ישראל פולס

ישראל חייבת להסיר את הסגר מעזה

p
המחבר
בקצרה
על פי הדיווחים והעדויות מעזה נראה שנתניהו צדק. חמאס הוכה קשות ולא זכה להישגים. אבל אוכלוסייה מיואשת שאין לה מה להפסיד מסוכנת הרבה יותר מכל התחמשות של חמאס. דווקא הסרת הסגר תמנע את המלחמה הבאה.

יש לי חבר טוב בעזה, עיתונאי בשם מועין אל חילו. שנים רבות עבדנו ביחד, הוא התעניין במתרחש בישראל ואני ברצועת עזה. בשנים האחרונות יכולנו לשוחח רק בטלפון, ובכל פעם השיחה בינינו יותר עצובה ומתסכלת. הוא סיפר לי בדאגה על מצבו הכלכלי המתדרדר, אבל השתדל להשאיר שביב של תקווה וסיים כל שיחה בשתי מילים קבועות: "יהיה טוב". לעתים גם הוסיף: "אם לא נאמין ונקווה זה לא יקרה".

השבוע [17 בספטמבר] שוחחנו שוב. הוא סיפר לי על חייו ומצב משפחתו אחרי מבצע "צוק איתן", ואמר כי חסכונותיו אזלו. הפעם הוא לא סיים במילים הקבועות "יהיה טוב".

"אם לא יתרחש שינוי לטובה בחיינו בשבועות הקרובים", קבע נחרצות, "תפרוץ בקרוב עוד מלחמה. אי אפשר לחיות כך יותר. אין לנו מה להפסיד עוד. אנשים קיוו שאחרי המלחמה יקרה משהו, נרגיש שינוי, ננשום סוף סוף אוויר, אבל דבר לא השתנה".

לדברי חברי, זוהי התחושה המלווה את רוב, אם לא את כל, תושבי הרצועה. ייאוש וחוסר תקווה.

בשבוע האחרון [16 בספטמבר] הגיעו חמאס וישראל להבנות על מנגנון שיקום רצועת עזה, אבל בינתיים מדובר רק בהעברת ציוד וחומרי בנייה לשיקום הריסות המלחמה. כמעט חודש חלף מאז הסתיים המבצע בעזה [26 באוגוסט], ובבתי הספר של אונר"א ומוסדות ציבור אחרים שנותרו על תילם חיים עשרות אלפי עזתים שאיבדו את בתיהם – אלה נהרסו כליל או נפגעו בצורה משמעותית ואינם ראויים למגורים.

גם אם ישראל תעביר לרצועה את כל חומרי הבנייה הנדרשים, ללא עיכובים כלשהם, שיקום ההריסות יימשך חודשים ארוכים.

הבעיה של עזה אינה רק מחסור בחומרי בנייה. הסגר, שתושבי הרצועה האמינו שיוסר, עודנו נמשך מלבד הקלות מעטות. לפי שעה, הסכסוך בין חמאס לפת"ח נותר בעינו והמנגנון שיאפשר את כניסת כוחות אבו מאזן למעבר רפיח לא נקבע.

גם ההסכמות בדבר הרחבת אזור הדיג לדייגי עזה לא מומשו עד כה. על פי הסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס, טווח הדיג אמור היה לגדול משלושה מייל לשישה, אבל דייגי הרצועה טוענים כי כשהם עוברים בסירותיהם את טווח ארבעת המייל מקו החוף, ספינות חיל הים של ישראל יורות לעברם כאזהרה ומאלצות אותם לשוב חזרה לרצועת החוף הצרה, שאפשרויות הדיג בה מצומצמות.

הרחבת אזור הדיג הוא בעל חשיבות מבחינתם של תושבי עזה. בתנאי הקיום המצומצמים של הרצועה, הים הפך למקור הכנסה עיקרי. כלכלת עזה הגוססת נפגעה אנושות במהלך "צוק איתן". עשרות מפעלים, שהעסיקו אלפי פועלים, נהרסו כליל, ועוד מאות עסקים קטנים קרסו.

מספר המובטלים בעזה גדל באופן משמעותי, ועל פי הערכות לא רשמיות כבר עבר את קו חמישים האחוז ואולי אף יותר מכך. מגוון אפשרויות התעסוקה בעזה כולל שלושה מקצועות שנותרו יציבים באופן יחסי: דיג, עיתונות ושירות במנגנוני הביטחון והשיטור של חמאס. אבל גם המתפרנסים ששפר עליהם גורלם ויש להם עבודה, כמו חברי מועין, מתקשים להתפרנס בכבוד וחוששים מיום המחר.

במהלך מבצע "צוק איתן" התעקשה ישראל ובצדק שלא להעניק לחמאס הישגים מדיניים. ראש הממשלה בנימין נתניהו טען לאחר שהוכרזה הפסקת האש, כי חמאס הוכה קשות ולא זכה לשום הישג. על פי הדיווחים והעדויות מעזה היום, נראה שנתניהו צדק. אבל כעת, אחרי שתם המבצע, הגיעה העת לתת את הדעת על המציאות שבה חיים תושבי הרצועה, על עתידם ועל הסרת המניע למלחמה הבאה.

המשך הסגר הוא איום משמעותי לביטחונה של ישראל, כי הוא מדרבן את תושביה המיואשים של עזה להיערך למלחמת אין ברירה. לכן על ישראל לגלות תבונה באשר להקלות על עזה, מעבר להבנות הפסקת האש: אם לא ממניעים הומאניים אז לפחות מתוך הבנת האינטרס הישראלי.

הדילמה כמובן גדולה. אם יוסר הסגר, חמאס יתחזק ועלול לנצל את חומרי הגלם המסופקים ואת פתיחת המעברים להתחמשות והתבצרות. מצד שני, לא ניתן להמשיך את הסגר לאורך שנים – אוכלוסייה מיואשת שאין לה מה להפסיד מסוכנת הרבה יותר מכל התחמשות של חמאס.

כיוון שישראל החליטה באופן ברור שאינה פועלת להפיל את שלטון חמאס בעזה והשלימה עם קיומו כריבון, חובה עליה לקבל החלטה שהמשך הסגר אינו עוד צורך ביטחוני ישראלי ועליה לפעול אפילו באופן חד צדדי כדי להסירו (כמובן עם סייגים ומגבלות הגיוניות).

רוב תושבי הרצועה מודעים לעובדה הטראגית, שעל אף המחיר הכבד ששילמו המלחמה לא שיפרה את מצבם. לכן הרצון הישראלי להוכיח לחמאס שלא השיג דבר אינו רלוונטי יותר, ואפילו מסוכן.

קיימות "מחוות" רבות אותן ניתן להעניק לתושבי עזה, אשר לא בהכרח תחשבנה כהישגים של חמאס, למשל זירוז שיקומה של תחנת הכוח שישראל הפציצה במהלך הלחימה. תחנת הכוח בעזה היא מטרה נוחה לפגיעה וצה"ל פגע בה שלוש פעמים: לאחר חטיפתו של החייל גלעד שליט; במבצע "עופרת יצוקה"; וכעת ב"צוק איתן". שוב הוכח שהפצצתה אינה מהווה הרתעה אלא רק כאב ראש ליום שאחרי המלחמה. בלי חשמל סדיר לא ניתן להחזיר את החיים ברצועה למסלול תקין, ולא ניתן לשקם את העסקים והמפעלים שנפגעו.  

בסיכומו של דבר, על ישראל ליזום כעת את הסרת הסגר מעזה באופן מושכל – לא בגלל הבנות הפסקת האש אלא מתוך הבנה שזה ימנע את המלחמה הבאה. 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: palestine, israel, hamas, gaza strip, blockade

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept