ישראל פולס

חה''כ שמולי: מבחוץ נראה כאילו לפיד הוא ראש האופוזיציה

p
המחבר
בקצרה
חבר הכנסת מהעבודה, מסמלי המחאה החברתית, קורא בראיון לאל-מוניטור ליו''ר העבודה הרצוג לקבל החלטה רשמית להישאר באופוזיציה, אך עם זאת מצהיר כי לא יהסס לתמוך ברפורמות ראויות של שר האוצר כחלון, כי מבחינה מוסרית יהיה זה הדבר הנכון לעשות.

"מישהו חיצוני עלול לחשוב בימים האחרונים, שבראש האופוזיציה עומד יאיר לפיד ולא אנחנו. אנחנו חיוורים לידו בגלל שאנחנו עסוקים בהסברה לעצמנו ולאחרים שאנחנו באופוזיציה ולא בדרך לממשלת נתניהו". את הביקורת הזאת על התנהלות מפלגת העבודה מאז הבחירות השמיע ח"כ איציק שמולי, מהבולטים שבחברי הכנסת החברתיים במפלגה ובכנסת בכלל. הדברים הללו מלמדים על התגברות המתחים בתוך סיעת העבודה ועל הלחצים המופנים כלפי היו"ר, יצחק הרצוג.

בראיון לאל-מוניטור (10 במאי) שמולי קרא להרצוג להוביל לקבלת החלטה רשמית, שלפיה סיעת המחנה הציוני תישאר באופוזיציה עד הבחירות הבאות.

שמולי, בן 35, ממנהיגי מחאת האוהלים, נבחר לכנסת ב-2013. הוא מתגורר מזה כמה שנים בדירת שיכון מתפוררת של הדיור הציבורי בלוד, ומאמין שאם חבריו למפלגה היו נמצאים יותר במקומות האלה - שכונות עוני וקהילות מוחלשות בפריפריה - תוצאות הבחירות היו אחרות. הוא גם מסביר באילו תנאים הוא יצביע בעד הרפורמות של שר האוצר הבא, יו"ר כולנו משה כחלון.

אל-מוניטור: הרצוג חוזר ומצהיר שלא תשבו בקואליציה. למה זה לא מספיק?

שמולי: עובדה שזה לא מסיר את הספק. צריך להבהיר שאנחנו לא מוכנים להיות מטהר האוויר של מדיניות נתניהו, אחרת זה יאכל אותנו מבפנים ונתעורר רק כשנהיה בשוויון עם לפיד בסקרים.

את התוצאה אנחנו רואים בימים אלה. במקום לעלות להתקפה ולהתעסק במה שאופוזיציה אמורה לעשות - לתקוף את מדיניות הממשלה במקומות שבהם היא מזיקה - אנחנו עסוקים כל הזמן בלהסביר שאנחנו באמת אופוזיציה. זה פוגע בנו קשות, ולאורך זמן אנחנו עלולים לשלם על זה מחירים פוליטיים מאוד כואבים.

אין הצדקה לישיבה עם נתניהו. הפעם הימין צריך להסתדר בלי הבייביסיטר התורן. אני תומך בהצעה של עמיר פרץ לקבל החלטה פורמלית שלא יושבים עם ביבי. זה ישחרר אותנו, ויהיה בעוכרינו אם לא נעשה זאת.

אל-מוניטור: מה המשמעות הפוליטית של ההתנהלות החיוורת שלכם בימים האחרונים?

שמולי: שמעתי את יאיר לפיד הבוקר בראיונות שלו אומר: "אני נלחם לבד. אני מנהל פה קרב נגד החלטה מגונה של הממשלה על הרחבת הממשלה, ובוז'י והחברים שלו שותקים. איפה הם?" זה אומר הכל. אם נבהיר שאנחנו באופוזיציה, זה ישמוט את השטיח מתחת לטיעון הזה שלו. חייבים לעשות זאת מיד כי תכף יבוא השוויון בנטל, וחוק נהרי, ואחרי זה תקציב המדינה, ואני חושב שבאיזה מקום אנחנו חייבים להתעורר. אני רואה את תקציב המדינה המתגבש. אפשר אולי לצבוע אותו בהרבה צבעים יפים, אבל המשמעות האמיתית של ההסכמים הקואליציוניים היא יותר כספים להתנחלויות ולישיבות ופחות כספים לפריפריה שממנה אני מגיע. זה אומר שאנחנו חייבים לעלות להתקפה. אז או שהסיעה כסיעה תעשה את זה, או שבודדים יעלו. אבל תהיה התקפה.

אני, מבחינתי, לא מחכה לאף אחד. בתקציב האחרון, שבסוף לא הוגש לכנסת, אני והצוות שלי הגשנו 10,000 הסתייגויות וזה מה שאעשה הפעם אם יהיה תקציב רע.

אל-מוניטור: ואם הממשלה תיזום מהלכים שיתאימו לעמדות שלך, כמו רפורמות של כחלון?

שמולי: נתמוך בהם, למשל, אם כחלון יביא צעדים שאנחנו חושבים שהם נכונים, כמו רעיון המיסוי בנדל"ן שהוא העלה לפני שנבהל מהתגובות. אני לא מבין ממה הוא כל כך נבהל. חלק מהבעיה במחירי הדיור הגבוהים זה לא רק שאין מספיק [דירות], אלא שעל הדירות שכבר קיימות אנחנו הזוגות הצעירים והמשקיעים מחו"ל נלחמים. אז חלק ממה שאפשר לעשות כדי לעצור את זה, זה להטיל מיסוי על רוכשי דירות להשקעה. אני לא מדבר על מי שקונה את דירתו השנייה לילדים. בואו נדבר על הדירה השלישית, הרביעית והחמישית. יש למשל מישהו בישראל שמחזיק 44 דירות. בנוסף, צריך מס ירושה, וכמובן כל הצעדים המתוכננים למלחמה בריכוזיות בבנקים ובחברות האשראי.

אנחנו צריכים להצביע באופן ענייני. אנחנו צריכים לבוא ולתת רשת ביטחון גם בצד החברתי-כלכלי. גם הסיעות החרדיות. אני שומע את הפרשנים הכלכליים שזועקים על מע"מ אפס על מוצרי יסוד. מבחינתי זה דבר מצוין. זה מקום שאנחנו צריכים לתמוך בו. גם בהעלאת שכר החיילים, אוי ואבוי אם מפלגת העבודה תתנגד לזה. אין תוקף מוסרי לכך - גם אם כחלון הוא זה שעושה את זה וגם אם נתניהו הוא זה שעושה את זה. אנחנו לא רק אמורים להצביע בעד החלטות כאלה, אנחנו גם אמורים למחוא להן כפיים.

אל-מוניטור: ההצהרות האלה הן במסגרת הפקת הלקחים האישית שלך מהצבעתך נגד חוק השוויון בנטל של יאיר לפיד, אף שזה היה נושא שהיית מזוהה איתו?

שמולי: כן. חלק מהעניין בלהיות נבחר ציבור זה גם להיות ישר עם עצמך ועם הבוחרים שלך ולדעת לזהות איפה עשית טעויות. אני מייסר את עצמי על ההצבעה [נגד] בקריאה השנייה ושלישית במליאה על השוויון בנטל. למרות שההצעה של יאיר לפיד לא הייתה טובה ואף הייתה בעצם מחוררת כמו גבינה שווייצרית, סמליות הנושא חייבה הצבעה בעד מצידנו במפלגת העבודה. אבל לא רציתי להביך בצורה מאוד קשה את יו"ר המפלגה שלי הרצוג, שרק התחיל את תפקידו. בסופו של דבר מפלגת העבודה שילמה מחיר מאוד יקר על כך גם בבחירות, כי צבעו אותנו ככאלה שהתנגדו לשוויון בנטל. אלה לא מקומות שבהם אנחנו צריכים להיות כמפלגה שהיא ממלכתית וציונית. גם אני חטפתי על זה והגיע לי.

מצד שני, במקומות שבהם הם יעשו דברים לא טובים כמו עכשיו נאבק בכל העוצמות. כמו בהשתוללות של הזרמת כספים להתנחלויות בוועדת כספים, דחייה של חוק נהרי כלומר טיפוח של החינוך הבדלני וחתירה אל עבר מציאות של מדינה דו לאומית. הם לקחו אינטרסים לאומיים ומכרו אותם. זו שחיתות לכל דבר ועניין. אלה מקומות שבהם אנחנו צריכים לדעת להגיב חזק מאוד וגם נעשה את זה.

אל-מוניטור: כמי שחי בשנים האחרונות בלוד, עיר תומכת ליכוד, אתה מבין את הכישלון של העבודה להתחבר לפריפריה?

שמולי: לא הצלחנו לנתק את עצמנו משגיאות העבר - לתת באנשים סימנים כאלה של מנשקי מזוזות ומשתטחים על קברים. אתה יכול להיות סוציאל-דמוקרט, כלומר להאמין בערכים האלה של מפלגת העבודה, וגם לנשק מזוזות. יש לא אחד ולא שניים במשפחה שלי שעושים זאת. בסוף, הבחירות האלה היו על תחושת השייכות. וביותר מדי מקומות אנשים אמרו לעצמם: "אני לא שייך למחנה הציוני, למרות הכעס על ביבי".

צריך להגיד שלא הייתה מפלגה בכנסת האחרונה שעשתה עבור הפריפריה והשכבות החלשות כמו מפלגת העבודה. הוכתרנו כמפלגה החברתית ביותר. אני הוכרתי כח"כ החברתי ביותר בכנסת] במדד של ארגון "המשמר החברתי", מ"מ], וזה בזכות הרבה חקיקה ופעילות שעשינו. אבל בין עובדות לבין זהות יש פער מאוד גדול.

את המקום הזה של הזהות והשייכות אנחנו עדיין לא פיצחנו. איך עושים את זה? בין השאר על ידי עבודת עומק בפריפריה. אני מסתכל על החקיקה שלי בכנסת, לפחות חלקה - העצירה של ניתוקי המים ושילוב אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה - זוהי חקיקה שנולדה בתוך הבלוק שלי בלוד. מדובר בחקיקה לגבי בעיות יומיומיות, אשר צומחת מאנשים שניגשו אלי בחדר המדרגות. זו לא חכמה לבוא רק כשסוגרים מפעל. אנחנו צריכים להיות שם. לחיות שם.

כשאתה בא רק בזמן הבחירות ואומר בואו נקים מטה פריפריה, זה נותן תחושה שאנחנו לא בדיוק בונים עליהם. אלה המקומות שבהם מפלגת העבודה עדיין נכשלת. אלה הדברים שעדיין מקוממים אותי. צריך לעשות תחקור ולימוד רציני של מה היה בבחירות. להקים אולי ועדה מיוחדת מטעם המפלגה, ועם זה נמשיך הלאה. לי מאוד ברור שהיחסים שלנו עם הפריפריה החברתית והגאוגרפית צריכים להיות הרבה יותר ממושכים ומחייבים. לא רק לקראת בחירות.

אנחנו צריכים ללכת למקומות הכי חשוכים כלכלית בחברה הישראלית, ולנסות שם להדליק את האור. אני מתכוון להמשיך לפעול שם. זה אולי לא שתי מדינות לשני עמים או בית משפט עליון, אבל בסוף, חלק מרכזי מהחזרה שלנו לשלטון יעבור דרך הבעיות של האנשים האלה.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: zionist camp, yair lapid, labor party, knesset, israeli public, israel, isaac herzog, benjamin netanyahu

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept