ישראל פולס

ההפגנות בקהיר: אופטימיות זהירה בישראל

p
המחבר
בקצרה
בירושלים מנסים להתמקד בחצי הכוס המלאה של הטלטלה במצרים: הקיצונים האיסלאמיסטים חטפו מהלומה אדירה, שפוגעת גם בחמאס.

"64 שנים ארוכות חלפו עד שהתברר להמונים במזרח אירופה שהקומוניזם לא מסוגל לספק את הסחורה, לא מסוגל להאכיל את האזרחים ולדאוג לרווחתם, ושיש למצוא שיטה אחרת", אמר אתמול [30 ביוני]  גורם ביטחוני ישראלי רב-ניסיון. "להמונים במצרים לקח שנה אחת בדיוק להבין את אותם הדברים באשר לאחים המוסלמים", הוסיף הגורם, "מצד אחד זה מעודד ומרשים, מצד שני זה יכול להיות גם מבהיל ומפחיד."

רכבת ההרים המזרח תיכונית ממשיכה לדהור קדימה במלוא המרץ, מזגזגת על פי התהום, עולה ויורדת, מאיצה ובולמת, כשהנוסעים התקועים עליה משתדלים לא להביט למטה ולא לחשוב קדימה. הממסד הביטחוני בישראל נמצא בשלבים ראשוניים של הסתגלות לשלטון "האחים המוסלמים" במצרים - אירוע שנחשב לאורך כל שנותיה של המדינה היהודית כתרחיש הביעותים האולטימטיבי. והנה, בעוד צה"ל ומערכת הביטחון מתחילים להסתגל, מתברר להם שגם ה"אחוואן" (כך מכונים "האחים" בסלנג המזרח תיכוני) הושלכו לפח האשפה של ההיסטוריה. היום מוחמד מורסי הוא נשיא, מחר הוא עלול לרבוץ בכלוב ליד מובארק, מביט באימה סביב ולא מבין איך זה קרה לו.

בימים האחרונים נערכו בתל אביב ובירושלים כמה דיונים ביטחוניים ומדיניים סביב המצב במצרים. האמת היא שאף אחד בישראל לא יודע אם לשמוח או לדאוג, אם לחשוש או לקוות. מה שבטוח, הולכים על כל האופציות. התגובה הפבלובית הישראלית הראשונה לאחר נפילתו המפתיעה והמהירה של מובארק היתה לאוורר את מחסני החירום ולבדוק אפשרות להקים מחדש את הגיס הדרומי (אגד של אוגדות משוריינות שפורק לאחר הסכמי השלום בין ישראל למצרים). כך המליץ, למשל, שר החוץ אז אביגדור ליברמן לראש הממשלה נתניהו.

אחר כך, כשחלפו כמה חודשים, התברר שהשד אינו נורא כל כך. "האחים המוסלמים" משכו ידם מכל הקשור בישראל, מורסי נבחר לנשיאות והפקיד את התיק הישראלי בידי הצבא. בהכירם את מגבלותיהם ("האחים" לעולם לא יוכלו לקיים קשר ישיר עם ישראלים, בגלל ציווי דתי), החליטו בצמרת התנועה ללכת בלי ולהרגיש עם. הם נתנו לטנטאווי, ואחריו לגנרל סיסי, יד חופשית לגמרי בניהול העניינים בגבול, מול ישראל, ועסקו בענייניהם.

עד כמה שזה נשמע מוזר, הקשרים הביטחוניים בין ישראל למצרים השתפרו מאוד בתקופה הזו. בצה"ל שפשפו עיניים בתמהון. שיתוף הפעולה הביטחוני הודק, המצרים נראו פועלים במרץ כשקיבלו מידע מודיעיני מישראל (תופעות שלא היו קיימות בעבר), עמוס גלעד המשיך לטוס לקהיר ולקבל הרבה כבוד מעמיתיו, והמציאות החדשה הוכיחה, שוב, שהיא גוברת על כל תרחישי הזוועה המקובלים. היה לזה גם הסבר הגיוני: בתקופת מובארק, חשש השלטון להצטייר כעושה דברה של ישראל, בעיקר מאימת הביקורת של האחים המוסלמים. פתאום לא היה ממה לחשוש. האחים עצמם בשלטון, כך שהפחד התפוגג ואת מקומו תפסו יחסים ענייניים.

ועכשיו גם כל זה תחת איום. במודיעין הישראלי העריכו, עוד בטרם נפל מובארק, שהאחים המוסלמים לא יעשו את "המייל הנוסף" ולא ינסו להשתלט על הנשיאות בתקופה הראשונה שלאחר נפילת הנשיא מובארק. "הם יודעים שהנשיא הראשון יאכל את כל הקש ויזוהה כמי שניפץ את החלום המצרי", אמרו גורמי מודיעין בישראל, "הם יתנו למישהו אחר להיבחר לנשיאות, לשבור את הראש, ואחר כך יופיעו כמושיעים."

ההערכה הזו הופרכה. לא בגלל שלא היה מודיעין איכותי בישראל. להיפך: המודיעין היה מדויק. האחים המוסלמים עצמם הודו כי לא היתה להם כוונה להתמודד על הנשיאות, אבל ריח השלטון עלה בנחיריהם, שכרון הכוח התפשט בעצמותיהם, והם פשוט לא הצליחו להתגבר על היצר. "זו היתה שגיאה אסטרטגית גורלית, היסטורית, שאין ממנה חזרה", אומרים היום גורמי הערכה ישראלים. גם  "האחים" עצמם מכירים בגודל הטעות. הם הסתערו על הנשיאות, כבשו אותה, ולא פיללו שהמפולת תהיה כל כך מהירה, כל כך עוצמתית, כל כך אכזרית.

עכשיו כל מה שנשאר לאחים המוסלמים זה לאסוף את השברים. זוהי גם מכה לא פשוטה למדיניות החוץ האמריקאית, שהוכיחה שוב קוצר ראות וקבלת החלטות בעייתית. הנשיא אובמה ואנשיו החליטו להמר על האחים המוסלמים עוד בקדנציה הקודמת, בדמדומי מובארק, שיגרו שליחים, קיימו מגעים והבהירו שאין להם בעיה עם ממשל איסלאמיסטי, קיצוני ככל שיהיה, ובלבד שכל ההסכמים יכובדו והכלים לא יישברו.

המדיניות האמריקאית הצליחה הצלחה טקטית: עובדה, מורסי שמר על מדיניות החוץ של מצרים ונמנע מטלטלות מיותרות, כולל הסכם השלום עם ישראל. אבל בעקבות ההצלחה הטקטית, הגיעה המפלה האסטרטגית. שוב, בפעם השנייה בתוך שנה, מאבדים האמריקאים את העוגן שלהם בקהיר, צופים בעם המצרי מסלק את הממשל שהם חפצו ביקרו, ועכשיו הם צריכים להמציא את הכל מהתחלה.

מה יהיה? זו השאלה המטרידה מכל. אם מורסי נכשל, איך יצליח הבא בתור? למי תהיה נוסחת הקסמים שתאפשר להאכיל קרוב ל-90 מיליון פיות רעבים מדי בוקר, לספק מאות אלפי מקומות עבודה חדשים מדי שנה, לשקם את התיירות, את התעשייה, להילחם בשחיתות הפושה, באלימות המשתוללת, באשראי המצטמק ובעתודות מטבע החוץ האוזלות? אין לאף אחד פטנט שיכול לברוא את מצרים מחדש בן לילה.

מי שיסכים להיות הנשיא הבא של מצרים יהיה אדם אמיץ, או מטורף, או שניהם. בינתיים, לפחות בישראל, מנסים להתמקד בחצי הכוס המלאה: הקיצונים האיסלאמיסטים חטפו מהלומה אדירה. רוחות של דמוקרטיה אמיתית, פתיחות וליברליות נושבות בקהיר. זוהי מכה קשה לחמאס ולכל הקיצונים באשר הם באזורנו. "איך שלא נסתכל על זה, שום דבר רע באמת לא יכול לצמוח לנו כאן", אומר גורם מודיעיני ישראלי. מצד שני, בפעם הקודמת כולם בישראל חשבו ששום דבר טוב לא יכול לצמוח לנו, ודווקא צמח. אז באמת שאין לדעת.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: tahrir, protests in egypt, protests, muslim brotherhood, mohamed morsi, idf, avigdor liberman, arab

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept