מבנים ארעיים על אדמות חקלאיות אותן עיבדו עוד כשגרו בכפר המערות. לטענת המדינה, מבנים אלה אינם חוקיים. בכוונת ישראל להעביר את תושבי ח'ירבת סוסיא לשטחי A באזור הכפר יאטא וסביבתו.

בח'ירבת סוסיא מתגוררים כיום כ-350 תושבים, חצי מהם מתחת לגיל 18. סמוך אליהם שוכנת ההתנחלות סוסיא שהוקמה ב-1983. חלק מתושבי הכפר הפלסטיני שהתגוררו בו בעבר, נואשו מתנאי החיים הקשים והמאבקים המשפטיים הממושכים, ועברו להתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית.

"יום אחד, בשנת 1986, הודיעו לנו שאנחנו צריכים לעזוב את הכפר שלנו וללכת משם, בלי שניתנה לנו ארכה למחות ובלי שנמצא לנו מקום חלופי. הייתי אז ילד, ואני זוכר את הטראומה שעברנו", מספר לאל-מוניטור סאלח נוואג'עה, תושב ח'ירבת סוסיא. "נתנו לכולם כמה ימים (להתארגן), ואחר כך בא הצבא, שם גדרות ולא נתנו לנו להיכנס יותר. זו הייתה האדמה שלנו. החיים שלנו, הבתים שלנו. אמרו לנו שזה איזור ארכיאולוגי והוא ינוהל מעכשיו על ידי המתנחלים. אבל אנחנו באנו לשם (לכפר המערות) כי גירשו אותנו מהשטח הטבעי הראשון שלנו".

אביו של סאלח, מוחמד נוואג'עה, מסביר לאל-מוניטור: "גרנו פעם באזור תל ערד. כל החיים שלנו חיינו שם. מאז ימי הטורקים והאנגלים. נשארנו על השטח הזה גם אחרי המלחמה (מלחמת השחרור, 1948). ב-1952 גירשו אותנו בפעם ראשונה ואז הקמנו את הכפר שלנו בסוסיא. חפרנו מערות, הקמנו בורות מים. ב-1986 סילקו אותנו גם משם. עכשיו מגרשים אותנו בפעם השלישית. אני כבר בן 70, זקן ועייף. נולדתי לפני שקמה מדינת ישראל על האדמה הזאת ופה אני רוצה למות. כל מה שאני זוכר מהיהודים זה רק גירוש".

תושבי ח'ירבת סוסיא טוענים, כי במשך שנים כל פניותיהם לקבל אישורי בנייה נדחו. לפני כשנתיים הם הגישו למינהל האזרחי תוכנית מתאר שהכינו, בתקווה שהמבנים שבנו למגוריהם יאושרו כחוקיים, אך המינהל דחה את התוכנית בנימוק שאין היא עומדת בסטנדרטים בסיסיים של תנאי מחייה ומגורים. בתמיכת ארגון רבנים לזכויות אדם הגישו תושבי הכפר עתירה לבג"ץ נגד דחיית תוכנית המתאר, ובמקביל ביקשו להקפיא את צווי ההריסה עד לדיון בעתירה. בחודש מאי [2015] נדחתה בקשתם על ידי השופט נועם סולברג, ובעקבות כך פנו התושבים לאפיק מאבק אחר – לחץ בינלאומי.

למעשה כבר ב-1986, בניסיון להניא את מדינת ישראל לעקרם מאדמתם, פנו תושבי ח'ירבת סוסיא אל שגריר ארה"ב דאז, תומס פיקרינג, וביקשו ממנו להתערב בעניינם. פיקרינג, לדבריהם, הבטיח לסייע להם, אבל שבועיים מאוחר יותר כבר הוצבו גדרות תיל סביב הקרקע בה הם גרו. כעת הם פנו שוב לשגרירות האמריקאית, בבקשה שתפעיל לחץ על ישראל לבל תהרוס את הכפר. לפי שעה, נראה כי מאמציהם נשאו פרי.

"הגיע אלינו עוזר ונספח השגרירות", מספר סאלח לאל-מוניטור, "הסברנו להם על המאבק המשפטי שאנחנו מנהלים נגד מדינת ישראל כבר 20 שנה ואיך הכל עובד כאן בסוסיא, עם הלחץ מצד המתנחלים. אני אמרתי (לאמריקאים) שבשנת 1986 קיבלנו הבטחה מהשגריר שלא נגורש, אך הוא לא עמד במילה שלו. לכן ביקשתי שלא יאכזבו אותנו שוב. הגורל שלנו, החיים שלנו, נתונים בידיים שלהם. אם האמריקאים לא ילחצו על ממשלת ישראל, אנחנו תושבי הכפר שחיים כאן מאות שנים נגורש שוב. וזה יהיה כתם לדורי דורות".

המינהל האזרחי החל לאחרונה לקדם את הרס המבנים ואף הגיש לנציגי התושבים רשימת מבנים המיועדים להריסה. תושבי ח'ירבת סוסיא טוענים, כאמור, כי המינהל האזרחי פועל בעקבות לחץ המתנחלים, וכי דברים ברוח זו שמעו במהלך הפגישה שקיימו עם מתאם פעולות הממשלה בשטחים. במינהל האזרחי אומרים במענה לטענה הזו, כי מתאם פעולות הממשלה בשטחים הזמין אליו את נציגי הכפר ובאי כוחם לפגישה ביוזמתו על מנת למצוא פתרונות חלופיים מוסכמים בהתאם לשיקולים התכנוניים.

נכון לעכשיו, תושבי ח'ירבת סוסיא מסרבים לקבל את הפתרונות שהוצעו להם בטענה שמדובר באדמתם מדורי דורות.

"הפעלנו את כל מי שרק אפשר", אומר סאלח לאל-מוניטור, "הפעלנו את האמריקאים ואת האירופים ואפילו את הרשות הפלסטינית. אם יהרסו לנו את הכפר, נפנה לבית המשפט הבינלאומי בהאג. אם ישראל מדברת על דו-קיום ושלום, זה הזמן להוכיח ולא לפעול (נגדנו) בגלל לחץ של מתנחלים. הם הביאו עלינו אסון מאז שהגיעו לכאן והשתלטו על אדמות שלנו. רק לפני שבוע הם עקרו לנו ארבעה עצי זית עתיקים, וכל פעם הם מונעים מאיתנו לעבד את אדמותינו. זאת המציאות, אלה החיים ועל זה אנחנו נאבקים". ​

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: susiya, settler attacks, settlements, palestinian narrative, palestinian-israeli conflict, displacement, demolition order, area c

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept