ישראל פולס

מדוע המחאה לשמירת כוחו של בג"ץ אינה יוצאת מגבולות מחנה השמאל-מרכז?

p
המחבר
בקצרה
קואליציית "כתב האישום" של נתניהו היא גם ביטוי לסנטימנט ציבורי חזק, שחש ניכור כלפי מערכת המשפט ברמה כזו או אחרת. לכן הסיכוי שמחאת "חומת מגן לדמוקרטיה" תצא מגבולות מחנה השמאל-מרכז אינו גבוה.

המשבר החריף במו"מ הקואליציוני בין יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו מעניק בימים האחרונים תקווה לאופוזיציה שקואליציית החסינות של נתניהו מתפרקת. בפועל, המשבר הזה אינו קשור לרפורמות המשפטיות המתוכננות שנועדו למנוע את העמדתו של נתניהו לדין.

ליברמן פוצץ את השיחות על רקע חוק הגיוס וטען כי יש כוונה לשנות את נוסחו עקב סחטנות החרדים. הוא אמנם סיבך את נתניהו בפלונטר קואליציוני שלא ברור כיצד ייפתר, אבל ליברמן אינו מגן בג"ץ ואין לו כוונה, כך לדבריו, להמליץ על אף אדם אחר להרכיב את הממשלה הבאה.

הנקודה הזאת חשובה דווקא כעת אל מול הקריאות למרי אזרחי ומול המחאה הציבורית המתגברת נגד חוקי החסינות של נתניהו. יוזמיה מקווים שההפגנה בשבת בתל אביב [25 במאי] תחת הכותרת "חומת מגן לדמוקרטיה" שאותה תוביל כחול לבן, תהפוך לאש בשדה קוצים. אלא שהסיכוי שהיא תצא מגבולות מחנה השמאל-מרכז אינו גבוה. אמנם זו מחאה חשובה מאין כמותה, הבריאה לחיים דמוקרטיים נורמליים, אלא שיש לראות אותה בהקשר רחב יותר כדי להבין מדוע היא אינה מצליחה לצאת באופן משמעותי מגבולות המחנה.

הסיבה העיקרית לכך היא שאל מול הציבור הגדול אשר חש שממשלת ימין משתלטת על מערכת המשפט בסגנון המהפכה הארדואנית ויוצא להפגין, קיים ציבור גדול לא פחות שאינו חש כך. מול כינוס חירום של בכירי עורכי הדין שקוראים לפוליטיקאים לעצור את הפגיעה במערכת המשפט, יש גם עורכי דין, אולי נוצצים פחות, שטוענים שיש לערוך רפורמות במערכת המשפט. כמאה מתוכם חתמו בשבוע שעבר על עצומה [21 במאי] בה נכתב בין השאר כי "ההתנגדויות האוטומטיות לכל שינוי בטענה של קץ הדמוקרטיה מזיקות ושגויות. מערכת המשפט אינה מעל החוק...אנו מוחים נגד הניסיון לרתום את מקצוע עורכי הדין לצורך מאבק פוליטי".

שכך, קואליציית "כתב האישום" של נתניהו היא גם ביטוי לסנטימנט ציבורי חזק, שחש ניכור כלפי מערכת המשפט ברמה כזו או אחרת. נתניהו בעורמתו הפוליטית מנצל את הלך הרוח הזה לטובת קידום חסינותו. המדובר בקואליציה רחבה של מפלגות הימין המתון והקיצוני, כולל החרדים והעולים מרוסיה, שרואות בבית המשפט העליון מגדל שן וסמל לאליטה הישנה. הציבור שאותו הם מייצגים, כמחצית מהמנדטים (כולל ארבעה מנדטים כמעט של הימין החדש שלא עבר את אחוז החסימה) כנראה לא ייצא לרחובות להפגין נגד בג"ץ, אבל הוא מזדהה ברמות כאלה ואחרות עם המהלכים לריסונו ואומר את דברו בקלפי. זוהי קואליציית האנדרדוגים של החברה הישראלית המורכבת מסקטורים שונים ויחד הם יוצרים רוב.

ליברמן, למשל, מתחילת דרכו הפוליטית סימן את מערכת המשפט כאליטה וגילדה שמאלנית, שלימים רדפה אותו משפטית עד שזוכה ב-2013 אחרי עשור של משפטים. צמצום כוחו של בג"ץ באמצעות פסקת התגברות היא משהו שיו"ר ישראל ביתנו וציבור בוחריו יחיו איתו בשלום.

גם המפלגות החרדיות, על 16 המנדטים שלהן, איתו באופן גורף בסוגיה הזו. גם הן רואות בבג"ץ ובמערכת המשפט גילדה חילונית-שמאלנית. בוודאי יו"ר ש"ס אריה דרעי, שטוען לרדיפה כבר למעלה משני עשורים. הוא כבר ריצה עונש מאסר על עבירות שחיתות, חזר לפוליטיקה ולמשרד הפנים, וכעת הסתבך שוב עם מערכות אכיפת החוק. הפעם החשדות נגדו הם הלבנת הון ומרמה. הפרשן לענייני חרדים של ערוץ 13, אבישי בן חיים, טוען שהחקירה נגד דרעי היא "תגובה אלימה של האליטות נגד הניסיון המזרחי הכי מוצלח שהיה פה להיות חלק מהמערכת הפוליטית הדמוקרטית".

גם מפלגות הימין האידאולוגי, הלוביסטים מייצגי המתנחלים, לא יתנגדו להגביל את כוחו של בג"ץ. נושאת הדגל של המהלכים הללו בממשלה היוצאת הייתה שרת המשפטים איילת שקד. בימין טוענים להשתלטות מערכת המשפט ובראשה בג"ץ על הרשות המחוקקת עד כדי התערבות פוליטית מסוכנת. הדגל הזה היה שווה כמעט ארבעה מנדטים בבחירות. איחוד מפלגות הימין בראשות הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' הם ממשיכי הדרך במובן הזה.

אפילו מצדו של יו"ר כולנו משה כחלון, מי שנחשב למגן מערכת המשפט בקדנציה האחרונה, מנשבות כעת זמירות חדשות. יו"ר הסיעה ח"כ רועי פולקמן אמר מפורשות ביום חמישי [23 במאי] כי הוא תומך בפסקת ההתגברות.

בשבוע שעבר פורסם באתר וואלה סקר לפיו רוב בציבור (56%) מתנגד למתן חסינות לנתניהו, אבל בקרב מצביעי הליכוד התמונה היא הפוכה: 80% סבורים כי יוכל לכהן גם עם הגשת כתבי אישום נגדו.

גם בתוך מחנה השמאל-מרכז אפשר למצוא פה ושם קולות הקוראים לצמצם את כוחו של בג"ץ. מי שמוביל בכל הכוח את הטיעונים האלה הוא שר המשפטים לשעבר חיים רמון, הידוע כיונה מדינית. לטענת רמון, בית המשפט העליון לובש יותר ויותר צביון פוליטי מובהק ואיבד את אמונם של חלקים גדולים בציבור. "עדיין לא מאוחר להחזיר את האיזון בין הרשויות, שחובה הייתה להחזירו זה מכבר. מוטב עכשיו מאשר לעולם לא", הוא צייץ [23 במאי]. ועם זאת, רמון הוא חריג במחנהו.

לא מדובר בקבוצת שוליים קיצונית, אלא בציבור אידיאולוגי המחזיק בזהות פוליטית ומעמדית חזקה. הציבור הזה רואה במערכת המשפט אליטה שמאלנית מנותקת, ומספרית הוא לא פחות גדול מאלה שמזהירים מפני קץ הדמוקרטיה. במובן הזה יש כאן התנגדות אידיאולוגית תרבותית.

זהו זמן המבחן הראשון והמשמעותי עבור האופוזיציה, ביכולת שלה לשמר את האנרגיה הזאת בחודשים הבאים ולשנות את סדר היום.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: blue and white party, supreme court, left-wing, ultra-orthodox, indictment, avigdor liberman, coalition, benjamin netanyahu

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept