ישראל פולס

"הזנה בכפייה היא עינוי"

p
המחבר
בקצרה
ממשלת ישראל נלחמת בשביתת הרעב המתמשכת של עצירים פלסטינים באמצעות חוק חדש להזנה בכפייה. האסיר לשעבר סאמר עיסאווי, ששבת רעב חודשיים עד ששוחרר, מזהיר בראיון מיוחד: "אם ימות אסיר פלסטיני אחד משביתת רעב או מהזנה בכוח, זה יבעיר את השטח"

הכנסת סערה השבוע [9 ביוני] בעקבות אישורו בקריאה ראשונה של חוק שיאפשר להזין בכפייה אסירים שובתי רעב. את החוק מקדמת ממשלת ישראל, בהוראתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כשבמקביל מתרחבת שביתת הרעב של עשרות עצירים מנהליים פלסטינים בבתי הכלא הישראלים ונכנסת ליומה החמישים.

שביתתם של העצירים המנהליים החלה ב-24 באפריל. קבוצה של 85 עצירים החליטה לפתוח בשביתת רעב בלתי מוגבלת בזמן, עד אשר יעמדו למשפט או ישוחררו ממעצרם. בהמשך צמח מספרם ל-240 שובתים. רבים מהם אושפזו בבית חולים בעקבות התדרדרות בבריאותם.

במבוא להצעת החוק ניתן הסבר מפורט לעיתוי ולמניעים שהובילו את משרד המשפטים לחקיקה השנויה במחלוקת: "שביתות אסירים הן תופעה מוכרת אשר חוזרת על עצמה במציאות הישראלית לשם קידום תכליות שונות של ציבור האסירים השובתים... חלק מהמקרים מגיע עד כדי סיכון חייהם. מצב דברים זה מחייב גיבוש של דרכים ראויות ומתאימות להתמודדות עם שביתות הרעב".

הצעת החוק משתרעת על פני 16 עמודים בהם מסבירה המדינה, כי אסיר בבית סוהר אינו בעל חירות אוטונומית לקבל החלטות, ושביתת רעב היא למעשה הפרת משמעת. לפיכך מחובת שירות בתי הסוהר, האחראי לשלומו של האסיר או העציר, להזין את שובת הרעב לאחר קבלת אישור למהלך מבית המשפט.

חאדר עדנאן, פעיל הג'יהאד האסלאמי ותושב עראבה שבנפת שכם, וסאמר עיסאווי ממזרח ירושלים, הם דוגמא לשני עצירים מנהליים שהצליחו באמצעות שביתת רעב בה נקטו לכפות על שירות בתי הסוהר והשב"כ להגיע עימם לעסקה לשחרורם ממעצר, לאחר שנשקפה סכנה ממשית לחייהם. עדנאן שבת שביתת רעב מלאה במשך חודשיים, ואילו עיסאווי, ממשוחררי עסקת גלעד שליט, שבת שמונה חודשים במהלכם נטל נוזלים מועשרים בוויטמינים שהחזיקו אותו בחיים.

עיסאווי עוקב בימים אלה אחר שביתת הרעב הנוכחית, המתקיימת בהשראת שביתת הרעב שלו. בראיון מיוחד לאל-מוניטור הוא מספר על הדרך שבה כפה על מערכת הביטחון הישראלית לשחררו, ועל התמיכה הרחבה שזוכים לה השובתים בקרב אסירים ומשוחררים ובדעת הקהל הפלסטינית.

אל-מוניטור: שמעת על הצעת החוק להזנה בכוח של האסירים השובתים?

עיסאווי: שמעתי, אבל הוויכוח הוא לא על הזנה בכפייה, אלא על מהותו של המעצר המנהלי. הזנה בכוח הייתה כבר בעבר וגרמה למוות של אסירים. בשנות השמונים שני אסירים פלסטינים, עלי ג'עפרי וראסם חלאווה, ששבתו רעב, הוזנו בכוח בכלא נפחא ומתו. לריאותיהם חדרו נוזלים ומזון וזה גרם להם לזיהום. מעשה זה נוגד את החוק הבינלאומי. שביתת רעב היא החלטה אישית של האסיר, זוהי הדרך היחידה של האסירים למחות על המעצרים הלא חוקיים שלהם ובכך להביא לשחרורם.

אל-מוניטור: אני רוצה לשאול אותך על הניסיון האישי שלך. שבתת שמונה חודשים רעב ואושפזת בבית חולים ישראלי בסכנת מוות.

עיסאווי: שבתתי שמונה חודשים, אבל שתיתי מים ומלח, מים וסוכר, גלוקוזה, ולכן הצלחתי לשרוד בשביתת הרעב שלי זמן רב כל כך ולזכות במאבקי. שוחררתי בעסקת שליט, אך נעצרתי בטענה שהפרתי את תנאי השחרור שלי. עמדו להטיל עליי 20 שנות מאסר. זה דחף אותי לשבות, ללכת על החיים ועל המוות. החלטתי: או שאשתחרר או שאהיה שהיד. לא הייתה לי ברירה ולא דרך בחירה נוספת. במעשה שלי בעצם זכיתי להפנות את תשומת לב העולם למצבי ולמעצר המנהלי שנוקטת בו ישראל. אני לא סיכנתי אף אחד ולא הייתי מוכן לרצות 20 שנה בכלא, רק בגלל שניסיתי להיכנס לגדה המערבית.

אל-מוניטור: בסופו של מאבק ניצחת את המערכת. שוחררת.

עיסאווי: כן, ניצחתי. וזה ניצחון שזכה להד בינלאומי והעלה את המודעות העולמית למעצרים המנהליים. אפילו זכיתי לתמיכה במאבקי מארגוני השמאל הישראליים. פעילים היו מגיעים לבית החולים כדי לעודד אותי, הם ידעו שיש כאן עוול וקיפוח. כל מי שמאמין ברוח האדם החופשי מתנגד לפעולות מסוג זה. זה היה ניצחון אישי, פרטי, אבל בעיקר ניצחון הומאני.

אל מוניטור: הופתעת מתמיכת ארגוני שמאל במאבקך ?

עיסאווי: לא, אני יודע את עמדתם החיובית בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

אל-מוניטור: האם לדעתך השביתה תתרחב גם לאסירים הלא מנהליים?

עיסאווי: כן, ככל שהשביתה תימשך יצטרפו אליה עוד ועוד אסירים. יש כבר תזוזה בדעת הקהל הפלסטינית. אם ימות אסיר פלסטיני אחד משביתת רעב או מהזנה בכוח, זה יבעיר את השטח. במתיחות המדינית שקיימת עכשיו בשטח, אני יכול להגיד לך בוודאות שמוות של אסירים בבתי כלא יכול להצית אינתיפאדה שלישית.

עורך הדין מיכאל ספרד, היועץ המשפטי של ארגון "יש דין", אומר לאל-מוניטור כי מדובר בהצעת חוק בעייתית, וכי על פי כל הגדרה בינלאומית הזנה בכוח נחשבת הפרה של אתיקה רפואית ואף עינוי.

"זו פרוצדורה לא לגיטימית", הוא מסביר, "כאשר אדם אומר בדעה צלולה שגם אם מצבו יחמיר והוא לא יהיה כשיר, הוא מבקש שלא יזינו אותו - יש לו אוטונומיה מלאה על גופו. לכן העמדה החד משמעתית היא שהזנה בכפייה עומדת בהגדרה של עינוי. חלק גדול מהאתיקה הרפואית היום מבוסס על הניסיון הרע של אסירים באירלנד שמתו כתוצאה מהזנה. נכון לעכשיו, כתוצאה מלקחי שביתת הרעב מלפני שנתיים בבתי הכלא בארץ, שובתי רעב מועברים לבתי חולים. לדעתי האישית זהו מצב טוב יותר מאשר להשאיר את הטיפול לרופאי שב"ס בלבד. רופאי שב"ס באופן כללי נמצאים במצב של נאמנות כפולה. נכון שהם מחויבים לאתיקה מקצועית רפואית, אך הם משרתים בארגון היררכי ביטחוני. לרופא אזרחי יש רק את המטרה הרפואית".

אל-מוניטור: הארגונים השונים כמו "רופאים לזכויות אדם" שייצגת אותם בשביתת הרעב הקודמת, יכולים לעצור את חקיקת החוק?

ספרד: אני יכול לומר לך שחוק כזה הוא קנדידט לבג"ץ, כי הוא עוסק בסוגיית האוטונומיה של אדם על גופו וכבוד האדם. במיוחד כשיש קונצנזוס בינלאומי היום שהזנה בכפייה היא עינוי.

אל-מוניטור: ראשי הסתדרות הרופאים, הגוף המארגן את הרופאים בישראל, מגלים כבר עתה חוסר נוחות, חלקם אפילו מגלים התנגדות נחרצת, להליכי החוק שיחייב אותם לעשות מעשה שהוא בניגוד לאתיקה הרפואית. יש החוששים מכך, שאם יקיימו את לשון החוק הישראלי הם עלולים להיות מפירי החוק הבינלאומי למצוא עצמם בבית הדין הפלילי הבינלאומי.

ספרד: מצבם יהיה חמור כי יש להם אחריות פלילית אישית. הקטגוריה שאנחנו נכנסים אליה היא קטגוריה של עינויים. לכן יש לכל רופא ורופא אחריות אישית. בסופו של דבר יש פה שימוש בכוח כדי להציל את החיים, אך לא מתוך חשש לגורלו של שובת הרעב אלא ככלי מדיני.

אל-מוניטור: שביתת הרעב הנוכחית, על אף שהיא כמעט לא מסוקרת בתקשורת הישראלית, העלתה שוב את עניין היקף המעצרים המנהליים בישראל – כמאה ושמונים נכון לעכשיו.

ספרד: מעצר מנהלי הוא אמנם מהלך שהמשפט הבינלאומי מאפשר, אך יחד עם זאת המשפט הבינלאומי לא ראה לנגד עיניו שימוש סיטונאי כזה אלא רק מקרים יוצאי דופן, בודדים, כשנשקפת סכנה מוחשית. המעצרים המנהליים הם רעה חולה שמשתמשים בה בהיקפים אדירים. אני לא מכיר שום מקום בעולם של מעצרים בהיקפים כאלה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: prisoners, palestine, israel, hunger strike, human rights, detention

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept