ישראל פולס

אם גנץ רוצה להיות ראש ממשלה, שיפתח את כחול לבן לערבים

p
המחבר
בקצרה
בכחול לבן לא השכילו להבין, שכדי שהשמאל-מרכז יגיע לשלטון הוא צריך 61 מנדטים כולל הרשימה המשותפת. בשביל זה בני גנץ צריך לשנות דיסקט ובמקום להתחפש לימניים – לצרף לרשימתו מועמדים ערבים מוסלמים ונוצרים.

לקמפיין שניהל בנימין נתניהו נגד הקמת ממשלת מיעוט בראשות כחול לבן ובתמיכת הרשימה המשותפת מבחוץ, תוך שהוא מכנה ממשלה כזו "איום קיומי על מדינת ישראל" [17 בנובמבר], יש כצפוי אפקט על השטח. בשבת האחרונה [30 בנובמבר] הגיע ח"כ אחמד טיבי לאירוע שבתרבות בעיר רמת השרון, וגילה בכניסה כי פעילי ימין "מחכים לו". הם ניסו למנוע את כניסתו, צעקו לעברו "רוצח, מחבל ומהלל שהידים" ואף ניסו לפגוע בו פיזית.

תקיפתו של חבר כנסת ערבי לא שינתה דבר בסדר היום הפוליטי ולא הביאה לגל גינויים מצד בכירי הפוליטיקאים הישראלים. להוציא אולי את דברי גנץ בפתיחת ישיבת סיעת כחול לבן השבוע [2 בדצמבר], שהוקיע את השיח והמעשים האלימים נגד קבוצות בחברה הישראלית.

כאן נשאלת השאלה: לו היה מדובר בתקיפת חבר כנסת יהודי ביישוב ערבי, האם גם אז זה היה עובר ללא גינוי מקיר לקיר של מערכת הפוליטית? "אם איש ציבור יהודי היה נכנס ליישוב ערבי ומישהו היה נותן לו מכה קטנה במקל או זורק לעברו חול, זה היה הופך לסיפור ארצי", אומר ח"כ טיבי בשיחה עם אל-מוניטור, ומספר כי השבוע במליאת הכנסת [2 בדצמבר] "גנץ קם ממושבו ולחץ את ידי והביע סולידריות בעקבות התקיפה". ובכל זאת, נדמה כי גנץ חשש להביע סולידריות מפורשת ולגנות באופן ישיר בפומבי את תקיפתו של טיבי. זו כנראה הסיבה שבכחול לבן ויתרו על איסוף 61 החתימות לנשיא, כדי שלא לתדלק את קמפיין הליכוד באמצעות החתמת ח"כים מהרשימה המשותפת.

אין לזלזל בתקיפתו של חבר כנסת בפתח אירוע ציבורי. מי שהצליח להגיע לחבר כנסת עם מקל כדי לפגוע בו, עלול לעשות זאת עם נשק. במיוחד לאור העובדה שחברי הכנסת מסתובבים ללא אבטחה. הגדיל להסביר זאת ח"כ טיבי באותו אירוע כשאמר: "אם הייתה קמה ממשלה בתמיכה מבחוץ של הרשימה המשותפת, אני צופה שאחד מאיתנו היה נרצח".

שבוע לפני הדד-ליין [11 בדצמבר בחצות] נראה שישראל בדרך הבטוחה לבחירות שלישיות. פגישת נתניהו-גנץ ביום שלישי בערב [3 בדצמבר] הסתיימה תוך פחות משעה ללא תוצאות עם האשמות הדדיות על המבוי הסתום. גנץ טען שאצל נתניהו "החסינות לפני הכל", ונתניהו השיב ש"אצל גנץ לפיד לפני הכל".

לבחירות הקרובות, אם אכן לא תקום ממשלה, יגיע נתניהו עם כתב אישום בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. בליכוד אורב לו שחקן חדש-ישן, גדעון סער, שהחליט לקרוא תיגר על שלטון נתניהו ודורש פריימריז. סער משתמש בטיעון חכם מבחינתו, כשהוא אומר לחברי הליכוד שמי שנכשל פעמיים בהרכבת ממשלה, אין כל סיבה שיצליח לעשות זאת בפעם השלישית. סער מנסה שלא לעורר את זעמם של הליכודניקים כדי לא להצטייר כמי שחותר תחת נתניהו, ומשדר כי הוא דואג לשלטון הליכוד.

ככל שהזמן חולף, יותר ויותר ראשי רשויות מקומיות ופעילי מפלגה מביעים תמיכה בעמדת סער ובקריאתו לערוך פריימריז. הבולט שבהם הוא יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, שעומד בראש קבוצת פוקדים גדולה בליכוד. תמיכתו של דגן בסער אינה דבר של מה בכך. מדובר באיש שנתניהו השקיע בו לא מעט תשומת לב נוכח מעמדו בקרב מתפקדי הליכוד, ומרבה לשבח אותו.

ככל שאכן יתקיימו פריימריז בליכוד, ההנחה במחנה סער היא שהליכודניק הממוצע יקריב את נתניהו למען הישארות בשלטון. במיוחד כשנתניהו כבר אינו הקוסם הבלתי מעורער שתמיד שולף שפן מהכובע ומנצח את הבחירות. רמז לבאות אפשר היה לראות בהפגנת התמיכה בנתניהו בשבוע שעבר [26 בנובמבר] אליה הגיעו רק כ-7,000 איש (לפי בדיקה שערך העיתון גלובס שנשענה על הערכות החברות הסלולריות). מדובר בהפגנה שנתניהו וסביבתו יזמו, הנדסו ותכננו, כולל הובלת מפגינים באוטובוסים, ובכל זאת רק אלפים בודדים הגיעו. להוציא שלושה ח"כים, כל השרים והח"כים של הסיעה נעדרו. האם יש יותר הבעת אי אמון מזו?

בצד של כחול לבן, נראה כי שם טרם השכילו להבין, שכדי שהמרכז-שמאל יגיע לשלטון הוא צריך להגיע למספר הקסם של 61 מנדטים כולל הרשימה המשותפת, ללא המפלגות החרדיות וליברמן. כעת לכחול לבן, העבודה-גשר, המחנה הדמוקרטי והרשימה המשותפת יש יחד 57 מנדטים. לקראת הבחירות הבאות על כחול לבן לעשות חושבים ולפעול להרחבת הגוש בארבעה מנדטים נוספים.

נוכח הכישלון בהעברת קולות מהצד הימני של המפה הפוליטית, מאגר הקולות היחיד שלא נוצל דיו בגוש המרכז-שמאל הוא הציבור הערבי. כדי שהציבור הערבי ייצא בהמוניו מהבית ויצביע, צריכים להתרחש שני תסריטים. הראשון, שהרשימה המשותפת תפסיק לשמש סוג של מועדון אקסקלוסיבי סגור ותפתח את שעריה לציבור הערבי בכללותו כפי שהרחבתי במאמר קודם. השני, שהרשימות במרכז-שמאל יצרפו אליהן מועמדים ערבים, מוסלמים ונוצרים. החרמתם כדי להיראות "ימניים" כבר הוכחה ככישלון חרוץ ולא הביאה שלטון. לכן, אם גנץ באמת רוצה להיות ראש ממשלה, הוא חייב לפתוח את כחול לבן למועמדים ערבים.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

עפיף אבו מוך כותב עבור אל-מוניטור. מעבר לכך, אבו מוך הינו הייטקיסט, פובליציסט ואקטיביסט פוליטי וחברתי. בעבר פירסם מאמרים רבים בכלי תקשורת שונים בישראל והשתתף כחבר פאנל בתוכניות רדיו וטלוויזיה כפרשן פוליטי. יוזם אירועי שבתרבות בחברה הערבית ופעיל למען הנכחת החברה הערבית בשיח הציבורי והחדרת הקול הערבי לתקשורת העברית בישראל. טוויטר AfifAbuMuch@

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept