ישראל פולס

מדוע הרב פרץ לא מעוניין באנשי עוצמה יהודית ברשימתו?

p
המחבר
בקצרה
נדמה כי שר החינוך הרב רפי פרץ התפכח מהשותפות עם תלמידי הרב כהנא ומנסה להיפטר ממי שנחשבו עד לא מכבר עשבים שוטים בערוגת הימין, ועתה בזכות נתניהו הרימו ראש ובטוחים שבכוחם להיבחר לכנסת הבאה.

ביום חמישי בשבוע שעבר [4 ביולי] השיקה מפלגת הימין הקיצוני "עוצמה יהודית" את קמפיין הבחירות שלה שבמרכזו הסיסמה "הפעם לא מתפשרים". בראש מפלגת תלמידי הרב מאיר כהנא עומד הח"כ לשעבר מיכאל בן ארי, שבג"ץ פסל אותו מלהתמודד בבחירות האחרונות באפריל [2019] בטענה שהוא מסית לגזענות. מנגד בג"ץ אישר את מועמדותו של בכיר המפלגה עו"ד איתמר בן גביר, אף שדעותיו ומעשיו האידאולוגיים עולים בקנה אחד עם תפיסותיו ומעשיו של בן ארי.

בנאומו בכנס ההשקה תהה בן ארי מה גזעני בדרישה לטרנספר את כל הערבים "מאדמת ארץ ישראל", כדבריו. "את האויבים שלנו אנחנו רוצים ליישב מחדש בארצות שלהם", הוא אמר, "אמרו לי שעל זה פסלו אותי, אמרו לי 'למה אמרת'...אמרתי שניתן להם מים, סנדוויץ' ונמצא ארצות מוצא – אמרו לי שזו גזענות".

בקמפיין "לא מתפשרים" מבקשים תלמידי הרב כהנא לתקן את התקלה מבחינתם של החיבור עם הבית היהודי והאיחוד הלאומי במסגרת רשימת איחוד מפלגות הימין שזכתה בחמישה מנדטים, מה שהותיר את נציגם בן גביר מחוץ לכנסת. כזכור, מי שדחק לפני הבחירות את עוצמה יהודית בכוח לזרועות הבית היהודי והאיחוד הלאומי כדי למנוע איבוד קולות בימין היה ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר נתן בכך לגיטימציה למפלגה גזענית שהייתה מוקצית מחמת מיאוס.

השקת הקמפיין העצמאי של עוצמה יהודית נערכה על רקע הרושם שיו"ר איחוד מפלגות הימין, שר החינוך הרב רפי פרץ, התפכח מהשותפות עם תלמידי כהנא והבין את הנזק העצום בריצה עמם. בבוקר הכנס פורסם כי השר פרץ אינו מעוניין בשילובו של איש הימין הקיצוני ברוך מרזל מעוצמה יהודית ברשימת איחוד מפלגות הימין. אנשי עוצמה יהודית טוענים מנגד, כי הסכמתם לרוץ בבחירות האחרונות עם הבית היהודי והאיחוד הלאומי ברשימה אחת משותפת היא שהצילה את שתי המפלגות הללו מתבוסה והיא שהעניקה לפרץ וליו"ר האיחוד הלאומי בצלאל סמוטריץ' תפקידי שרים ומקומות בקבינט המדיני-ביטחוני.

בן גביר אמר בכנס: "שואלים אותי מה ההבדל ביניכם לבין בצלאל סמוטריץ' והתשובה לכך ברורה. בצלאל שר תחבורה מצוין, אבל אנחנו לא היינו נכנסים לממשלה שהייתה משלמת פרוטקשן לחמאס". כלומר, לשיטתו, השרים הטריים פרץ וסמוטריץ' מכרו את עקרונותיהם למען כיסא בממשלה ומקום בקבינט.

ועוד הוא אמר על הבית היהודי: "מי אתם שתפסלו את ברוך מרזל? מי אתם שתפסלו את בנצי גופשטיין (יו"ר ארגון להב"ה)? אנחנו לא מתפשרים לא על ארץ ישראל ולא על המקומות בכנסת, לא חוק נורבגי ולא תאילנדי".

אכן, טענה אחרת של אנשי עוצמה יהודית כלפי הבית היהודי היא סירובו של שר החינוך פרץ לקיים את החוק הנורווגי שהתחייב לו, לפיו הוא כשר החינוך וסמוטריץ' כשר התחבורה יתפטרו מהכנסת ויאפשרו לשני הבאים בתור ברשימת איחוד מפלגות הימין, אורית סטרוק (הבית היהודי) ואיתמר בן גביר (עוצמה יהודית), להיכנס לכנסת. לבן גביר גם הובטח להתמנות ליו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. ההסדר הזה זכה לפני הבחירות באפריל לברכתו של נתניהו, שרקם כאמור את האיחוד המוקצה ולא התנגד שבן גביר, האיש שהתהדר בצעירותו שהצליח לתלוש את סמל מכוניתו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ואיים שבפעם הבאה הוא וחבריו יצליחו להגיע עד אליו, ימונה ליו"ר הוועדה החשובה הדנה בחוקי מדינת ישראל.

בסופו של דבר המינוי לא יצא אל הפועל, והרב פרץ – בין אם הבין את הטעות או שנכנע לביקורת שהופנתה כלפיו, מחפש כעת תירוצים כדי להיפטר ממי שנחשבו בעבר עשבים שוטים בערוגת הימין ועתה בזכות נתניהו הם בטוחים שבכוחם להיבחר לכנסת הבאה.

כיצד הצליח פרץ להשיל מעליו את לפיתת נתניהו, שהילך עליו ועל רבני הציונות הדתית אימים ושכנע אותם רק לפני כארבעה חודשים [מארס 2019], שלמען מטרת ממשלת ימין כל האמצעים כשרים כולל הכשרת מפלגה גזענית? התשובה היא שמפלגות הציונות הדתית מבינות כי טרדותיו של נתניהו בעת הזו הן לא מאובדן קולות הימין הקיצוני אלא מאימת אביגדור ליברמן ואהוד ברק.

לפי הסקרים האחרונים, בלי ליברמן אין לנתניהו ממשלה. שניהם, ליברמן וברק, מציבים את ההקצנה של הציונות הדתית בראש קמפיין הבחירות שלהם. ליברמן כינה את המכינות הקדם צבאיות הדתיות "פלנגות", ואילו ברק ברמז לאנשי עוצמה יהודית אמר: "החבורה הזאת היא גזענית, משיחית קיצונית, מסלפי היהדות והציונות".

נדמה כי הדבר האחרון שפרץ מעוניין בו עכשיו זה לכלול את בן גביר, מרזל וגופשטיין ברשימתו, אבל בקרוב הוא עלול לגלות שהעשבים השוטים הללו גדלו פרא. הם עוד עשויים ליהנות מהמים שהשקה נתניהו בערוגת ולגייס די קולות שיכניסו אותם לכנסת – עם או בלי מיכאל בן ארי אבל עם הרבה שנאה, פרובוקציה וגזענות טהורה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept