ישראל פולס

האם ליברמן יציל את הדמוקרטיה הישראלית?

p
המחבר
בקצרה
יו"ר ישראל ביתנו לא יביא שלום והוא איננו מופת לניקיון כפיים, אך בספטמבר הקרוב הוא עשוי לקנות את מקומו בהיסטוריה כפוליטיקאי שהצליח לסלק מהשלטון ראש ממשלה נאשם בפלילים ושליחים של רבנים הכופרים בדמוקרטיה.

לאחר שמוסיפים להצהרות האחרונות שלו הערת אזהרה מודגשת – הדברים נכונים למועד פרסומם, מערכת הבחירות לכנסת ה-22 – אפשר להצביע על ח"כ אביגדור ליברמן כמנהיגה של מהפכה בימין הישראלי. אין מדובר בסטייה מהעמדות המסורתיות של המחנה ביחס לפתרון שתי המדינות. ליברמן לא עבר טיפול המרה לחובב אזרחי ישראל הערבים או השמאלנים. הוא דבק עדיין בגישתו הכוחנית ביחס לסכסוך עם הפלסטינים ומוסיף לתמוך במפעל ההתנחלויות.

מה כן? ליברמן מזעזע את יסודותיה של הברית הישנה בין הימין הממלכתי-הדמוקרטי לבין הימין המתנחלי-פונדמנטליסטי. במקביל ליברמן מתייצב לצדה של סיעת כחול לבן, שהמסר המרכזי שלה הוא סילוקו של בנימין נתניהו מהשלטון והתנערות מהשחיתות שדבקה בו. על ידי ערעור הלגיטימיות של נתניהו כמנהיג "המחנה הלאומי", ליברמן מפורר את הדבק המלכד את כל "השותפים הטבעיים" (הימין החילוני, הציונות הדתית והחרדים). כאשר הוא תוקף את "הסמוטריצ'ים" על כך שהם נותנים יד למדיניותה הרכרוכית, לטעמו, של הממשלה כלפי הפלסטינים, ליברמן מתאר את מרכיבי הממשלה מהליכוד ומאיחוד מפלגות הימין כשפוטים של נתניהו. הם, כך ליברמן, נכנעים לחמאס, מסרבים לפנות את הכפר הפלסטיני חאן אל-אחמר וממסמסים את חוק עונש מוות למחבלים.

בכך מציג ליברמן בפני מצביעי הימין שלושה מחנות: האחד דתי-משיחי; השני כנוע וחלול; והמחנה השלישי, ישראל ביתנו, שהיא לשיטת ליברמן "הכוח היחיד שיוכל לגרום לליכוד ולכחול לבן להסכים לנוסחה שרוב אזרחי מדינת ישראל מייחלים לה – ממשלה לאומית וליברלית! לא ממשלת הלכה!"

אמנם לאומיות יהודית-ישראלית תופסת מקום מרכזי במשנה הפוליטית של ליברמן. ליברליזם, ערך הבא לידי ביטוי בחמלה ובסובלנות כלפי מיעוטים, אינו בן בית אצל מנהיג ישראל ביתנו. האופציה הייחודית והחשובה שהוא נושא עמו לקראת ה-17 בספטמבר, בואכה הרכבת הממשלה הבאה, טמונה בסיפא של המסר: "לא ממשלת הלכה".

בחוג בית שהתקיים בקריית אונו בשבוע שעבר [8 ביולי], הודיע יו"ר ישראל ביתנו כי מפלגתו לא תשב בממשלה עם המפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, וגם לא לצד "המשיחיסטים" או "הסמוטריצ'ים" כלשונו. המפלגות החרדיות מתמקדות מאז ומתמיד בקידום האינטרסים של בני קהילותיהם ובשימור הסטטוס קוו במרחב הציבורי. התנגדותן לחוק הגיוס וללימודי ליבה נובעים במידה רבה מרצון להתבדל מהציבור החילוני. לא כך פני הדברים במחנה הציוני-דתי, המבקש להחיל את הערכים והכללים שלו לכלל הציבור ומיוצג על ידי שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' ושר החינוך רפי פרץ. אחרי הבחירות באפריל העבירה סיעת איחוד מפלגות הימין לליכוד מסמך המפרט את דרישותיה. במסגרת המשא ומתן הקואליציוני הם דרשו לבחון מחדש את שירות הנשים בתפקידי לחימה בצה"ל ולהקים מסלול נפרד לחלוטין מנשים עבור חיילי הציונות הדתית.

הווידוי של סמוטריץ': "אני עובד אצל הקדוש ברוך הוא" [17 ביוני] הוא ביטוי מזוקק של כפירה בדמוקרטיה ובממלכתיות. סמוטריץ' לא המציא את ההצהרה האנטי דמוקרטית-ממלכתית הזאת. בסוף 2004, ערב ההתנתקות מגוש קטיף, אמר הרב אברהם שפירא שהיה אחד ממנהיגי הציונות הדתית מבית הרב קוק, כי "ראש הממשלה הוא לא הבוס, הבוס הוא הקדוש ברוך הוא". הרב שלמה גורן, מי שהיה הרב הראשי לישראל ולפני כן הרב הראשי לצה"ל, נהג להתפאר בכך שבמלחמת ששת הימים [1967] הוא הסית את הרמטכ"ל מוטה גור להפר את פקודות הממשלה והרמטכ"ל.

כעבור מספר שנים, בעקבות החתימה על הסכם אוסלו בספטמבר 1993, פסק הרב גורן, שנחשב גם אז לדמות ממלכתית, כי "ברור כי לפי ההלכה חייל שמקבל פקודה הנוגדת את חוקי התורה, עליו לקיים את ההלכה של התורה ולא את הפקודה החילונית". האלוף בדימוס הוסיף כי "הממשלה הזאת אינה נשענת על רוב יהודי אלא על קולות של הערבים. מבחינת ההלכה אין לה תוקף של רוב, לכן הוראות הממשלה לפנות את הישובים היהודים אין לה שום תוקף וסמכות של רוב העם".

סקר חדשות ערוץ 12 שפורסם השבוע [16 ביולי], מלמד שמבצע הפרד-ומשול של ליברמן בזירת הימין נושא פירות אלקטורליים. אבל גם אם ישמור על כוחו ביום הבחירות, הוא לא יביא שלום ולא יהפוך מופת לניקיון כפיים. הוא זה שאיים להפציץ את סכר אסואן והבטיח לחסל כהרף עין את מנהיג החמאס. הוא היה חברו הטוב של האסיר המשוחרר אריה דרעי וכרת ברית עם החרדים כדי להמליך את מקורבו, משה ליאון, לראש עיריית ירושלים.

ליברמן לא מבטיח לחדול להסית נגד ערבים ואף שולל שותפות עם המפלגה שמייסדיה הקימו את המדינה; בעוד שהוא ישב בממשלה ה-31 [2009-2006] לצד ראשי העבודה בהם  בוגרת "שלום עכשיו" יולי תמיר והשר הערבי (הראשון  והאחרון) ראלב מג'דלה, ליברמן מתנגד לשיתופה בממשלה הבאה.

יהיו מניעיו אשר יהיו, בספטמבר הקרוב ליברמן עשוי לקנות את מקומו בהיסטוריה של מדינת ישראל כפוליטיקאי שהצליח גם להפריד נאשם בפלילים מכורסת ראש הממשלה וגם לסלק מהשלטון שליחים של רבנים, שאצלם המילה "דמוקרטיה" נחשבת למנהגם של גויים. כמו שנאמר, בממלכת העיוורים גם שתום עין ייחשב למלך.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: settlements, ultra-orthodox, avigdor liberman, yisrael beitenu, right wing, israeli elections, benjamin netanyahu, secular

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept