ישראל פולס

מדוע נתניהו שומר שתיקה בפרשת עומאר?

p
המחבר
בקצרה
נראה שראש הממשלה סבור שמריבה קולנית עם המפלגה השולטת בבית הנבחרים תפגע במוניטין שלו כמר אמריקה, ושכך הוא ויתר על ההזדמנות שחברת קונגרס מוסלמית נתנה לו לנגח את ה"שמאלנים" הזוממים להקים גוש חוסם עם הערבים.

כשמאן דהוא משחק לידיו, ראש הממשלה בנימין נתניהו לא מחמיץ את ההזדמנות להנחית את הכדור למגרשו של היריב. כך קרה השבוע [10 במארס] כשמנחת הטלוויזיה והדוגמנית רותם סלע כתבה באינסטגרם, שישראל היא מדינת כל אזרחיה ושגם הערבים הם בני אדם. באותו יום נתניהו העמיד את סלע על טעותה והזכיר להמוני עוקביו כי ישראל היא מדינת  הלאום של העם היהודי, ורק שלו (אכן, כך נאמר בחוק הלאום שהקואליציה העבירה לא מכבר).

אבל רק שלושה ימים לפני סערת סלע [8 במארס], קיבל נתניהו שי פוליטי נאה מוושינגטון ולא טרח אפילו לשלוח ציוץ תודה. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כינה חברי קונגרס דמוקרטים, שסירבו להפלות בין אנטישמיות לשאר גוונים של גזענות, כולל אסלאמופוביה, בתואר "אנטי ישראלים ואנטי יהודים".  

הגינוי של טראמפ התייחס להתנגדותם של הדמוקרטים להצעת החלטה להתנער מחברת הקונגרס הדמוקרטית אילהאן עומאר, שצייצה כי לא צריך לצפות שתהיה לה למשל [לעומאר] נאמנות למדינה אחרת כדי שתשרת את המדינה שלה בקונגרס. לפני כן היא רמזה כי השדולה הפרו-ישראלית קונה את תמיכתם של חברי קונגרס בכסף. הארגונים היהודים המובילים האשימו את עומאר באנטישמיות ודרשו מהקונגרס לגנות במפורש את דבריה של חברת הקונגרס המוסלמית הצעירה, בלי סייגים או תוספות.

לעומתם, מנהיגי האגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית – בהם שלושה שהודיעו על כוונתם להתמודד בבחירות לנשיאות – התייצבו לצדה של עומאר והאשימו את מבקריה בצביעות. יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, טענה כי ההחלטה שהתקבלה ברוב גדול אינה נוגעת לדברי עומאר, אלא לכל ביטוי של שנאה, כולל שנאת מוסלמים. חברי קונגרס יהודים לא הסתירו את אכזבתם מנוסח ההחלטה ורפובליקאים רשמו לעצמם נקודות זכות אצל תורמיה של השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק.

נתניהו, ששוחה בפוליטיקה האמריקאית כדג במים, בלט בהעדרו מהביצה. הוא ויתר על ההזדמנות שחברת הקונגרס הפרו-פלסטינית/ערבית ברוטב אנטישמי העניקה לו, בעיצומה של מערכת בחירות, לנגח את ה"שמאלנים", אלה שזוממים כביכול להקים גוש חוסם עם הערבים/פלסטינים. נראה שראש הממשלה הגיע למסקנה, שמריבה קולנית עם המפלגה השולטת בבית הנבחרים תפגע במוניטין שלו כמר אמריקה. כנרקומן סקרים הוא קרא מן הסתם את הסקר האחרון של מכון המחקר "גאלופ" [6 במארס], המלמד על צניחה בשיעור התמיכה של אזרחי ארה"ב בישראל על פני הפלסטינים. הירידה החדה ביותר נרשמה בקרב תומכי המפלגה הדמוקרטית: פחות מחצי מהנשאלים הביעו תמיכה בישראל.

דיפלומט ישראלי בכיר אמר השבוע לאל-מוניטור, כי המציאות שמשקף הסקר תלך ותחריף כל עוד ישראל תמשיך במדיניות הנוכחית שלה בנושא המדיני והדמוקרטי. לדבריו, קשרי הון-שלטון מאפיינים את הדמוקרטיה האמריקאית, בלי יוצא מהכלל, ולכן הביקורת של עומאר היא "אמירה אנטישמית שחורה מובהקת". עם זאת, הוסיף הדיפלומט ששירת שנים ארוכות בארה"ב, "קיימת סכנה שהתנהגותה של ישראל תיתן לגיטימציה לגרעין האנטישמי הקיצוני".

דני איילון, שהיה סגן שר החוץ (ישראל ביתנו) ושימש שגריר ישראל בארה"ב בתקופת ממשלת שרון, מסכים כי על אף שהתגברות האנטישמיות מאפיינת מיעוט קטן במפלגה הדמוקרטית, התופעה מדאיגה ומסוכנת. "על המנהיגות הדמוקרטית לגדוע את התופעה באיבה", אמר איילון בשיחה עם אל-מוניטור. הוא הוסיף שממשלת ישראל חייבת להכפיל את המאמצים להושיט יד לדמוקרטים ולחדש את הקשר הטבעי עמם, רמז עבה לברית הלא כתובה של נתניהו עם החוגים השמרנים בארה"ב.   

סגן יו"ר ועידת הנשיאים של הארגונים היהודים, מלקולם הונליין, הרחיק לכת אף יותר. אחרי שאמר כי אסור לישראל למחוק את המפלגה הדמוקרטית, הוא מתח ביקורת יותר ממרומזת על הברית שנתניהו כרת עם הכהניסטים מ"עוצמה יהודית". "ישראל לא סייעה יותר מדי בהתנהלות שלה כדי להקל עלינו בהתנהלות בנושא האנטישמיות בעקבות גל התקיפות וההתבטאויות האנטישמיות בארה"ב ובאירופה", אמר העסקן הוותיק בכנס מיוחד שקיים השבוע [10 במארס] במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

בהודעה שפרסם המכון השמרני נאמר, כי הונליין ציין שפחות מאחוז אחד (מהציבור האמריקאי) עוקב אחר הבחירות בישראל, "אבל כעת כולם יודעים כי ישנה מפלגה קיצונית במערכת הבחירות". הונליין סיפר כי במגעים עם הנהגת המפלגה הדמוקרטית הוא גילה כי "מאוד לא נוח להם עם עומאר ועם עמדותיה". לדבריו, המפתח נמצא אצל התורמים שלה ושל המפלגה, כולל במחוז הבחירה שלה, "שאינם מרגישים כי היא מייצגת אותם". מעניין אם המשתתפים שמו לב, שבכך הונליין אישר בעקיפין את האבחנה של עומאר שהיהודים קונים את תמיכתם של חברי קונגרס בשטרות ירוקים.

לאחר פניית אל-מוניטור לדובר המרכז בבקשה לאמת את תרגום הציטוטים של מר הונליין שהופיעו בפרסום הדיון בשפה  העברית, כל הטקסט של הונליין נמחק מהאתר. הטלפון של הדובר נותק.

שלמה גור, שהיה סגן שגריר ישראל בארה"ב באמצע שנות התשעים, מציין כי בנוסף לערעור התמיכה הדו-מפלגתית המסורתית, שהתבססה על ערכים משותפים, מדיניותו של נתניהו גורמת לקרע בתוך יהדות ארה"ב. "יש אוהדי ישראל מושבעים מקרב הדמוקרטים שאומרים בחדרי חדרים דברים חריפים נגד מדיניות הממשלה וכלפי חוץ תומכים בה בלהט", אמר גור לאל-מוניטור, "הם מזהירים שאם המצב יימשך, גם ידידים כמוהם לא יוכלו לתמוך בישראל בזירה הבינלאומית ואף לא בסיוע".

לחבר הכנסת מוסי רז ממרצ אין בעיה עם הביטוי "נאמנות כפולה". "כל עוד קיימת חפיפה בין האינטרסים והערכים הבסיסיים, כפי שאנו עדים לה בדרך כלל ביחסים בין ישראל לארה"ב", הוא אומר לאל-מוניטור, "נאמנות כפולה היא דבר לגיטימי ואף מבורך". כך לדוגמא, הוא אמר, אין פסול בכך שחלק ניכר מהערבים בישראל חשים נאמנות גם לישראל וגם לעם הפלסטיני. המכנה המשותף של שניהם הוא נאמנות לעיקרון השוויון ולפתרון מדיני של שתי מדינות שחיות זו לצד זו בשלום.

מדינת ישראל מהלכת על חבל דק שמחבר את הנאמנות לדמוקרטיה הוגנת לנאמנות לערכים היהודים הליברליים. ניתוק החבל הזה על ידי האיש החזק ביותר במדינה פוגע באינטרסים האסטרטגיים של ישראל שבעתיים יותר מקומץ חברי קונגרס אנטישמים.   

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept