67 ימים לבחירות בישראל והמבוי נראה סתום מאי פעם: על פי הסקרים, לבנימין נתניהו אין רוב להקמת קואליציה ללא אביגדור ליברמן, שמגדיל את כוחו האלקטורלי. גם לכחול לבן של בני גנץ ויאיר לפיד אין רוב להקמת ממשלת מרכז-שמאל. כניסתו למרוץ של אהוד ברק לא שינתה את המצב באופן מהותי ומפלגות השמאל (ברק, העבודה ומרצ) מתקשות להתאחד. המצב בימין דומה: מפלגותיהם של הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' כבר הודיעו שירוצו ביחד פעם נוספת, אבל כל שאר הנספחים (נפתלי בנט ואיילת שקד, משה פייגלין ועוצמה יהודית הקיצונית של איתמר בן גביר וברוך מרזל) עדיין סובבים סביב עצמם ולא מצליחים להתאגד. אף אחד לא יודע מה ייוולד בפוליטיקה הישראלית ב-18 בספטמבר, למחרת הבחירות.
נתניהו משקיע מאמץ הישרדות אדיר. הוא ינסה להבקיע פעם נוספת בזמן פציעות, להגיע להצהרה משותפת עם הנשיא טראמפ על כינונה של "ברית הגנה" בין ישראל לארה"ב ואולי אפילו להביא את טראמפ לישראל לביקור נוסף. בינתיים, הוא חווה ירידה בסקרים, כמו כחול לבן, לטובת התחזקות המפלגות הקטנות. השאלה היא מה יקרה אם התיקו הנוכחי יונצח פעם נוספת. האם יצליח נתניהו להמשיך להחזיק בחברי הכנסת ושרי הליכוד כבני ערובה? האם תימצא נוסחה שתאפשר הקמת ממשלת אחדות בה יישבו נתניהו, גנץ, לפיד, בוגי יעלון וגבי אשכנזי ביחד? הסקרים מורים כי זו האפשרות הפופולרית ביותר על הציבור הישראלי, שמאס בפלגנות ובקטטות הפוליטיות. השאלה היא, האם זו אפשרות מציאותית.
