ישראל פולס

המצוקה של מזרח ירושלים

p
המחבר
בקצרה
אין זה מקרי שהמחבל שרצח את התינוקת חיה זיסל ברון יצא משכונת סילוואן, שהפכה מוקד לאירועים אלימים בין יהודים לערבים. כדי "להרגיע את העיר" דרושה פעילות מערכתית מקיפה לטיפול בהזנחה ובמצוקה במזרח ירושלים וניסיון "להרגיע" את התושבים באמצעות כוחות משטרה ומג"ב יהווה הוספת שמן למדורה.

"אני לא מזהה אינתיפאדה אלא אירועים לא פשוטים שחייבים להפסיק אותם... חייבים להרגיע את העיר" – זו הייתה תגובתו של השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' לפיגוע הדריסה בירושלים בו נרצחה התינוקת חיה זיסל ברון, בת שלושה חודשים, ובו נפצעו שמונה ישראלים נוספים [22 באוקטובר].

מאז רצח הנער מוחמד אבו ח'דיר משועפאט על ידי צעירים יהודים לפני ארבעה חודשים [2 ביולי], ירושלים סוערת. מעבר לעימותים היומיומיים בשכונות הערביות במזרח העיר בין צעירים ערבים לבין כוחות משטרה ומג"ב, בוצעו שני פיגועי דריסה על ידי מה שמכונה במערכת הביטחון "מפגע בודד". תזכורת: ב-4 באוגוסט, במהלך מבצע "צוק איתן" בעזה, דהר תושב הכפר ג'בל מוכבר בטרקטור ברחוב משה זקס בירושלים, דרס הולך רגל למוות ופצע וחמישה ישראלים נוספים. השבוע כאמור בוצע פיגוע דריסה נוסף, הפעם בתחנת הרכבת הקלה, על ידי תושב שכונת "סילוואן" המזוהה עם תנועת חמאס.

מה שנראה לפני כחודשיים וחצי כפעולות תגמול של מפגע בודד לרצח הנער אבו ח'דיר ולמבצע "צוק איתן", מתברר עתה כאינתיפאדה עירונית שבעבעה מתחת לפני השטח זמן רב ועתה פרצה.

אין זה מקרי שהמחבל שרצח את חיה זיסל ברון יצא משכונת סילוואן. אם ניתן להגדיר את אירועי החודשים האחרונים כהתקוממות עירונית, סילוואן היא המוקד העיקרי לאירועים האלימים.

"יכול להיות שהמחבל מסילוואן היה פועל בלי שום קשר לאירועים בשכונה", אומרת לאל-מוניטור יהודית אופנהיימר, מנכ"לית עמותת "עיר עמים", הפועלת לשוויון בין ערבים ויהודים בירושלים ולקידום הסדר פוליטי-מדיני, "אבל צריך לדעת שבסילוואן מתרחש מזה כמה חודשים תהליך של כניסת עמותות יהודיות ימניות. אנשיהן מלהיטים את השטח וגורמים לאי שקט ומתח רב בינם לבין התושבים הערבים.

"עמותות כמו להב"ה, אלעד ועטרת כוהנים רוכשות בתים בנקודות רגישות, אפילו אסטרטגיות, בשכונה. גם כאשר הרכישה נעשתה באופן חוקי, הכניסה לבתים על ידי חברי העמותות נעשית במצעדים גדולים תוך התגרות בתושבים הערבים, שהנה הם באים לייהד את סילוואן הערבית. לשכונות נכנסים גם פעילי ימין מוכרים, שהשב"כ מנע מהם כניסה לשטחים בגלל פעולות 'תג מחיר' שהיו שותפים להן, ולכן עברו לפעול בירושלים. הכל שם על סף פיצוץ".

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2012, בירושלים מתגוררים כשלוש מאות אלף תושבים ערבים (כ-37% מאוכלוסיית העיר). בדו"ח מקיף שערכה האגודה לזכויות האזרח בראשות הסופר סמי מיכאל תחת הכותרת "זכויות התושבים בירושלים המזרחית", נטען כי 79% מתושבי השכונות הערביות חיים מתחת לקו העוני. המצב חמור שבעתיים, כך לפי הדו"ח, באותן שכונות בצפון העיר שהופרדו מהעיר בחומת בטון גבוהה. "מאז בניית גדר ההפרדה הפך האזור הפקר גמור", נכתב בדו"ח, "בשכונות אלה אין נוכחות של משטרה, וקשה אפילו לשכנע טכנאי להיכנס לאזור כדי לתקן תקלה. המחסור במבני ציבור, כדוגמת בתי ספר, הוא אקוטי. שירותים סטנדרטיים כמו איסוף אשפה וניקיון, או שיפוץ וריבוד כבישים, הפכו מינימליים או נעלמו לחלוטין. מגרשי משחקים, פארקים ואפילו מפרצי חנייה הם בגדר משאלות לב בלבד".

"לאחר רצח אבו ח'דיר היה כמובן זעם של התושבים הערבים, אבל הם מיד עברו למחות על מצב השכונות, על ההזנחה, היעדר השירותים והתשתיות", אומרת אופנהיימר, ''זה מתקשר לרמת הקיום הבסיסית של התושבים ולעוני השורר בשכונות הפלסטיניות בעיר. התקנים של שירותי הרווחה בשכונות הערביות הם לא כמו בשכונות היהודיות, יש קיפוח ברור. גם בתי הספר לוקים בחסר. המערכת העירונית אינה נותנת מענה לעוני ולמצוקה.

"שלוש שנים הרכבת הקלה הייתה רכבת משותפת ליהודים וערבים. עכשיו הסיפור הוא אחר. הרכבת הפכה ליעד מרכזי להתקפה כמעט על בסיס יומי, כי היא נתפסת כסמל של ריבונות ישראלית.''

מעבר לכל זאת, אחת הסיבות העיקריות לתסיסה ואי השקט בשכונות הערביות במזרח העיר היא מצוקת הדיור החריפה. גופים ממסדיים כגון העירייה או מנהל מקרקעי ישראל מיעטו בשנים האחרונות לאשר בנייה חדשה או הרחבת דירות ובתים בשכונות הערביות, בעוד השכונות והרובעים היהודים סביבן פרחו. אי מתן האישורים גרר בנייה לא חוקית ובעקבותיה צווי הריסה של רשויות החוק. הריסות בית, חדר או מרפסת במזרח ירושלים הפכו בשנים האחרונות לעניין שבשגרה, והציתו פעמים רבות עימותים אלימים בין התושבים לבין שוטרים שאבטחו את מלאכת ההריסה. הפלסטינים מכנים מדיניות זו (המתווספת מבחינתם לחוק המחייב כל תושב מזרח העיר להוכיח שירושלים היא מרכז חייו וַלא תישלל אזרחותו) "טרנספר השקט".

על כן, לא על השר לביטחון פנים לבדו מוטלת המשימה "להרגיע את העיר". דרושה פעילות מערכתית מקיפה שאינה קשורה רק לשמירה על הביטחון אלא גם לטיפול בעוני, בהזנחה ובמצוקה בשכונות במזרח העיר.

כל ניסיון "להרגיע" את תושבי מזרח ירושלים באמצעות פריסה של כוחות משטרה ומג"ב רבים בשכונות, יהווה בבחינת הוספת שמן למדורה

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: violence, palestinian-israeli conflict, israel, intifada, infrastructure, east jerusalem, discrimination, arab israelis

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept