ישראל פולס

שיר הלל: עיתונאי החצר של נתניהו

p
המחבר
בקצרה
עיתונאי החצר של בנימין נתניהו מצדיקים ומהללים כמעט כל מהלך שלו בלי טיפת ביקורת עניינית. בסרטון "שבחי ירושלים" הם כבר עולים מדרגה – הם לא מסתפקים בהערצה עיוורת אלא גם מצטרפים לקמפיין למען בחירתו.

לאחר השעיה בת כמה ימים ובירור, דווח ביום שני אחר הצהריים [17 בפברואר] כי העיתונאי אראל סג"ל חוזר להגיש את תוכניתו בתאגיד השידור הציבורי כאן "קלמן וסג"ל". "הובהר לסג"ל כי כעיתונאי בשידור הציבורי מצופה ממנו להקפיד על שמירת הקוד האתי", הודיע הערוץ. השעייתו של סג"ל באה בעקבות הופעתו בסרטון תעמולה של בנימין נתניהו לצד שני עיתונאי ימין נוספים, ינון מגל ושמעון ריקלין, שאינם מסתירים את הערצתם העיוורת לראש הממשלה. בסרטון המדובר, שפורסם בחשבון הטוויטר של נתניהו בשבוע שעבר [13 בפברואר], שרים שלושת העיתונאים יחד עם נתניהו את שירו הידוע של אביהו מדינה "שבחי ירושלים". ברשתות החברתיות כונה הסרטון "ביבי והשופרות".

תקצר היריעה מלפרט איך הפכו סג"ל, ינון וריקלין למדקלמי דף המסרים של נתניהו. במסגרת עבודתם העיתונאית כביכול משמשים השלושה כמעין דובריו, הם מצדיקים ומהללים כמעט כל מהלך שלו בלי טיפת ביקורת עניינית. לא כשגרר את ישראל לשלוש מערכות בחירות ולא כשהוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט המחוזי. לשיטתם, ביקורת על נתניהו היא בעצם פרובוקציה של השמאל והתקשורת במטרה להפילו.

נתניהו כהרגלו הציג את ההשעיה של סג"ל מעריצו כמלחמת החושך באור, מלחמת השמאל המבקש להביסו. "בתאגיד הם אף פעם לא מראים שיש להם איזו אהדה, לשמאל אין דבר כזה, אבל הוא הושעה. איזו בדיחה ובושה", אמר נתניהו בכנס בחירות. לנתניהו כידוע יש אובססיה לתקשורת. היא הובילה לתיקי 2000 ו-4000, שהובילו לכתב אישום נגדו על שוחד, מרמה והפרת אמונים. עם השנים, ובמיוחד מאז בחירות 2015, הוא שואף לעיתונות ישראלית כנועה ומתרפסת, המהללת את פועלו. כמו העיתון שהקים למענו המיליארדר שלדון אדלסון "ישראל היום", המכונה בישראל "ביביתון". לא פעם הכותרות הראשיות של העיתון התאימו לקו ההסברתי של נתניהו.

כל דיווח לא מחמיא או ביקורתי בתקשורת המיינסטרים נובע לשיטת נתניהו מ"שנאת השמאל". הדברים מחלחלים למעריציו ותומכיו, המשוכנעים שתקשורת המיינסטרים עושה יד אחת עם השמאל כדי להפילו. כשהיועץ המשפטי לממשלה החליט להגיש נגד נתניהו כתב אישום חמור בשלוש פרשיות שונות, שתיים מהן קשורות כאמור להתערבותו בתקשורת, נטען נגד היועץ כי הוא אינו מסוגל לעמוד בלחץ השמאל והתקשורת. 

תחושת הנרדפות של נתניהו הביאה אותו להלך אימים על מערכות התקשורת בישראל, במיוחד האלקטרונית. הוא חנק את ערוץ 10 בעקבות תחקירים אמיצים של עיתונאי הערוץ ובמיוחד רביב דרוקר, שחשף את פרשת המתנות ופרשת הצוללות. נתניהו הביא לשינויים רגולטוריים במבנה הערוצים המסחריים, למען יראו וייראו. בלית ברירה ומתוך רצון לרצות את הלוחץ על צינור החמצן, הוכנסו לכלי תקשורת שונים עיתונאים שלא ניתן לכנותם אלא "עיתונאי חצר". אחד הבולטים בהם הוא יעקב ברדוגו, עסקן פוליטי שאינו עיתונאי, אשר מונה לפרשן פוליטי בתחנה הצבאית גלי צה"ל. מדי ערב הוא יושב באולפן השידור, מאדיר את המנהיג ותוקף את יריביו כמו היו אלה שידורי תעמולה ברפובליקת בננות. 

לנתניהו גם זה לא מספיק. נדמה כי לא ניתן להשביע את רעבונו לתקשורת אוהדת ומתחנפת. הוא מלא חלחלה כשזו ממלאת את תפקידה ואינו בוחל בשיסוי נגד עיתונאים בכירים (קמפיין "הם לא יחליטו", ינואר 2019), עד כי מערכות התקשורת נאלצו לשכור חברת שמירה מחשש לפגיעה באותם עיתונאים. כמעט כל ביקור בחו"ל הוא בעיניו "היסטורי", ונתניהו אינו נרתע מנזיפה בעיתונאים המלווים אותו בסיוריו ודורש סיקור נרחב.

עכשיו, עם שירת "שבחי ירושלים" והיתממותם של המרננים (לשיטתם מדובר בשירת הלל לעיר הקדושה ותו לא), נתניהו ועיתונאי החצר עולים מדרגה. אלה לא רק מהללים אותו אלא גם מצטרפים לקמפיין למען בחירתו.

לפני סיום כתיבת מאמר זה, פסעתי ברחובותיה של תל אביב ולפתע נתקלתי, ממש במקרה, בשני העיתונאים מגל וריקלין. הם בדיוק צילמו ראיון רחוב לתוכנית משותפת המשודרת בערוץ הימין, ערוץ 20. ערוץ זה, אגב, החל כערוץ נישתי לשידורי מורשת, אך נתניהו העניק לו רישיון לשדר חדשות ואקטואליה. כשזיהו אותי השניים, הייתי בעיניהם נציג "תקשורת השמאל העוינת והמנותקת". בוויכוח שהתפתח בינינו התהדר מגל, כי הוא היחיד שנלחם בניסיונות התערבותו של נתניהו באתר "וואלה" כשהיה עורכו הראשי. מגל אגב אמור להעיד במשפטו של נתניהו שייפתח בקרוב בתיק 4000 – כאמור תיק שוחד. "אני הייתי היחיד שנלחמתי בהשפעה שניסה נתניהו להשיג על וואלה", הוא אמר בגאווה לאל-מוניטור, "ואני בכל זאת תומך בו". וריקלין הוסיף: "לא ניתן לגשר בינינו".

זה מעניין. גם לאחר שמגל ראה במו עיניו את ניסיונותיו הבלתי נלאים של נתניהו לרסק את התקשורת הישראלית, מגל ממשיך להללו. חמור מכך, מגל מתעלם מכתב האישום נגד נתניהו. עד כדי כך עיניו עצומות מלראות. משאל הרחוב של מגל וריקלין נועד להלל את נתניהו כשבועיים לפני הבחירות. השניים ביקשו להראות לצופיהם עד כמה נפלא בישראל ואיך השמאל התל-אביבי מתלונן למרות שהכל טוב. לשיטת מעריציו, נתניהו בנה את ישראל והביאה עד הלום, כי כלום מזה לא היה כאן לפניו. אם ייכשל בבחירות או יאסר, ישראל עלולה להתרסק.

מבחינת התקשורת שמטפח נתניהו, אין בישראל הסתה, אין הזנחה, אין שיסוי, אין שנאה ואין שחיתות שלטונית. ולגבי האופק המדיני ועתיד ישראל, הכול ורוד. סיפוח השטחים הוא הדבר הטוב ביותר שיכלו הישראלים לחלום עליו. והרי נתניהו בעצמו כבר אמר "לעד נחיה על החרב", כשעיתונאי החצר שלו מריעים ושרים בשבחו.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

אל תחמיצו
אף סיפור
הירשםו לניוזלטר שלנו
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept